כך חותכת המדינה את שכר החיילים באמצעות הארכת השירות הסדיר
כך חותכת המדינה את שכר החיילים באמצעות הארכת השירות הסדיר
לפי הצעת החוק להארכת השירות הסדיר שאישרה הממשלה אתמול, חיילים שישרתו 36 חודשים יזכו לתגמול גבוה על ארבעת חודשי השירות האחרונים שלהם. לכאורה נראה כי המדינה תשלם יותר לחיילים, אך מדובר בצעד התייעלות כלכלית "אוצרי" קלאסי, שכן זוהי דרך מתוחכמת להמיר את שירות המילואים שלהם בסדיר - קיצוץ של כ־10 אלף שקל לחודש לחייל
הממשלה אישרה אתמול את הצעת שר הביטחון יואב גלנט להאריך את שירות החובה לגברים לשלוש שנים בהוראת שעה לחמש שנים. כמו כן, מצוין בהצעה כי החל מהחודש ה־33 לשירות יתוגמלו החיילים ב"תגמול נוסף", שטרם נקבע.
בייעוץ המשפטי לממשלה מתנגדים לחוק במתכונתו הנוכחית על רקע אי־השוויון בנטל והימנעות צה"ל מגיוס מיידי של חרדים: בחוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה, שנכתבה על ידי המשנה ליועמ"שית גיל לימון, נכתב: "אין לראות את הצעת החוק ככזו העומדת בפני עצמה, ויש לבחון אותה במסגרת רחבה יותר של החלוקה השוויונית בנשיאה בנטל" וכי "נדרש כי הצעת החוק תהיה מבוססת על תשתית עובדתית מלאה המתייחסת למהלכי בניין הכוח של הצבא בשנים הקרובות".
המשמעות של אמירות אלו היא שהיועמ"שית כורכת בין גיוס החרדים בפועל לבין הארכת שירות הסדיר וכי הצבא נדרש להוכיח כי הארכת שירות הסדיר מחויבת מציאות. בחוות הדעת נכתב בפירוש כי "לא הוצגה התשתית העובדתית המלאה העומדת ביסוד ההצעה, שיש בה כדי להכביד את נטל השירות על המשרתים. בפרט לא הוצגה תשתית לאופן בו מתכוונת מערכת הביטחון לפעול לצמצום אי־השוויון בנטל, דבר המתחייב על פי פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין גיוס תלמידי מוסדות החינוך החרדים".
בהמשך חוות הדעת כתב לימון כי "לא ניתן להכביד את נטל השירות על קבוצות מסוימות באוכלוסייה בלבד, במנותק מן התמונה הכוללת והמורכבת של השוויון בנטל השירות הצבאי". לימון סיכם באמירה כי "חוקתיות ההצעה תלויה בנקיטה בצעדים מיידיים לעמידה בהוראות פסק הדין ולהגברת השוויון בנשיאה בנטל ביחס לאוכלוסיות אחרות, תוך צמצום הפער בנטל בשירות. זאת כתנאי להשלמת החקיקה ולעמידתו של ההסדר באמות המידה החוקתיות".
לפי הצעת החוק, שתעבור בהליך מזורז בכנסת, היא תחול באופן מיידי ורטרואקטיבי גם על חייל שכבר נמצא בשירות סדיר. במקרה כזה, הוא יקבל תגמול מהצבא בשל הארכת השירות הסדיר ל־36 חודשים. בהצעת החוק הוסבר כי הדרישה להארכת שירות נובעת מהמצב הביטחוני ומצורכי כוח האדם, תוך התיחסות ל"חוק ההשתמטות" שנדון כעת בכנסת, לפיה "גם גיוסם של תלמידי הישיבות, תהליך שמערכת הביטחון עמלה עליו בימים אלה, לא יספיק כדי לתת מענה לצרכים הביטחוניים המייידים".
לפי המצב החוקי כיום, החל מ־1 ביולי 2024 יש שירות חובה של 30 חודשים לגבר. אם ממוצע השירות יעלה על 30 חודשים, כפי שמוצע בהצעת החוק, העלות של כל חודש תוספת תגיע ל־1.1 מיליארד שקל לחודש. "מאידך אם ממוצע השירות יפחת מ־30 חודשים, אזי מודל השירות הדיפרנציאלי עתיד להביא להתייעלות משקית בהיקף דומה. ההתייעלות תבוא על ידי כך שיתאפשר שחרורם המוקדם של חיילים שאין צורך בשירותם לכל תקופת השירות הסדיר הרגילה הקבועה בחוק".
עוד נקבע כי "לאור ההשלכות הכלכליות המשמעותיות של ממוצע השירות, הארכת משך השירות תתמקד בסוגי חיילים שבהם קיים מחסור". להצעת החוק השלכות תקציביות בשנים 2025 ואילך אבל הן טרם נמסרו לשרים, וטרם נקבע כמה כסף יוקצה לכך ממשרד הביטחון.
