פרשנותאין מקום לאופטימיות: מדד יוני הוא רק השקט שלפני הסערה
פרשנות
אין מקום לאופטימיות: מדד יוני הוא רק השקט שלפני הסערה
האינפלציה זלגה מעבר לאנרגיה והמזון, סעיף הדיור צפוי לזנק בהמשך הקיץ, וההתייקרויות האחרונות עדיין לא נספרו. החשש הוא מספירלת שכר־מחירים, שתכניס את המשק לסחרור
1. בזכות הפירות
מדד המחירים לצרכן עלה גם בחודש יוני "קצת פחות" ממה שהחזאים ניבאו (0.4% לעומת 0.5%), והאינפלציה השנתית קפצה מ־4.1% ל־4.4% (ולא ל־4.5%). ולמרות שמדובר בשיא אינפלציה של כ־14 שנה, ושהיא כבר 1.4 נקודות אחוז מעל היעד העליון של יציבות המחירים, המדד האחרון היה בגדר בשורה משמחת: המדד לא "מפתיע" ולא מתעתע כפי שקרה בארה"ב, באירופה וברוב המדינות ה־OECD. הפתעות בתקופות של אינפלציה גבוהה הן דבר רע מאוד, ואפשר לשאול את הנשיא ג'ו ביידן, שזינוק האינפלציה ל־9.1% — הרחק מהציפיות — כמעט קלקל לו את הביקור במזרח התיכון. יותר מכך, שיעור האינפלציה בישראל עדיין נמוך משמעותית מהממוצע ב־OECD.
הנתון המעודד ביותר במדד יוני 2022 הוא הצניחה החדה בסעיף מחירי הפירות והירקות, ש"חיסל" מחצית האינפלציה (בלעדיו עליית המדד היתה 0.8%). מחירי הפירות צנחו בכ־19% והירקות הוזלו ב־5%. המסקנה היא שכאשר יש רפורמה אמיתית ומהותית, כמו זו שהובילו השרים ליברמן ופורר בחקלאות, המחירים יורדים. רק כדי לסבר את האוזן: ביוני 2021, לפני שנה, עם תנאי מזג אוויר טובים יותר וללא שנת שמיטה, הירקות התייקרו והפירות הוזלו בכמצחית מההוזלה השנה.
אלא שכאן מסתיימות החדשות הטובות. נתוני המגמה לתקופה שבין מרץ ליוני מראים כי קצב עליית המדד השנתי הוא 5% (לעומת 2.4% לפני שנה בדיוק). חשוב מכך, רוב הסעיפים שתרמו הכי הרבה לעלייה במדד - אחרי הדלק כמובן - הם שירותים: שכירות, ביטוח וחופשות, והתייקרו מאוד גם שיעורי נהיגה ושירותי תחבורה, חינוך ותרבות. המשמעות היא שהאינפלציה "זלגה" מעבר לגבולות המזון והאנרגיה, שהושפעו מהמלחמה באוקראינה.
כדאי גם להתעכב על סעיף הדיור. בעוד שבמדד מאי הוא עלה בעשירית האחוז בלבד, במדד הנוכחי הוא כבר קפץ ב־0.7%, וזה לפני יולי־אוגוסט שהם חודשי מעברי דירה וחידוש החוזים. הדיור מהווה 26% מהמדד, כך שהשפעתו בחודשים הקרובים עשויה להיות דרמטית.
מיותר לציין שכל ההתייקרויות שהוכרזו וטרם נכנסו לתוקף לא באו לביטוי במדד יוני: פעימת הדלק הנוספת, החשמל ונגזרותיו, הלחם ומוצרי החלב שבפיקוח. לכן השקט היחסי סביב יוני הוא השקט שלפני הסערה.
2. ריבית אגרסיבית
מדד יוני אינו משרה תקווה כי הוא אינו סותר את התמונה המתבהרת: לא מדובר רק באינפלציה זמנית של סחורות בגלל המלחמה באוקראינה. לראיה: האינפלציה ללא אנרגיה - קירוב טוב ל"אינפלציית ליבה" - עומדת בישראל כבר על 3.9%. החשש המתעצם הוא מפני מעבר למה שכלכלני הבנקים המרכזיים בעולם מכנים "משטר של אינפלציה גבוהה", שבו האינפלציה יוצאת משליטה ומתחילה לגרור נזקים כבדים.
לכן סביר שבטווח הנראה לעין תימשך המדיניות של העלאות ריבית אגרסיביות מצד בנק ישראל. הבנק כבר עדכן למעלה את תחזית הריבית ומעריך שתגיע ל־2.75% בתחילת הרבעון השני של 2023. יש קונצנזוס נרחב למדי בנוגע לכך שהנגיד אמיר ירון וחבריו יעלו את הריבית בעוד חצי אחוז כבר בפעימה הבאה. "העלאת ריבית היא התרופה לאינפלציה", אמר הנגיד בוועידה הלאומית של "כלכליסט" בשבוע שעבר, "זה יכאב היום, אבל ימנע כאב גדול בעתיד".
