בלעדיבית המשפט מינה נאמן למפעל דימר בשלומי שצבר חובות של 24 מיליון שקל
בלעדי
בית המשפט מינה נאמן למפעל דימר בשלומי שצבר חובות של 24 מיליון שקל
המפעל, המייצר בין השאר כלי חיתוך, העסיק ערב המלחמה 60 עובדים - ופעילותו הושבתה בעקבות הירי על אזור הצפון. "המלחמה דירדרה את החברה למשבר החמור בתולדותיה". הנאמן יפעל לפירוק החברה
בית המשפט המחוזי בחיפה מינה היום (א') נאמן לחברת דימר שמפעלה שוכן ביישוב שלומי הסמוך לגבול לבנון, לאחר שצברה חובות של 24 מיליון שקל. הנאמן, עו"ד אופיר דידי, מונה לצורך פירוק החברה.
השופטת בטינה טאובר קבעה בהחלטתה כי "בנסיבות שנוצרו, משאין בקופת החברה כספים שמאפשרים הפעלה ולו לזמן קצר, ובכלל זה כיסוי דמי השכירות והחברה אף אינה פעילה, בין היתר בשל המצב הביטחוני, נראה שאין מנוס מליתן צו פתיחת הליכים על דרך של פירוק".
חברת דימר שהוקמה בשנת 1970 הגישה ביום חמישי לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה דחופה למתן צו לפתיחת הליכים וצו הקפאת הליכים, זאת לצורך הבראת החברה ושיקומה לאחר שנקלעה כאמור לחובות של כ-24 מיליון שקל.
מפעל דימר הוא אחד מהיצרנים הוותיקים והמוכרים בעולם של ציוד, מוצרים וכלי חיתוך המשמשים לעיבוד חומרים כגון פלסטיק, אלומיניום, חומרים מורכבים ועוד. בין היתר מייצרת החברה להבי מסור, נתבים, מקדחות ועוד. בשיאה העסיקה דימר 260 עובדים, וערב המלחמה הגיע מספרם ל-60.
בבקשה ציינה החברה כי "לחברה ניסיון מקצועי ומוניטין בני למעלה מ- 60 שנה והיא מחזיקה במאגרי לקוחות משמעותיים בארץ ובחו"ל. שורשיה נטועים עוד בתחילת שנות ה-60 כאשר הוקמה על ידי מייסדה מיקי רייכנטל, ניצול שואה אשר מינף את משלח ידו לפעילות תעשייתית בתחום ייצור ופיתוח מוצרים לחיתוך ועיבוד עץ ובהמשך הקים את החברה.
"ביולי 2014 נמכרה השליטה בחברה במסגרת עסקת מכר של 70% ממניותיה לקרן ההשקעות פימי כאשר יתרת 30% ממניותיה נותרו בידי מייסדה – מיקי רייכנטל. בחלוף כשלוש שנים רכשה פימי את יתרת אחזקותיו של רייכנטל ובכך הפכה בעבר לבעלת המניות היחידה בחברה. בסוף 2020 החלו להתנהל מגעים בין קרן פימי לישראל וגיא שקד. בסופו של דבר בינואר 2021 נרכשו מלוא מניות החברה על ידי חברת שקד דימר תמורת סך כולל של כ-11 מיליון שקל. נכון למועד זה שקד דימר היא בעלת השליטה המחזיקה ב-100% ממניותיה של חברת דימר".
מהבקשה שהגישה חברת דימר באמצעות עוה"ד שי גליקמן, יונתן גמרניק ועדן אליעד ממשרד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, עמית גרוס ושות' עולה כי מפעלה שוכן בישוב שלומי שממוקם כ-1.9 קילומטר מגבול הלבנון. "משכך, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ופתיחת החזית הצפונית, החלו מטחי ירי בלתי פוסקים מצד לבנון על הצפון ובתוך כך גם על שלומי. בנסיבות קשות אלה ובהתאם להוראות רשת החירום הלאומית פונה היישוב שלומי מתושביו באופן שלא אפשר את המשך הפעלת המפעל, מה שהביא לגדיעת פעילות החברה באבחה אחת ולהפסקה מוחלטת של פעילות המפעל.
"בתוך כך מרבית עובדי המפעל, גם הם תושבי האזור, התפטרו בהתפטרות קולקטיבית מעבודתם בחברה. המלחמה דרדרה את החברה למשבר החמור בתולדותיה, כאשר נכון למועד זה, בשל המצב הביטחוני הגישה למפעל מוגבלת ופעילותו הודממה לחלוטין".
החברה ביקשה למנות לה נאמן על מנת שיפעל להבראתה - והבקשה כאמור אושרה היום. מהבקשה עולה כי סך חובותיה עומדים על כ-24 מיליון שקל, כאשר מנגד קיימים לה נכסים בשווי של כ-8 מיליון שקל. עוד נטען כי החברה פגשה את המלחמה לאחר שכבר נאלצה להתאושש מסדרת משברים קודמים שפקדו אותה בשל מגפת הקורונה, על גליה השונים ובעיקר, פרוץ משבר האומיקרון בשנת 2022 אשר השבית את פעילות החברה בשעתו למשך כשלושה חודשים.
החברה טוענת כי התועלת שעשויה לצמוח מהפעלת החברה, שיקומה והבראתה צפויה להצמיח תועלת ותמורה שעולה באופן משמעותי על הגירעון שצפוי להיוותר כתוצאה מהפעלה גרעונית נקודתית וקצרת מועד. מהבקשה עולה כי לחברה יש חוב למערכת הבנקאית (בנק לאומי והפועלים), נשייה לעובדים, למס הכנסה וביטוח לאומי וכן נשייה כללית בסך כ-16.5 מיליון שקל. עובדי החברה מיוצגים על ידי עו"ד שי קרבצקי.
