ניתוחבאיחור של עשור: גיל הפרישה לנשים יועלה ל־65
ניתוח
באיחור של עשור: גיל הפרישה לנשים יועלה ל־65
הרפורמה שהתעכבה בשל שיקולים פוליטיים תשאיר יותר נשים בשוק העבודה ותגדיל את הקצבה הפנסיונית שלהן. הכשל המרכזי הוא באי־הצמדת גיל הפרישה לתוחלת החיים, אבל בתנאים מסוימים זה גם יכול להיות יתרון גדול
העלאת גיל הפרישה לנשים היא אולי הרפורמה הדרמטית ביותר שעברה ביום חמישי האחרון בכנסת. לא משום שהיה ספק בנחיצותה. אלא בעיקר משום שהיא התעכבה יותר מדי שנים מהטעמים הלא נכונים.
זו רפורמה שהאוצר מנסה להוביל מ־2011, שמביטה למציאות הכלכלית בעיניים ואילצה את הפוליטיקאים לעשות מהלך שהוא בניגוד לאינסטינקט הפופוליסטי. ההיפך הגמור מהתגובה הפבלובית של ממשלות נתניהו הקודמות. כן, יש לרפורמה בעיות, היא הולכת לשנות את התוכניות של חלק לא קטן מהנשים בישראל, אך עם זאת היא שמה סוף לטמינת הראש בחול של הממשלות הקודמות שלא שעו לקונצנזוס של הכלכלנים בנושא אשר הזהירו: תוחלת החיים עולה, אי אפשר להמשיך לממן את הפנסיונרים באותם תנאים.
1 צפייה בגלריה
שר האוצר אביגדור ליברמן. הוציא את הרפורמה לדרך לאחר שנים של שיתוק
(צילום: אלעד גרשגורן)
עיקרי הרפורמה: גיל הפרישה לנשים יעלה בהדרגה לגיל 65 ב־11 השנים הקרובות. בשלוש השנים הראשונות גיל הפרישה יעלה ב־4 חודשים מדי שנה, וב־8 השנים שאחריהן יעלה גיל הפרישה בשלושה חדשים מדי שנה. כך שהראשונות להרגיש את השינוי יהיו ילידות 1.1.1960, אם הן תכננו לצאת לפנסיה ולקבל קצבת זקנה בעוד 9 שבועות בינואר 2022, הן ימתינו עוד 4 חודשים עד ליציאתן לפנסיה. הנשים אשר היו אמורות לצאת לפנסיה במהלך 2023, ימתינו 8 חודשים נוספים מהמועד המתוכנן. ולסיום, ילידות 1970, אשר היו אמורות לצאת לפנסיה בשנת 2032, ייצאו לפנסיה בשנת 2035.
המשמעות: המשמעות הישירה של המהלך היא דחיית גיל הזכאות לקבלת קצבת זקנה, כך שציניקנים (או ח”כים חברתיים) יוכלו לתאר את העלאת גיל הפרישה לנשים כ”דחייה בקבלת קצבת הזקנה לנשים”. אך האוצר מצדו קרא לחוק בשם “צמצום פערים מגדריים בשוק העבודה”. האמת היא ששני הצדדים צודקים, שכן הדרך להעלאת שיעורי התעסוקה לנשים בגיל מבוגר עוברת דרך דחיית קבלת קצבת הזקנה.
הקשרים בין חוק לבין תרבות עשויים להיות מפתיעים בעוצמתם, וגיל הפרישה הוא דוגמה מובהקת לכך. לאמירה החוקית שלפיה קצבת הזקנה והטבות המס ניתנות בגיל 62, יש משמעות תרבותית וחברתית מעבר למשמעות הכלכלית. כיום, גם נשים שיכולות בקלות להמשיך לעבוד — החלטה שהיתה מיטיבה עמן מבחינות כלכליות רבות — שבויות בתוך הקונספציה שגיל 62 הוא גיל הפרישה.
זו רפורמה שהאוצר מנסה להוביל מ־2011, שמביטה למציאות הכלכלית בעיניים ואילצה את הפוליטיקאים לעשות מהלך שהוא בניגוד לאינסטינקט הפופוליסטי
ב־2004 נערך שינוי דומה, הועלה גיל הפרישה - לגברים לגיל 67, ולנשים לגיל 62. ההשפעה על שיעורי התעסוקה בקבוצות הגיל הזו היתה דרמטית - 10% עלייה אצל נשים, ו־17% עלייה אצל גברים. הסתכלות בנתוני ההשתתפות מראה כיצד גיל הזכאות לקצבת זקנה ולקצבה פנסיונית - אצל גברים ונשים - משפיע דרמטית על עזיבת שוק העבודה.
