שונית האלמוגים באילת - שורדת את משבר האקלים, לא בטוח שגם את נזקי האדם
שונית האלמוגים באילת - שורדת את משבר האקלים, לא בטוח שגם את נזקי האדם
דו"ח של המשרד להגנת הסביבה על שונית האלמוגים באילת מגלה שההתחממות הגלובלית עוד לא פגעה בה, אבל היא מתקשה להתאושש מנזקי הסערה לפני שנתיים ומאויימת בתוכניות פיתוח שונות
שונית האלמוגים באילת מגלה עמידות גבוהה מפני ההתחממות שהורגת כעת אלמוגים ברחבי העולם, אך היא לא מצליחה לחמוק מפני סכנות אחרות שמציבה לה החברה האנושית. השונית אילת, שהיא הצפונית בעולם, מאויימת בהצטברות מזהמים, סערות קיצוניות, התפרצויות של מחלות שפוגעות במינים, פיתוח מתקני תשתית וכן האפשרות שקצא"א תשנע נפט באזור. כך קובע דו"ח הניטור הלאומי של מפרץ אילת ל־2022 של המשרד להגנת הסביבה, המתפרסם היום. מטרת הדו"ח להעריך את מצבה של המערכת האקולוגית הרגישה במפרץ אילת והניטור מבוצע על ידי המכון הבין־אוניברסיטאי בניהולו המדעי של פרופ׳ אמציה גנין.
הממצאים מראים כי השונית מתקשה להתאושש מהסערה שזרעה הרס בחופי אילת במרץ 2020. הסערה סחפה לים בעוצמה פסולת וחלקיקי תשתית שפגעו באלמוגים, והנזק הגיע ל־6%־22% מאזור הכיסוי החי. ב־2021 נמדדה ירידה נוספת של 1.5% בכיסוי האלמוגים. ב־2022 החלו חלקים מהשונית להשתקם באיטיות, אך אחוז הכיסוי החי של אלמוגי האבן עדיין נמוך מזה שנמדד ב־2019.
שנת 2022 היתה החמה שנמדדה בעולם עד כה. בים האדום עצמו לא נמדדו טמפרטורות שיא, אולם מגמת העלייה בטמפרטורת המים נמשכת מאז 1988 בקצב ממוצע של 0.045 מעלות צלזיוס לשנה, קצב הגבוה פי 2.5 מהממוצע העולמי. המשמעות היא שלאורך זמן, נאלצים שונית האלמוגים ובעלי החיים באזור להתמודד עם סביבת מחיה חמה יותר ויותר.
לדברי פרופ׳ גנין, הפורש כעת לאחר 20 שנות מחקר באזור, ״יש לנו נס אחד באילת. האלמוגים עמידים בפני ההתחממות העולמית. אבל המגמה ברורה: יש התחממות. לפי מחקרים שלנו, העמידות הזו תחזיק בערך כ־100 שנה מהיום. אם קצב ההתחממות יוסיף להיות זהה, האלמוגים יתחילו להלבין״. גנין מסביר, כי ״בעולם מתרחשים יותר ויותר גלי חום. תיעדנו ב־2017 גל חום שבו הטמפרטורה עלתה במהירות, גרם לתמותה של דגים רבים באזור. מצאנו מאות פגרים של 40 מינים על הקרקעית״.
בעלי החיים באזור הכרחיים לבריאותה של השונית, אך מצבם מתערער. ב־2020 נמצאו לראשונה בחוף הצפוני פרטים של פורמיניפרים (יצורים חד־תאיים ימיים) בעלי עיוותים במבנה השלד שלהם, שנגרמו ככל הנראה כתוצאה ממזהמים כמו מתכות כבדות, וב־2022 התופעה התרחבה. הדו"ח מעריך, כי הסערה של 2020 חשפה שכבות בקרקעית בהן הצטברו בעבר מתכות.
