חוק המצלמות הוא רק פלסטר לבעיית עומק חמורה
חוק המצלמות הוא רק פלסטר לבעיית עומק חמורה
חוק המצלמות בגני הילדים הוא רק פלסטר לבעיית ההתעללות בחסרי ישע בגני הילדים. מעבר לפגיעה בפרטיותם של הילדים וביכולתם לפתח אמון במערכת, הוא עלול להוביל למשבר כח אדם חריף וגל עזיבה המוני של גננות, תופעה שכבר החלה. פלסטר אינו טיפול ראוי לפצע עמוק שכזה
מערכת החינוך לגיל הרך במדינת ישראל נמצאת במשבר אמון חמור בין ההורים ובין הצוות החינוכי הגן. לאור הידיעות החוזרות ונשנות על מקרי התעללות והזנחה מזעזעים בגני ילדים, הורים חשים חסרי אונים ביכולתם לסמוך על הדמויות שאמורות להגן על ילדיהם. אך מנגד, גננות טובות ומוכשרות לא פעם מתארות תקשורת מאוד חשדנית מצד הורים אשר פוגעת ביכולתן המקצועית לבצע את תפקידן. דבר שעלול להוביל לנשירה של צוות חינוכי איכותי והחמרה במחסור הגדול בכח אדם בגני הילדים.
כאמא לילדים צעירים, אני יכולה להזדהות עם חששותיהם של הורים לקראת כניסה למסגרת חינוכית חדשה והפקדת היקרים להם מכל בידיה של זרה. מן הצד השני של המתרס, כאשת חינוך שעוסקת בהכשרת גננות, אני גם מבינה את הצורך החשוב בבנייתה של מערכת יחסים של אמון בין הצדדים. האמון ההדדי בין הגננת להורים חייב להבנות על מנת שהילדים יוכלו לצמוח ולהתפתח במסגרת הגן.
אין ספק שמשהו עקרוני חייב להשתנות במערכת החינוך לגיל הרך בישראל ובעיקר במסגרות לגילאי 0-3. במשך שנים נמשכו אל המערכת הזו לצד מטפלות מצוינות ומסורות, גם לא מעט מטפלות חסרות הכשרה והתחום היה פרוץ וכמעט ולא מפוקח. בנוסף, תנאי השכר במקצוע אינם מספיק אטרקטיביים בכדי למשוך כוח אדם איכותי ומקצועי. בשנים האחרונות, אמנם חלה מגמה מבורכת של הכשרה מקצועית של מטפלות ונקבעו תקנים יותר ברורים לקבלת רישונות לגנים, אך כל זה עדיין לא מספיק.
החל מספטמבר 2020 חלה חובת התקנת מצלמות במעונות יום, שהיוותה נקודת ציון חשובה ביכולת לפקח על גנים וגם למגר מקרי אלימות והתעללות במערכת. כיום מותקנות מצלמות במעגל סגור במעונות המפוקחים, אך כעת עומד על סדר היום בוועדת הכנסת חוק המצלמות, אשר יאפשר להורים לצפות בשידור חי במתרחש בגן.
אין מחלוקת על כך שהמצב הנוכחי חייב להשתנות, השאלה היא באיזו דרך. בעיניי, מעבר למתכונת של מצלמות אונליין הוא לא פחות ממסוכן. בראש ובראשונה אני חרדה לפרטיותם של הילדים בנוכחותן של מצלמות בגן - בעידן הרשתות החברתיות אין לדעת לאן יגיעו תצלומים אינטימיים של ילדים. אני מניחה שמובילי החוק והתומכים בו לא מוכנים לקחת על עצמם את האחריות שבעלייה בשיעורי הפדופיליה ועבירות המין ברשת שיגרמו כתוצאה מכך.
בנוסף, גננות כבר היום מדווחות על התערבות יתר בשיקול דעתן המקצועי. קשה מאוד לנהל גן כאשר לכל הורה יש את היכולת לשפוט ולבקר בכל רגע נתון וכל זאת נעשה על חשבון תשומת הלב לילדים. כמו כן, המהלך יקשה על הסתגלותם של הילדים במעונות ואף חמור מכך – המהלך יפגע בבניית האמון ופיתוח העצמאות של הילדים במסגרת החינוכית.
ויותר מכל, נוכחותן של מצלמות אונליין רק תחריף את משבר האמון שקיים בין הורים לצוותים החינוכיים ותרחיק עוד כוח אדם טוב של גננות מן המקצוע, תופעה שכבר מתרחשת. הכנסתן של המצלמות במעגל הסגור היוותה מהלך חשוב, אך לתפיסתי הפיכתן לזמינות אונליין לא רק שלא תשיב את אמונם של ההורים במערכת אלא רק תפחית אותו. המצלמות מהוות פלסטר לבעיה עמוקה הרבה יותר שקיימת כיום במסגרות החינוכיות עבור תינוקות ופעוטות בגילאי 0-3 והיא העדר פיקוח, בקרה, הכשרה, נהלי עבודה ברורים ושכר הולם.
פצע עמוק לא מרפאים באמצעות פלסטר. אם כך, הפתרון לבעיית ההתעללות וההזנחה בגנים ובמעונות לא טמון בתיעוד אונליין, אלא בהשקעה ממשלתית בתקנים וסטנדרטים קפדניים, בין היתר פיקוח על מספר הילדים ואנשי הצוות במסגרת, על בטיחות המבנה, על התברואה והתכנים וחשוב מכל - מתן הכשרה מקצועית תמידית של הצוותים.
ד"ר הילה המרמן לפידות היא מרצה בתוכנית הלימודים חינוך לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע ובאקדמית אחוה
