פרשנותהחלטת בית הדין בהאג: ייתכן שדווקא צו גורף היה טוב יותר לישראל
פרשנות
החלטת בית הדין בהאג: ייתכן שדווקא צו גורף היה טוב יותר לישראל
אפשר להתבונן בצווים שהוציא בית הדין בהאג כנגד ישראל מנקודת מבט פרשנית מקלה ומחמירה: מצד אחד, ההוראה להפסיק את הלחימה היא רק לרפיח, וריסון ישראל בהפעלת הכוח הוא מוגבל. מצד שני, בית הדין הורה במפורש לעצור את הלחימה. ייתכן שדווקא הצו המינורי, המידתי יותר, מקשה על האמריקאים להגן על ישראל במועצת הביטחון
לצווים שהוציא בית הדין הבינלאומי לצדק ניתן לחבר פרשנויות מקלות ומחמירות, אבל אין מנוס מלראות בהם עוד תחנה דרמטית בהשמדת הערך המתמשכת של המותג ישראל בהנהגת בנימין נתניהו. עוד תחנה באינספור תחנות שרק בימים האחרונים נוספו אליהם סרטון החטופות, ההכרה המתגברת במדינה פלסטינית, תחקיר מירי רגב של רביב דרוקר והחלטת התובע הכללי של בית הדין המקביל, הפלילי, לבקש צווי מעצר נגד נתניהו ושר הביטחון גלנט. מדינה שמתפוררת במהירות מבהילה.
הפרשנות המקלה לצווים היא שריסון ישראל בהפעלת הכוח היא מוגבלת: רק ברפיח, ורק בהקשר שמחמיר את סכנת הג'נוסייד. חשוב להדגיש – הדיון מתמקד בעבירה זו, הנוראה שבפשעים הבינלאומיים, ולכן כל הצווים מתייחסים לניטור הסכנה הזו. לכך נועדו גם שאר הצווים כמו הגברת הסיוע ההומניטרי, מתן גישה חופשית לגופי חקירה של האו"ם, והדו"ח שעל ישראל להעביר לאו"ם.
הפרשנות המחמירה יותר היא זו שמרחיקה את העדשה מהצו המותנה. ראשית, הצווים מחמירים לעומת הצווים הקודמים מינואר ומרץ. כלומר, בית הדין הלך צעד נוסף והורה במפורש על עצירת לחימה. חשוב לזכור שאלה צווים זמניים שניתנים לבחינת ולשינוי מעת לעת, והפעם הבאה יכולה להניב הגבלות משמעותיות יותר.
שנית, העיתוי של האירוע – כשבוע לאחר שקילת צווי המעצר בבית הדין הפלילי – מצטבר לאיגוף דו-צדדי של שני בתי הדין לכיוון הוקעה שהיא גם פרסונלית וגם מדינתית. שלישית, היו כאלה שסברו שדווקא צו גורף יותר להפסקת הלחימה היה מבטיח את הווטו האמריקאי במועצת הביטחון. צו מינורי יותר יכול להיות אכיף יותר באו"ם ואולי קשה יותר להגנה אמריקאית.
בדברי נשיא בית הדין, הלבנוני נוואף סלאם, נשזרו תיאורים שנשמעים לראשונה בטלוויזיה הישראלית: התייחסות לסבלם ומצוקתם של האזרחים הפלסטינים. בית הדין דחה את עמדתה של ישראל באשר לסיוע המיטיב ואת טפיחתה העצמית על השכם לנוכח הפינוי של 800,000 העזתים ממוקדי הסכנה ברפיח. סלאם הסביר שבאזור אלמוואסי אין מים, מזון, תרופות ושאר תשתיות. כלומר, הם משונעים למציאות שבה הם חשופים לסכנות של סבל, הרעבה ואפילו מוות.
חשוב לחזור ולהדגיש. המלחמה בחמאס היא המוצדקת במלחמות. פתחנו בה רק לאחר שהותקפנו ונטבחנו. מדובר במלחמה להגנת עצמית, להסרת איום איסלאמיסטי-רצחני בשירות מעצמה כאיראן שמסכנת לא רק את ישראל, אלא את האזור והעולם כולו. אלא שהחמאס נלחם מתוך אוכלוסייה ותשתיות אזרחיות כבתי ספר, בתי חולים ומסגדים.
ישראל מתקשה להפריד בין טרוריסטים ללא מעורבים, למרות מחויבותה לדיני הלחימה כמו התרעה לאוכלוסייה להתפנות, ויתור על תקיפת מטרות שבהן "הנזק המשני" (נפגעים אזרחים) עולה על הערך הצבאי של המטרה, וכמובן הכנסת סיוע הומניטרי. ועדיין, עוצמת התקיפה הישראלית אחראית לעשרות אלפי קורבנות ומיליוני פליטים בסיכון בהם נשים וילדים. בהדרגה איבדנו את הלגיטימציה הבינלאומית, השכלנו לריב עם האמריקאים, התיישרנו ברטוריקה וביעדי המלחמה (הנעדרים) עם הכהניסטים. וגם, קמו עלינו שני בתי הדין בהאג שלראשונה בהיסטוריה מושיבים דמוקרטיה ומנהיגיה על ספסל הנאשמים.
בשני בתי הדין אנחנו בסימטריה שערורייתית עם החמאס. בית הדין בהחלטתו הקדיש היום משפט וחצי שמורה על שחרור החטופים שלנו ללא תנאי. לא הרבה, אבל גם לא פחות ממה שממשלת ישראל נוהגת להקדיש לעניין הזה. בכל זאת, סמוטריץ' צריך לישון טוב בלילה.