עוד עולה מהדו"ח, כי מגמת הירידה בשנים האחרונות בכמות קיפודי הים במפרץ בעשור האחרון נמשכת. לקיפודי הים תפקיד חשוב בשמירה על שיווי המשקל האקולוגי בים. התחזית היתה שהפריחה של אצות בשנה האחרונה תגרום לעלייה בצפיפות הקיפודים, אך ב־2023 התפרצה מחלה שפגעה באוכלוסיית קיפודי הים במפרץ עד כדי מותם כל קיפודי הים השחורים במפרץ, ולא ברור האם ניתן יהיה לשקם את אוכלוסייתם באזור.
השוניות נחשבות ל"יער הגשם של הים", שכן הן מהוות בית ומקור חיים לבעלי חיים רבים. עם זאת, מצבן של בעולם בכי רע. לפי ההערכות, שינויי האקלים לצד תופעות כמו דיג יתר כבר הובילו לכך שמחצית משוניות האלמוגים במים הרדודים כבר מתו, ורבות מן עלולות להיכחד בעשורים הקרובים. אירועי ההלבנה הללו עלולים להפוך לאירועי תמותת אלמוגים המונית ברחבי העולם כבר בתקופה הקרובה.
שונית האלמוגים האילתית נחשבת לאחת היציבות בעולם, אך לדברי ד״ר דרור צוראל מהמשרד להגנת הסביבה לא לעולם חוסן, "שינויי האקלים צפויים להביא בעתיד עוד סערות כמו זו של 2020. האלמוגים אמנם עמידים לחום, אבל שאר שוכני השונית פחות עמידים״.לדבריו, בשונית יש כ־150 מיני אלמוגי אבן, 120 מיני אלמוגים רכים, כ־500 מיני דגים וכ־1,000 מיני רכיכות.
במשרד להגנת הסביבה מציינים כי ממצאי הדו"ח מצביעים על כך שיש לפעול להגנה מרבית על הסביבה הימית. כך, בין היתר, קיים חשש כי הרחבת פעילות מתקן ההתפלה באזור תביא לעלייה בכמות הכימיקלים המוזרמים לים. עיקר ההרחבה נובעת מהביקוש למים מותפלים לצורך השקיה של חקלאות בערבה, ולכן יש לגבש תוכנית לניהול משק המים באזור באופן מקיים.
בנוסף מציינים כותבי הדו"ח כי יש לפעול לצמצום הפיתוח הקיים והמתוכנן בסביבה הימית, למרות שאילת ביצעה עבודות בטון בקו המים במהלך השנה האחרונה. לפי המשרד, ״חלק ניכר מהנזק שנגרם לשונית כתוצאה מסערת החורף של 2020 נבע ממתקני תשתית בחופים שהתפרקו. על פיתוח חופי אילת להיות מינימלי ופריק, כך שניתן יהיה למנוע נזקים דומים בעונת החורף, בניגוד לעבודות הבטון שנעשו לאורך החוף ב־2023״.
למרות מדיניות של אפס תוספת סיכון שקבע המשרד להגנת הסביבה, שמטרתה הגבלת כמות הנפט שמשנעת קצא״א באזור הרגיש, שוקלים כעת במשרד ראש הממשלה שינוי מדיניות כדי לאפשר את הגדלת שינוע הנפט. גידול במספר המכליות משמעותו תוספת סיכון לדליפת שמנים ודלקים. לדברי גנין, ״דליפות נפט התרחשו באילת לפחות אחת לחודשיים בשנות ה־70. דליפות כאלו יכולות להיות קטסטרופליות אם יהיו בקנה מידה גדול. אם הים שלנו יהיה שחור והאלמוגים ייעלמו, גם העץ הכלכלי עליו יושבת אילת ייכרת. אין תועלת בשינוע הנפט מלבד כסף, שהוא בטל בשישים לעומת המשאב האקולוגי".
