מבחן רכבטוענת לכתר: החשמלית של יונדאי פוגעת בול
מבחן רכב
טוענת לכתר: החשמלית של יונדאי פוגעת בול
יונדאי איוניק 5 החשמלית מצליחה לספק טווח נסיעה של 400 ק"מ, התנהגות הכביש והביצועים מרשימים והשקט בתא הנוסעים סביר בהחלט. כך נראית מכונית חשמלית ממוקדת שהשימושיות שלה לא הוקרבה על מזבח הטכנולוגיה
יונדאי איוניק 5 היא מה שקורה כשיצרן רכב גדול מחליט לייצר מכונית חשמלית עממית על כל המשתמע מכך. כלומר לא כאשר חברה שעוסקת באנרגיה וחקר חלל מחליטה לייצר מכונית חשמלית. לא כאשר יצרנית רכב סינית מחליטה לייצר את מה שהיא רואה כרכב חשמלי תחת לחץ ממשלתי. גם לא כמו שקרה ליונדאי עצמה כשהחליטה לייצר גרסה חשמלית של יונדאי איוניק העממית וקיבלה מכונית משעממת עם מכירות עלובות. הפעם מדובר במכונית חשמלית ראויה.
יונדאי איוניק 5 אינה יונדאי איוניק רגילה, זו לא טסלה וזו לא מכונית סינית, זוהי מכונית חשמלית שמיועדת מראש להיות מכונית חשמלית טובה ולא להיות שום דבר אחר. מכונית שתוכננה מראש להיות חשמלית בהתחשב בכל המגבלות, החסרונות, היתרונות והתכתיבים של ייצור מכונית חשמלית אמיתית, כזו שכל מכלוליה מיועדים לעבוד בהרמוניה אחת. בלי לקוחות שמתלוננים על פאשלות תכנוניות מעוררות רחמים לאחר תום הייצור, בלי לקוחות שקונים רק בגלל תכתיבי אופנה. מכונית אמיתית, משתלמת ומצוינת.
אפשר למתוח רגליים
למרבה האירוניה, דווקא לשם "יונדאי איוניק" אין ניחוח הייטקי, אין את הטרנדיות שמושכת טיפוסים שרוכשים מכונית כסמל סטטוס. רק ידע הנדסי שמיועד לייצר מכונית יומיומית טובה. בהתחשב במצב הנוכחי של שוק הרכב העולמי, מדובר בהישג. השם "איוניק" הוא פאשלה. אם יונדאי היתה רוצה למכור הרבה יותר מכוניות בישראל היא היתה יכולה לקרוא למכונית "ג'נסיס" (מותג היוקרה של יונדאי) ולמשוך את הטיפוסים שמחפשים את סמל הסטטוס, אבל ביונדאי בחרו דווקא להראות שמותג עממי יכול לייצר רכב חשמלי ראוי. אז לפני הכל, יונדאי איוניק 5 אינה יונדאי איוניק. איוניק משעממת, איוניק 5 מסעירה. איוניק המונית ועממית, איוניק 5 חללית. איוניק 5 בנויה על פלטפורמה של יונדאי שמיועדת מלכתחילה לרכב חשמלי בלבד. העיקרון פשוט: מנוע אחד מאחור שמניע את הגלגלים האחוריים, סוללה עמוק ונמוך בתוך המרכב. הפלטפורמה הזו תוליד עוד דגמים של יונדאי בעתיד וגם כנראה דגמים של קיה, אבל בינתיים היא משרתת את איוניק 5 בלבד.
איוניק 5 אינה מכונית משפחתית, היא לא מכונית חמש דלתות. המראה מזכיר מכונית צעצוע מהסוג שעליו ילדים מפנטזים, מה שקורה כשלמעצב רכב נותנים להשתולל. הכללים הישנים של ארבע דלתות, חמש דלתות, כביש־שטח או לא אינם תקפים: איוניק 5 היא רכב כביש־שטח, היא גם חמש דלתות. והיא נראית נפלא: חישוקי 20 אינץ', צמיגים מיוחדים שמיועדים להפחית את כמות הרעש. היא מכונית רחבה להפליא אבל גם קצרה. והכי חשוב: יש לה בסיס גלגלים ענק באורך של שלושה מטרים, זה אומר שבמושב האחורי שלה שזז חשמלית קדימה ואחורה אפשר למתוח רגליים. תנוחת הישיבה מקדימה וגם מאחור טובה מאוד, נפח תא המטען סביר. ההגה מסתיר מעט את תצוגת לוח המחוונים. ביונדאי מדגישים שחומרי תא הנוסעים ממוחזרים וקשה שלא להתאכזב מאיכות הפלסטיק בחלק התחתון של לוח המחוונים – אפשר למחזר באופן יותר איכותי.
