פרשנותרוחות המלחמה תידלקו את המשבר בשווקים
פרשנות
רוחות המלחמה תידלקו את המשבר בשווקים
המצב במזרח התיכון, הריבית ביפן ונתוני תעסוקה מטרידים בארה"ב דרדרו את כדור השלג הכלכלי
1. סדרה של אירועים שליליים מכרסמים בסנטימנט החיובי ששרר בכלכלה העולמית בכלל ובכלכלה האמריקאית בפרט. זה החל כאשר הבנק המרכזי האמריקאי (הפד) החליט להותיר את הריבית על כנה בפעם השמינית ברציפות ברמה של 5.5%-5.25%, אף על פי שאותת כי התפנית המוניטרית מתקרבת והריבית עשויה לרדת כבר בהחלטה הבאה בספטמבר.
הצהרה כזו אכן עודדה חגיגה בוול סטריט אלא שהיא היתה קצרה: דו"חות מאכזבים של חברות הטכנולוגיה העכירו את האווירה. הדחיפה הרצינית התרחשה כמה שעות מאוחר יותר עם פרסום נתוני התעסוקה המטרידים שבישרו על עלייה נוספת בשיעור האבטלה בארה"ב.
2. החולשה של שוק העבודה האמריקאי, הברומטר המרכזי של הכלכלנים בארה"ב כדי לאמוד את הפעילות הריאלית של המשק הגדול בעולם, באה לידי ביטוי כמעט בכל אינדיקטור: מגידול בתביעות דמי אבטלה, ועד ירידה בתוספת המשרות ופתיחת משרות חדשות. הדו"ח הזה הצית את החשש מ"נחיתה קשה" ובעיקר כרסם באמון ביו"ר הפד ג'רום פאוול. האם שוב, כמו ב־2022-2021, גם הפעם הוא מחמיץ את האירוע המאקרו־כלכלי הבוער שדורש טיפול מוניטרי? אז הוא פספס את האינפלציה, היום מדובר באירוע הפוך: המיתון.
הבעיה הגדולה היא כי לוח הזמנים הכלכלי מתערבב עם הלו"ז הפוליטי: הורדת ריבית 8 שבועות לפני הבחירות תיתפס כסיוע לקמפיין הדמוקרטי. אף על פי שפאוול הדגיש כי השיקולים לגבי המדיניות המוניטרית הם כלכליים גרידא, הוא יודע שלא משנה מה יעשה, יאשימו אותו בהטיה פוליטית.
3. הדרמה הענקית השנייה מתרחשת בכלכלה השלישית בעולם: יפן. האינפלציה שם הגיעה בשנה האחרונה לרמות שיא וחייבה את הבנק המרכזי להתחיל להעלות ריבית. זה קרה באפריל האחרון אחרי עשורים של ריבית אפסית. אלא שהקברניטים היפנים ביססו את מודל הצמיחה של אותה כלכלה על ין חלש כדי לעודד יצוא. ברגע שהריבית עלתה, הין זינק. בפחות מחודש ימים עלה המטבע היפני אל מול הדולר ביותר מ־12% ושם סוף לחגיגות. בשלושה ימי מסחר בלבד מדד ניקיי איבד חמישית מערכו. רק כדי להבין את סדרי הגודל: עבור טויוטה, יצרנית הרכב הגדולה בעולם, כל שינוי של ין אחד מול הדולר פירושו הפסד של 50 מיליארד ין, כ־350 מיליון דולר.
4. ויש עוד אלמנט שהצטרף למשוואה והוא קשור אלינו: רוחות המלחמה המגיעות מהמזרח התיכון ומגבירות את אי־הוודאות, פוגשות לא רק את ארה"ב ויפן במומנטום רחוק מאוד מלהיות חיובי, אלא גם את אירופה וסין שלא נמצאות במצב כלכלי מרנין. המצב הגיאו־פוליטי במזרח התיכון הזניק את מפלס החדרה ואי־היציבות גם בשוק ההון הישראלי ובכלכלה הישראלית כולה. בניגוד מוחלט למה שיתרחש בארה"ב, וכבר קרה באנגליה שם הפחיתו את הריבית, הנגיד אמיר ירון מאוד מוגבל ביכולת התמרון המוניטרי שלו.
זה לא רק שהאינפלציה עלתה ב־5 החודשים האחרונים מ־2.5% ל־2.9% - במרחק נגיעה מהגבול העליון של טווח יציבות המחירים - אלא שאינפלציית השירותים נראית מושרשת למדי והציפיות לאינפלציה עולות. אם מוסיפים למשוואה החדשה מיתון בארה"ב - התמונה רק הולכת ומסתבכת. הרי השוק האמריקאי הוא לא רק הלקוח העיקרי של ההייטק הישראלי - מקור הצמיחה העיקרי - אלא גם מקור המימון העיקרי שלו שכן כ־80% מההון מגיעים משם.
כאשר המדיניות התקציבית כל כך מרחיבה - ובעיקר בלתי אחראית - נגיד בנק ישראל שנותר המבוגר האחראי היחיד בזירה הכלכלית חייב לנקוט מדיניות מוניטרית מצמצמת, ובעיקר כאשר הספינה מיטלטלת בצורה כה חדה הן במים הכלכליים העולמיים והן במים הסוערים של המזרח התיכון.
