משהו חדש התחיל בבתי הדין הרבניים?
משהו חדש התחיל בבתי הדין הרבניים?
רבים ייחלו לשינוי דרסטי לגבי הממשלה, הקורונה, ועדת ההפלות הישראלית ועוד. ומה בנוגע למערכת היחסים שבין ביה"ד הרבניים וביהמ"ש האזרחיים בדיני משפחה?
רבים וטובים ייחלו לשינוי. אי אפשר להמשיך כך, חייבים שינוי דרסטי כאן ועכשיו! אחרים הפטירו בלשונו של החכם מכל אדם – "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". הדברים אמורים לגבי הממשלה, הקורונה, ועדת ההפלות הישראלית ועוד. ומה בנוגע למערכת היחסים שבין ביה"ד הרבניים וביהמ"ש האזרחיים בדיני משפחה?
כירושה מהמנדט הבריטי, ועוד לפני כן מהאימפריה העות'מנית, יש שתי מערכות משפט מקבילות העוסקות בדיני המשפחה בישראל והמחילות, על פי רוב, את האני המאמין הפנימי שלה. השופט האזרחי בביהמ"ש לענייני משפחה מחיל את הדין האזרחי הטריטוריאלי, ואילו מקבילו הדתי מחיל את הדין האישי שלו בבחינת – "הלך הדין אחר הדיין". וכך, הדיין היהודי בבית הדין הרבני, מחיל את דין התורה.
שניות שכזו רק מזמנת מאבקי כוח וכיפופי ידיים בין שתי הערכאות המשקפות שתי השקפות עולם שונות, שלא אחת, עושה רושם שתהום פעורה ביניהן. וכך, במשך עשרות שנים, "רק בישראל", מתקיים "מירוץ סמכויות" לפיו כל הקודם זוכה ומי שרץ "מהר יותר, גבוה יותר וחזק יותר" לערכאה הנוחה לו יותר, היה יכול לערוך מקצה שיפורים על חשבון בן/ת הזוג.
בעבר נהוג היה לטעון, בצדק או שלא בצדק, שטוב לאישה קטגורית להישפט בפני בתי המשפט לענייני משפחה ואילו לגבר טוב יותר להידון בפני בית הדין הדתי. וכך, אם לא היה די לנו בדם הרע שזורם בין בני הזוג הניצים, גם מערכת היחסים הטעונה שבין שתי הערכאות הייתה מוסיפה שמן למדורה ומרוץ הסמכויות היה הופך למרוץ לתחתית.
ואולם, מני אז ועד היום מים רבים זרמו (וזורמים ביתר עוז לאחר שבוע חורפי במיוחד) וכיום די ברור שחוכמת ההמונים הזו אינה נכונה. זאת, בין היתר, לאור מהפכת תשלום מזונות הילדים שהנהיג בית המשפט העליון בקיץ 2017 לפיו גם אמהות יישאו בנטל תשלום מזונות הילדים כאשר המדובר במשמורת משותפת של הילדים. אם בעבר, אישה הרוצה להיטיב עם ילדיה הייתה פונה בצורה גורפת לבית המשפט האזרחי שהיה פוסק סכום מזונות גבוה בצורה משמעותית מאשר בית הדין הרבני, כיום התהפכו לגמרי היוצרות.
נתונים אמפיריים ממאגרי הפסיקה מלמדים שבתי המשפט בארץ עסקו במאות פסקי דין בנושא הסמכות, כאשר גם לאחר הלכת פלמן, מני שנות 2000 ועד נכון לכתיבת שורות אלו, בשני העשורים דווקא הוכפל מספר פסקי הדין שבית המשפט העליון נדרש לעסוק בסוגית הסמכות באופן מעריכי (בדומה לגל האומיקרון). אם בעשור הראשון ניתן למצוא 7 פסקי דין בלבד, בעשור האחרון המספר קפץ כבר ל – 14. ואולם, בדומה לנתונים הראשוניים של הגל החמישי של הקורונה, ככל הנראה, הכמות אינה מלמדת בהכרח על האיכות. מהנתונים הרשמיים שמפרסמים בתי הדין הרבניים עולה שבממוצע תלת שנתי במהלך השנים 2017 – 2019 במקרה ה"טוב" רק עתירה אחת מתוך 53 עתירות המוגשות לבג"ץ מתקבלות (באופן חיובי או שלילי, כל אחד וטעמו) כנגד בתי הדין הרבניים.
