"המושב קלט מאות מתושבי הדרום, יש התגייסות מטורפת - אבל אנחנו צריכים עזרה מהמדינה"
"המושב קלט מאות מתושבי הדרום, יש התגייסות מטורפת - אבל אנחנו צריכים עזרה מהמדינה"
במושב פארן שבערבה פתחו את הדלתות בפני תושבי הדרום, ודואגים לכל צרכיהם. ואולם לדברי אסף פישקון, מרכז המשק: "לא יצאה שום הנחיה ממשרדי התיירות והכלכלה, אנחנו מרגישים לבד ומקווים שהמדינה תתעשת"
כמעט שבועיים עברו מאז שהיישוב פארן פתח את שעריו לישראלים שנמלטו מהתופת בעוטף עזה וביישובים אחרים בדרום. בזמן שהממשלה עדיין מגמגמת, ביישוב הממוקם כ-100 ק״מ מאילת החליטו לקבל את כל מי שהתדפק על דלתם, ללא תשלום. דבר אחד הם לא תיארו לעצמם: למרות גודל האירוע, סיוע מהמדינה ספק אם יקבלו - ואת ההוצאות הם עשויים לספוג בעצמם.
רשות החירום הלאומית כבר הודיעה כי חדרי האירוח בישראל אזלו וכעת תאלץ למצוא פתרונות אחרים; ואולם היישובים שפתחו את דלתם בפני המפונים עם תחילת המערכה לפני כשבועיים – מתקשים לקבל תשובות באשר לפיצוי הכספי שתעמיד להם המדינה, אם בכלל.
"הכל קרה בהפתעה. חלק הגיעו לכאן מתוך היכרות, חלק, בדרך לאילת, הבינו שמלא שם ועצרו אצלנו. יש אצלנו אנשים מכפר עזה, תלמי יוסף ועוד. לא עצרנו לחשוב. הגיעו לכאן בהתחלה כ-300 איש, במהלך אירוע טראומתי. כינסנו את בעלי הצימרים ואמרנו להם: 'אנחנו לא רוצים שהם ישמעו את המילה כסף'", מספר אסף פישקון, מרכז המשק בפארן.
לדבריו, "הגיעו אלינו אנשים במצב נוראי. מי בכלל היה יכול לומר להם משהו על כסף? יש אצלנו אנשים שאיבדו את כל המשפחה והחברים שלהם, שראו זוועות שאנחנו במדיה נחשפים רק למעט מהן. זה לא נתפס. אנחנו מארחים אותם, קודם כל. אחר כך נסתדר, אבל אנחנו לא בטוחים שהמדינה היא זו שתעזור לנו".
ההתגייסות הפרטית של אנשי פארן הייתה מהירה בהרבה מזו של הרשויות, שעד היום מתקשות למצוא פתרונות לתושבים, בזמן שארגוני החברה האזרחית כבר נעים במהירות. חדרי האירוח במושב לא כוללים ברובם מטבחים וגם לא חדרי כביסה. אנשי פארן התארגנו במהירות לבנות למפונים מטבחון ולסייע בשירותי כביסה, לצד אירוח הכולל מזון מכל הלב.
"אנחנו לא ערוכים לוגיסטית לדבר הזה", אומר פישקון. "בנינו חמ"לים לצרכים כמו כביסה או טיפולים לאנשים שבטראומה. אנשים מבשלים בבית ומביאים לאורחים אוכל. יש לא מעט ילדים, אז אנחנו עושים להם הפעלות וסדנאות יצירה. עד עכשיו עשינו את הדברים האלו על חשבוננו. אנחנו מושב עם שתי צרכניות קטנות. לאחסן אוכל, למשל, זאת אופרציה תפעולית שהקמנו מעכשיו לעכשיו.