4 צפייה בגלריה
מבט מבפנים: לוח המחוונים קרוב מאוד לחלק הקדמי, מה שמותיר בין הנהג לשמשה מרחק נאה
(צילום: עמית שעל)
שיכוך מוצלח
בניגוד למכוניות רגילות, תא הנוסעים של מכונית חשמלית צריך להיות גולת הכותרת לא פחות מהעיצוב החיצוני. ההיגיון פשוט: הלקוחות שרוכשים כאלה מכוניות שייכים בצורה מובהקת למעמד הביניים המבוסס. מעמד הביניים המבוסס הוא מעמד חדשני, כזה שחשוב לו יותר לראות במכונית טכנולוגיה של טלפון סלולרי מאשר לבדוק האם היא נוסעת היטב. ביונדאי הביאו את הנקודה הזו בחשבון אבל לא הגזימו: לאיוניק 5 יש שני מסכי שליטה גדולים, שפע מבהיל של פונקציות שונות להפעלת מזגן, הפעלה מראש של מערכות הנהיגה השונות, מדידת ביצועים, חימום, קירור, הכל. לא ברור מי זקוק לכל השטויות האלה, אבל כנראה שכשהלקוחות מביעים יותר עניין באפליקציות מאשר במכונית עצמה, מדובר בגדר רע הכרחי שחייבים להתקין במכונית כדי שתימכר.
ועם זאת, יונדאי היא יצרנית רכב, לא יצרנית תוכנה ולא יצרנית חשמל. היקף המאמץ ההנדסי שהושקע באיוניק 5 ניכר לא רק ברמת האלקטרוניקה: הרצפה של תא הנוסעים שטוחה לחלוטין, מה שמשחרר שפע של מקום באזור רגלי הנהג. לצד לוח המחוונים יש משטח מגנטי לעיגון חפצים, פתחי המזגן האחוריים ממוקמים בחוכמה, את הגג הפנורמי המלא אפשר לאטום בלחיצת כפתור. לוח המחוונים קרוב מאוד לחלק הקדמי, מה שמותיר בין הנהג לשמשה מרחק נאה, וכל מה שבדרך, למשל תא הכפפות, ענקי. כניסתו של הרכב החשמלי שינתה את כללי המשחק של מדידת רעש. לפתע אין מנוע, לפתע שומעים הכל. איוניק 5 עושה עבודה טובה במחלקת השיכוך, לא מעט הודות לצמיגים מיוחדים מופחתי רעש שלא היינו רוצים לדעת כמה יעלו בעוד כמה שנים, אבל בינתיים היא מספקת רמה סבירה של שקט בתא הנוסעים.
פרועה במצב ספורט
בקרב יצרני הרכב החשמלי קיים מרוץ מטופש של נתונים, מי יספק הכי הרבה כוחות סוס, מי יצליח להאיץ ל־100 קמ”ש יותר מפרארי. לנתונים האלה אין שום משמעות בעולם האמיתי וכללי המשחק של הרכב החשמלי שונים: אפשר להאיץ ל־100 קמ”ש כמו פרארי, אבל לעוף בסיבוב הראשון מהכביש כי רמת הנדסת השלדה של פרארי היא אגדית. לאיוניק 5 יש סתם הספק מנוע גבוה של 217 כוחות סוס, כלומר היא מאיצה תמיד באופן מרשים אף שמדובר במכונית כבדה יחסית. להספק השפוי יש תופעת לוואי מבורכת: איוניק 5 היא מכונית חשמלית שנוסעת 400 ק”מ בקלות.
יכולת הטעינה חשובה לא פחות: איוניק 5 מסוגלת להתחבר לשקע טעינה מהירה ולצאת תוך כוס קפה עם עוד 100 ק”מ של טווח נסיעה די בקלות. איוניק 5 עוברת בין מצבים: מצב חיסכון, מצב רגיל, מצב ספורט. להנדס רכב חשמלי לא קל: יש סוללה כבדה. המכונית עצמה כבדה. צריך לשכנע את כל זה להתנהג היטב, להיות רכה בבורות, לאחוז את הכביש, להיות מאוזנת. איוניק 5 היא כנראה אחת המכוניות הכי ממוקדות שיצרן רכב מערבי הצליח לייצר בשנים האחרונות: קודם כל במצב ספורט היא פרועה. לא לגלות, זו מכונית שאוהבת לזרוק זנב, לצאת להחלקות, להשתולל בסיבובים. בעולם של נהיגה שפויה, איוניק מצטיינת דווקא במהירות גבוהה, משימה לא קלה בהתחשב במשקל שצריך לרסן.
השורה התחתונה של איוניק 5 היא שמדובר במכונית חשמלית עממית ראויה להפליא שניכר שיוצרה על ידי יצרן רכב. כלומר השימושיות שלה לא הוקרבה על מזבח הטכנולוגיה, העיצוב שלה לא הוזנח כדי שתפנה למיינסטרים וההתנהגות שלה לא נהרסה משיקולי תקציב. נכון להיום, זו אחת המכוניות החשמליות הראשונות שמגדירות מחדש את אמות המידה שלפיהן ימדדו בעתיד את יכולותיו של רכב חשמלי עממי.