האם החקיקה החדשה [החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה] שנכנסה לתוקף בשנת 2016 בניסיון למתן את מרוץ הסמכויות אכן הביאה לשחר של יום חדש בצמצום מאבקי הכוח שבין שתי הערכאות? האם האקטיביזם השיפוטי, המזוהה בעיקר עם פרופ' אהרן ברק, במהלכו בממוצע תלת שנתי 24% מכלל העתירות שהוגשו כנגד בתי הדין הרבניים לבג"ץ היו מסתיימות בצורה חיובית כנגדם, שייך לעבר? האם בתי הדין הרבניים הפנימו ומיישמים הלכה למעשה את שיח הזכויות האזרחי ובכך תרמו לסגירת הפער שבין הדין הדתי והאזרחי וממילא ההינע (מוטיבציה) של בג"ץ להתערב בפסיקתם צונח משמעותית?
והאם בכלל אנו מחטיאים את התמונה הגדולה, לא שמים לב לזרמי העומק התת קרקעיים המלמדים דווקא על התגברות מרוץ הסמכויות בסוגיות מסוימות. שתי דוגמאות בולטות לכך מן התקופה האחרונה בלבד ניתן למצוא בבג"ץ "הבוגדת" שחשף, בין היתר, תמיכה גלויה וסמויה בתפיסותיו של בתי הדין הרבני, דבר הנותן רוח גבית איתנה לבתי הדין הרבניים וגורם להם למשוך אליהם ביתר שאת את שמיכת הסמכות. כמו כן, בתגובת ביה"ד הרבני הגדול מאוקטובר האחרון, שדחה בשתי ידים את המפכה שהנהיג בג"ץ בנושא מזונות הילדים, וקבע שחובת המזונות המגדרית תמשיך להיות מוטלת על האב וכי גם לו הסמכות לדון במזונות ילדים.
אז איך ממשיכים מכאן הלאה ומה צופה לנו העתיד בנושא? בדומה לקורונה, ימים יגידו.
פרופ' פינחס שיפמן דימה בשעתו את מערכת היחסים המורכבת והטעונה שבין הדין האזרחי והדין הדתי בדיני המשפחה בישראל לחמר-גמל. בעוד שהחמר הולך מאחורי החמור ומזנב בו במקלו הרי שהנוהג בגמל הולך לפניו ומושך אותו באפסרו. רוצה לומר, המדובר בזוג תאומים סיאמיים, המחוברים זה לזה באחד מאבריהם החיוניים המתנהלים באותו תחום עדין, בצורה שונה לגמרי.
אנו סוברים שמערכת היחסים שבין שתי שיטות משפט אחיות-צרות חייבת להגיע לוודאות. המשך חייהם המשותפים אומנם בעייתי ומורכב לכשעצמו, אך הפרדה ביניהם עלולה להמית, לכל הפחות, את אחד מהם. בשלה העת לעשות כל מאמץ לאחות את השסעים והבקיעים בחברה הישראלית בכל הקשור למיגור ולכל הפחות מיתון משמעותי של מאבקי הסמכויות בין הערכאות. שכן את מחיר המשך המאבק כולנו משלמים.
בדילמות ואתגרים אלו יעסוק כנס ייחודי שיוקדש לנושא, בשיתוף המכללה האקדמית נתניה ומשרד עו"ד קניר ושות', שיתקיים ביום שלישי 11.1.22 בשעה 15:30, לפרטים נוספים והרשמה לכנס (ללא עלות), לחצו כאן >> https://bit.ly/3oSBfai