"אלו אנשים שנשרף להם הבית ואין להם לאן לחזור. זאת אוכלוסייה בטראומה עם המון קשיים. אנחנו מחבקים אותם מכל הלב ומאוד מאוד רוצים לעזור. יש התגייסות מטורפת לדבר הזה, אבל אנחנו באמת צריכים עזרה".
בימים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה, פישקון היה בטוח שהמדינה תעמוד לצידם של המושבים והתושבים שפתחו את דלתם בלי לחשוב פעמיים. אך למדינה היו תוכניות אחרות. לדבריו, "אנחנו מבינים שיכירו רק באירוח של מי שנמצאים עד 4 ק״מ מהגבול. אנחנו לא שאלנו את מי שהגיע לכאן מאיפה הוא ולא מדדנו. אנשים היו צריכים עזרה.
"תושבי פארן שנותנים מעצמם עכשיו נכנסים גם לתקופה מאוד קשה שבה תיפגע להם הפרנסה כי התיירות בארץ נפגעת, וגם על זה הם לא יקבלו פיצוי. הם נידבו את המקום שלהם ולא יראו מהמדינה שקל. בדיעבד אומרים לנו: 'לא הייתם צריכים לקלוט את האנשים האלו'. מטילים עלינו את האשמה? אף אחד לא הנחה את הציבור ביום של האסון מה לעשות, וגם מי חשב על זה בכלל ביום שחדרו לישראל 3,000 מחבלים?״.
בפארן מתגוררים בשגרה כ-400 בני אדם. היישוב השקט והמרוחק, העוסק בתיירות ובחקלאות, עדיין מצוי בחוסר ודאות – גם שבועיים לאחר תחילת המלחמה.
לדברי פישקון, "לא יצאה שום הנחיה ממשרדי התיירות והכלכלה, אנחנו גם לא יודעים עד כמה המידע שיש לנו עד עכשיו מהימן. היית מצפה שהמדינה תתגייס ותגיד, 'אנשים שפתחו את הלב שלהם, אנחנו נמצא את הדרך לתמוך בהם'. אין אמירה כזו. אנחנו לגמרי מרגישים לבד. אנחנו לא מושב ללא הגבלה שיכול לארח כל כך הרבה אנשים ולדאוג להם לאוכל. אנחנו מרגישים את אוזלת היד של המדינה. נראה שהמדינה יושבת על הגדר ומחכה שנסתדר לבד".
בפארן החליטו לצאת לגייס תרומות בעולם כדי לגשר על הפער. "חברינו היקרים מהתפוצות", הם כתבו בפנייה לקהילות יהודיות בעולם. "במושב נקלטו למעלה מ-300 נפשות - ילדים, בני נוער ומבוגרים - לתקופה בלתי מוגבלת ולא ידועה. אנו עושים את כל אשר ביכולתנו על מנת להקל עליהם. אנחנו מבקשים את תמיכתם כדי שנוכל לדאוג להם לארוחה חמה אחת ביום באופן קבוע, להקים מכבסה ומטבח לשימוש עצמי ולרכישת מוצרי צריכה בסיסיים שיאפשרו שהייה ארוכה ובטוחה עבורם עד יחלוף זעם, וצרכים נוספים שיעלו ככל שתתבהר המציאות החדשה אליה התעוררנו. במידה שתישאר יתרת כספים, נדאג להעבירה באופן מסודר לתרומה דרך עמותה מסודרת להמשך דאגה ליישובי העוטף".
פישקון קורא למדינה להתעשת ולהושיט יד לאלו שלא חשבו פעמיים לפני שקלטו לאירוח את מי שנמלטו מהתופת: "אנחנו לא יכולים לומר לאדם שבא לכאן ׳אין לך צורך קיומי לבוא לפה׳. קרה כאן משהו שהוא טראומתי. גם אני שגר בערבה באמצע שום מקום, מרגיש חוסר ביטחון. אנחנו באירוע חירום שישראל לא מכירה כמותו, ומקווים שהמדינה תתעשת".