כמה ימים מאוחר יותר השמיעה מנכ"לית קרן המטבע הבינ"ל קריסטלינה גאורגייבה דברים זהים. הבנקים המרכזים מבינים את תפקידם כעת וסבורים שאין מנוס אלא מלהשלים את המשימה. היון סונג שין, הכלכלן הראשי של ה־BIS (ארגון בינלאומי של בנקים מרכזיים), פרסם בסוף השבוע האחרון מאמר שניסה לבחון האם הכלכלה הגלובלית בדרך לנחיתה קשה או רכה (כבר כמעט מוסכם שהיא בדרך למיתון). הוא מצא כי ככל שהעלאות הריבית חזקות ומרוכזות "בהתחלה", כך גובר הסיכוי לנחיתה רכה של הכלכלות. "ככל שהאינפלציה נשארת לא מרוסנת, כך הציפיות לאינפלציה עולות, מה שגורם לה לתפוח יותר", כתב.
יש הסכמה מקיר לקיר כי מה שמצית את המעבר למשטר של אינפלציה גבוהה הוא המנגנון של "ספירלת שכר־מחירים", אשר מזין את עצמו: העלאות המחירים במוצרים מסוימים משפיעות על שאר הסעיפים במדד, האינפלציה עולה, כוח הקנייה של העובדים נשחק, והם דורשים העלאת שכר. ואז, כאשר השכר עולה, רווחי הפירמות יורדים, הן מעלות מחירים, וחוזר חלילה.
3. ילחצו בשכר
סימני ספירלה ראשונים כבר קיימים בישראל. השאלה הגדולה היא מה יקרה לדרישות השכר במשק: האם תנאי שוק העבודה מאפשרים לחצים להעלאת שכר?
מבט מהיר על שוק העבודה מלמד שהתשובה צפויה להיות חיובית. קשה לדמיין שוק עבודה איתן והדוק יותר מהשוק הישראלי. האבטלה ברמות שפל היסטוריות - סביב 3% - וגם כשמוסיפים את "מובטלי הקורונה" מגיעים ל־3.4%. שיעור האבטלה הזעום מתקיים לצד שיעור השתתפות גבוה בשוק העבודה: מעל 64% מהישראלים בגיל עבודה עובדים או מחפשים עבודה.
זה לא הכל: כדי להבין כמה חזקים יהיו הלחצים להעלאת שכר, צריך להסתכל על היחס בין הביקוש להיצע המשרות. מספר המשרות הפנויות (הביקוש) ברבעון הראשון של 2022 עלה ל־145 אלף. מספר המובטלים שכנגדן דומה מאוד, והמשמעות היא שכל מי שרוצה לעבוד יכול לעשות זאת. חשוב מכך: היחס בין ביקוש להיצע הוא 1.8, מחצית מהיחס ערב התפרצות הקורונה (3.6 בתחילת 2020). קרי, על כל משרה פנויה יש רק 1.8 עובדים פנויים לקחת אותה.
והנתון המדהים: היחס בין ההיצע לביקוש נמוך מ־1 (כלומר מספר המשרות הפנויות עולה על המבקשים לעבוד) בקרב מפתחי תוכנה, מלצרים, חלק מעובדי המכירות, עובדי מתכות ומכונות ועובדי ניקיון ועוזרים. המשמעות היא ששוק העבודה עדיין "חם", הביקוש לעובדים גבוה ולחצי השכר הם כלפי מעלה – לפחות עד שההאטה הצפויה בפעילות במשק תקרר גם את שוק העבודה.
4. זיכרונות מבייגה
התופעה היא גלובלית, וניכרת בארה"ב, בריטניה ואירופה. אלא שבישראל בוערת גם גזרת העבודה במגזר הציבורי. בגלל הקורונה לא נחתמו הסכמי עבודה קיבוציים, וכולם עוד יושבים על הגדר. רק בשבוע שעבר חתמה קופת חולים לאומית עם ועד העובדים על הסכם שכר, שבו נקבע רף מינימום של 6,500 שקל לעובדי מנהלה ומשק: 20% מעל שכר המינימום במשק.
ההסכם נחתם מול ההסתדרות הלאומית, ה"נמסיס" של ארנון בר דוד מההסתדרות הכללית, ואפשר להעריך שהוא לא ישקוט. בימים האחרונים החלו בכירים באוצר להזכיר בחשש את "בייגה והפתק הצהוב": ב־1996 התקפל שר האוצר אז בייגה שוחט בפני יו''ר ההסתדרות עמיר פרץ, שהצליח לסחוט ממנו הסדר פנסיוני מופלג והזוי עבור קומץ קטן של עובדים - שבועיים לפני הבחירות (הנוסחה נכתבה על בלוק דפים צהובים, ומכאן השם).
אלא שכאן לא מדובר בהסדר פנסיוני, אלא בהסכמי שכר רוחביים, שישפיעו בהכרח על השכר בכל המשק. אם הההתפרצות האינפלציונית מתחברת לגל תוספות שכר לא מבוקרות ולהסכמי שכר עם הצמדה - בניגוד מוחלט להמלצת הנגיד - אז ישראל נמצאת באירוע "מאקרו" מסוכן ביותר.
תרחיש כזה אינו דמיוני. לפי ניתוח "כלכליסט" לפני שבועיים, שכרם הריאלי של חלק ניכר מעובדי המגזר הציבורי - לרבות בריאות, רווחה, חינוך ומנהל ציבורי - כבר ירד ב־2022 לעומת 2020. והסיכויים שהתרחיש יהפוך למציאות גדלים יותר אם זוכרים שאנו ערב בחירות, עם ממשלה זמנית שרוצה להיבחר שוב, אך מאוד מוגבלת ביכולתה לבצע מהלכים משמעותיים.