הארכת שירות הסדיר לגברים (ולנשים בתפקידים מסוימים) ל־36 חודשים היא אירוע כלכלי מבלבל. הרושם הראשוני שנוצר הוא שהממשלה תשלם – ובגדול – על הארכת שירות הסדיר, ובתמורה לכך היא גם מוכנה לתגמל בנדיבות את חיילי הסדיר. משרדי הביטחון והאוצר מתעקשים כי חיילים שישרתו 36 חודשים יזכו לתגמול גבוה על ארבעת חודשי השירות האחרונים שלהם, ובמקום דמי קיום של 3,374 שקל (ללוחמי חוד בסדיר) יזכו המשרתים לתוספת מוערכת של כ־2,000 שקל בחודש. לתוספת הזו יש גם עלות כלכלית, ובהצעה שאושרה בממשלה צוין כי כל תוספת של חודש שירות עולה למשק 1.1 מיליארד שקל בשנה.
אבל התיאור הזה חלקי ורחוק מלהיות מדויק. בפועל הארכת שירות הסדיר היא צעד התייעלות כלכלית "אוצרי" קלאסי. בהצעת החוק מופיע המשפט הבא "לעניין שנת 2024, מלחמת חרבות ברזל מחייבת הארכה של שירות הסדיר, דבר שהתבצע עד כה באמצעות גיוס חירום לפי חוק שירות המילואים. לפיכך, אישור החוק, גם בהתחשב בתוספת התגמול שתינתן למשרתים, צפוי להביא לחיסכון תקציבי של כ־0.3 מיליארד שקל ביחס למצב זה בשנת 2024". משמעות הדבר היא שבפועל המדינה חותכת את שכר החיילים בכך שהיא הופכת את תנאי השירות של ארבעת חודשי השירות האחרונים שלהם (חודשים 33–36) ממילואים לסדיר "מתוגמל", קיצוץ שמוערך בכ־10 אלף שקל לחודש לחייל.
בהצעת החוק שזכתה לכותרת "הארכת שירות הסדיר" ישנו חלק שלם שעוסק דווקא בקיצור שירות הסדיר, בהתאם להמלצות התוכנית הרב שנתית (תר"ש) עליה סיכמו משרדי האוצר והביטחון עוד לפני המלחמה. אמנם שירות הגברים יוארך ל־36 חודש לתקופה זמנית של חמש שנים, אך במקביל מקודם מודל שירות דיפרנציאלי שיאפשר לצה"ל לשחרר חיילים שאינו צריך לפני הזמן. מודל זה אמור לחול על חיילים בתפקידים עורפיים, שהכשרתם קצרה, אך הוא לא צפוי להיכנס לתוקף באופן מידי כדי למנוע התנגדות מצד לוחמים וחיילים אחרים, ששירותם יוארך בעוד שחבריהם משתחררים מוקדם מבעבר.
למרות הצהרת הכוונות המרשימה, הביצוע בפועל חלקי – אם לפני פרוץ המלחמה דובר על מינימום שירות של 24 חודשי לגברים בתפקידי מפקדה, בחמש השנים הקרובות משך השירות המינימלי יעמוד על 32 חודש לגברים ואחר כך יירד ל־28. אמנם 7 באוקטובר והמלחמה הובילו למסקנה שצה"ל צריך כרגע יותר לוחמים, אך ניתן עדיין היה ליישם התייעלות במערכים האחרים שחלקם סובלים מסרבול ועודף כוח אדם. .
הצעת החוק שמקודמת מרחיבה את אי־השוויון בנטל בכמה חזיתות במקביל בזמן מלחמה: ראשית בכך שהיא מקצצת דה־פקטו את התגמול לחיילי הסדיר המשרתים כבר תשעה חודשים במלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל, שנית ע"י הרחבת הנטל על חיילים "נחוצים" כמו לוחמים שייאלצו לשרת עד שמונה חודשים יותר בסדיר ושלישית בכך שהצבא בוחר להכביד את הנטל על האוכלוסיה המשרתת בזמן שהוא מצהיר כי בכוונתו לבצע גיוס חלקי בלבד באוכלוסייה החרדית ברובה המוחלט אינה משרתת.
לכל אלו יש להוסיף אי־שוויון נוסף, שסביר להניח שייכאב לחיילי הסדיר במיוחד – זה שמתקיים בין מחזורי הגיוס השונים. לוחם שמשרת ברפיח אינו משווה את עצמו לחרדי בבני ברק שאינו מתגייס, אלא לחברו בפלוגה שהתגייס שמונה חודשים לפניו.
הצעד הנוכחי עלול ליצור מרמור ובעיות מוטיבציה עבור אותם מחזורי גיוס כמו מרץ 22' (ואולי אף נובמבר 21' אם החוק יאושר מהר), שרואים איך חבריהם מאוגוסט 21' ומרץ 21' זכו לשרת בתנאי מילואים בחודשי השירות האחרונים שלהם, בזמן שהם עצמם נענשו בארבעה חודשי סדיר ביציאה. יש לקוות שבצה"ל מבינים זאת ויפעלו לתגמל את לוחמי הסדיר של מלחמת חרבות ברזל בהתאם, כפי שידעו לדאוג לתגמול חריג עבור משרתי המילואים.