לכן, יש להסכים עם המיתוג של המהלך על ידי האוצר, ככזה שנועד להגדיל את שיעורי התעסוקה של נשים בגילאים המבוגרים, מהלך שחשיבותו עומדת כשלעצמה. אך גם יש לו תוצאות כלכליות חשובות לנשים ולחברה כולה, שכן המהלך מגדיל את חסכונן הפנסיוני באופן משמעותי. ההערכה היא כי כל שנה נוספת של עבודה תגדיל את הקצבה הפנסיונית ב־8%. הגידול הוא כתוצאה משלושה מנגונים: היא מפרישה יותר כסף לפנסיה, הכסף שוכב יותר זמן בקרן ועושה יותר תשואה, ומקדם הקצבה בעת הפרישה נמוך יותר. מקדם הקצבה הוא המכנה בו מחלקים את הסכום שהחוסך לפנסיה חסך במהלך השנים והוא נגזר באופן משמעותי מתוחלת החיים הצפויה.
המהלך גם מבטיח את היציבות האקטוארית של קרנות הפנסיה הוותיקות ללא הפחתה בקצבה, וגם מקטין את החבות של ביטוח לאומי ב־550 מיליון שקל מדי שנה. המיתוג של הצעד ככזה שנועד להעלות תעסוקת מבוגרים, הביא לכך שחברי וחברות הכנסת דרשו מהאוצר לוודא כי במקביל אכן יוקם מערך הכשרות מקצועיות ייעודי לגילאים המבוגרים. מערך הכשרות זה אמור לתמוך בהעלאת שיעורי התעסוקה לגילאים המבוגרים.
להעלאת גיל הפרישה יש תוצאות כלכליות חשובות לנשים ולחברה שכן המהלך מגדיל משמעותית את חסכונן הפנסיוני. ההערכה היא כי כל שנה נוספת של עבודה תגדיל את הקצבה ב־8%
מאבקן של חברות הכנסת העלה את ההקצאה למימון הכשרות בגילאים המבוגרים ל־82.5 מיליון שקל מדי שנה. חברות הכנסת דרשו כי הכספים יהיו נפרדים מן הכספים להכשרות המקצועיות לגילאים צעירים יותר, 45 ומטה, וכי ש־50% מההכשרות יופנו לנשים. צעד תומך תעסוקה נוסף שעבר הוא הגדלת היקף מענק העבודה לנשים שמשתכרות שכר נמוך.
הרצון הטוב להעלות את שיעורי התעסוקה לנשים לא יוכל להעלים את העובדה שמצבן של נשים מסוימות הורע. הן ציפו לקבל קצבת זקנה והטבות רבות שניתנות לאזרחים ותיקים - הנחות בארנונה, תחבורה ציבורית, תרופות. לכן, ניתנו כלים משלימים רבים לנשים שלא יצליחו להשתלב בשוק התעסוקה. למשל, הוארכו דמי האבטלה ל־300 יום במקום 175 יום. כמו כן, הוחלט על מענק מעבר חד־פעמי, לנשים שלא עובדות ולא נמצאות בחל"ת, אשר ציפו לקבלת הקצבה בינואר הקרוב. בנוסף, הוחלט כהוראת שעה להעניק לנשים כמה הטבות הנגזרות מכך שהן מוגדרות כאזרחיות ותיקות מגיל 62. הבולטות שבהן הן הנחות בארנונה, בתחבורה ציבורית ובתרופות.
הכשל: הכשל הגדול ביותר ברפורמה התרחש עוד לפני הגעתה לכנסת. ההצעה המקורית כללה ניסיון לפתור את בעיית גיל הפרישה אחת ולתמיד באמצעות הצמדתו לתוחלת החיים. אך עד שהגיעה לכנסת היא עברה דיאטה, וכעת הרפורמה לא מביאה את הנשים לגיל הפרישה של הגברים. כמו כן היא מתעלמת מכך שתוחלת החיים ממשיכה ותמשיך לעלות בשנים הקרובות.
ח"כ נעמה לזימי אמרה ל”כלכליסט” כי "מבחינתנו — חברות הכנסת, לא יכולנו בכלל להיכנס למשא ומתן אם מצמידים הכל לתוחלת החיים. אנחנו רוצות שכל פעם תהיה בדיקה והתאמה של הכלים המשלימים לפני שמעלים את גיל הפרישה. אי אפשר לנפנף במה שקורה במדינות מפותחות אחרות שבהן רשת הבטחון טובה בהרבה מאשר בישראל".
המבחן הגדול של הממשלה הוא רחב יותר, והוא היכולת להביא לעלייה דרמטית בתעסוקת מבוגרים בכלל, ותעסוקת מבוגרים איכותית בפרט. הרפורמה עסקה הפעם בנשים, אך הבעיה איננה מיוחדת רק לנשים. גם אצל הגברים יש ירידה דרסטית של 18% בהשתתפות בשוק העבודה בגיל 67.
כיום המצב הוא ששיעורי ההשתתפות בשוק העבודה בגילאי 64-55 הוא 77%, ואצל נשים רק 63%. בגילאי 65 ומעלה התמונה מקצינה. כשמסתכלים על קבוצת הגיל של 65 ומעלה, רק 15.8% מהנשים נמצאות בשוק העבודה לעומת שיעור של 31.8% אצל גברים. לכן, נשמעה הדרישה במהלך הדיונים לגבש מדיניות כוללת לעידוד תעסוקת מבוגרים.
