ניתוח3 חורים שחורים נותרו בתוך תקציב שפוי, חשוב וחיוני
ניתוח
3 חורים שחורים נותרו בתוך תקציב שפוי, חשוב וחיוני
חגיגות אישור התקציב מסמלות חזרה לשפיות כלכלית בישראל. אך אסור לשכוח שהתקציב החדש אינו מטפל בגירעון המבני של המשק ובייעול המגזר הציבורי. גם הרפורמות המשמעותיות שכבר אושרו אינן מושלמות וחלקים מהן נותרו בחוץ
1. את תקציב המדינה וחוק ההסדרים לשנים 2022-2021 שאושרו בסוף השבוע האחרון בכנסת ניתן להגדיר בכמה מילים: חיוני, טוב, ואף חברתי - מונח שקיבל חשיבות גדולה בימים האחרונים. אך לכלל שמות התואר המחמיאים הללו יש להצמיד עוד אחד, משמעותי ביותר: לא מושלם.
מה טוב בתקציב? בעיקר המהלכים והערכים שהוא מבקש להעביר. בראש ובראשונה, חזרה לרמות גירעון וחוב סבירות יותר אחרי שהן זינקו בגלל הקורונה. בנוסף, הוא מגדיל את ההוצאה האזרחית, לרבות בריאות וחינוך, שני תחומים שישראל מפגרת בהם אחרי מדינות ה־OECD. לא פחות חשוב, ואולי אף יותר: התקציב כולל בתוכו ספר עבה של רפורמות מבניות שביחס לנחיצותן קיימת הסכמה מקיר לקיר והן ממתינות לפחות כבר 12 שנים. הן הפכו לאות מתה בשנים האלה כי לא היתה נכונות פוליטית להעבירן. בהן: ביטול אג"ח מיועדות, העלאת גיל פרישה לנשים, רפורמה עמוקה ברגולציה, בחקלאות, במערך הכשרות ועוד.
תקציב טוב הוא תקציב שמקדם את ישראל קדימה, שמגדיל את פוטנציאל הצמיחה ושם דגש על הטווח הארוך. תקציב שלוקח זכות־יתר לא מוצדקת מקבוצת כוח מסוימת ומחזיר אותה לכלל האזרחים. האם התקציב הוא גם חברתי? תלוי בהגדרה. אם חברתי זה לקחת את כספי אזרחי ישראל - שהם פרי תוצר של עבודה קשה, הישגים, מאמץ, תושייה וכישורים (בהייטק למשל) - ולחלק אותם לפי האינטרס של המנהיג, בהתאם ללחצים המופעלים עליו, ללא קריטריונים ברורים, ללא מטרה ברורה - אז התקציב אינו חברתי.
אם תקציב חברתי הוא הקצאה יעילה יותר של המשאבים במשק על מנת שיגיעו לעוד יותר אזרחים - אז כן. למשל, ביטול אג"ח מיועדות שמשחרר 9 מיליארד שקל לטובת בניית כבישים; העלאת גיל הפרישה לנשים משחרר עוד 900 מיליון שקל להגדלת סל הבריאות; רפורמת הבנקאות הפתוחה שתוזיל את עלות השירותים הפיננסיים על חשבון רווחי הבנקים; וכמובן, הרפורמות בחקלאות, ברגולציה, ביבוא ובכשרות - הן חברתיות ביותר. כי הן יפחיתו את יוקר המחיה ויגדילו את ההכנסה הפנויה, בעיקר של החלשים ביותר (באופן יחסי). אם התקציב גדוש במהלכים שמיטיבים עם אלה שאינם יכולים לממן לוביסטים - זה עוד סימן שהוא חברתי.
לגבי הטענה שמדובר על "תקציב של מסים" - ובכן, הוא רחוק מלהיות כזה. ההיפך הוא הנכון: אחת הבעיות הגדולות של התקציב שהוא מתעלם מהגירעון המבני של הממשלה. הטלת מס על כלים חד־פעמיים אינה מיועדת להגדיל את קופת המדינה אלא להטיל קנס על המזהם. כך גם לגבי הטלת מס על שתייה מתוקה: היא מיועדת להגדיל את ההשתתפות במימון סל הבריאות ממי שמגדל ישראלי סוכרתי (בפוטנציה). מדובר במהלך גם נכון וגם הוגן ואין חברתי ממנו.
העובדה שמי שהעבירה את כל הרפורמות בתוך שבועות ספורים היתה דווקא ממשלה חלשה פוליטית ומקוטבת מבחינה אידיאולוגית, שבראשה עומד פוליטיקאי שלפי כל הסקרים לא עובר את אחוז החסימה - היא עדות עד כמה לא מסובך היה לקדם את המשק ואזרחי ישראל. והיא גם מדגישה עד כמה חלש היה מי שהחליט לוותר עליהן. לממשלה עם מאפיינים כה משונים, תקציב כזה הוא בהחלט הישג.
2. אך כאמור, התקציב החדש סובל משלושה חורים שחורים עמוקים. הראשון, הוא לא מטפל בגירעון המבני של ישראל. בחומש האחרון, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו וחבריו הזניקו את ההוצאה הקבועה של הממשלה, ובמקביל הורידו דרמטית את הכנסות המדינה ממסים באמצעות הפחתת שיעורי מס שלא לוו בביטול הטבות המכונות פטורים. כך הגענו למצב שההוצאות הממשלתיות הגיעו ל־29% מהתמ"ג וההכנסות ל־25% מהתמ"ג בלבד.
ערב תקופת הקורונה היתה ממשלת ישראל אחת משלוש השיאניות בגירעון מנוכה מחזור (גירעון מבני) בקרב מדינות ה־OECD עם שיעור של 4.1% לעומת ממוצע של 3.2%. גם הנומרטור, המודד התחייבויות ארוכות טווח, מראה על זינוק מ־7.5 מיליארד שקל בסוף 2018 (התחייבויות ל־2022) לרמה של 29.8 מיליארד שקל בסוף 2019 (התחייבויות ל־2022). התקציב וחוק ההסדרים מהווים כלים לטפל בבעיות מבניות מסוג כזה, אך הממשלה הקודמת התעלמה מהן, וגם הממשלה הזו תדלג עליהן.
עוד סוגיה שתידחה למועד לא ידוע היא ייעול המגזר הציבורי, מהלך שכל כך חיוני להתפתחות המשק והמגזר העסקי. כל מי שתלה תקוות בעסקת החבילה שנחתמה בשבוע שעבר - התבדה. בנוסף, התקציב החדש לא רק התעלם מבעיית תקציב הביטחון אלא החריף אותה: במקום לטפל בתוספת הפנסיוניות - חלקן בלתי חוקיות בעליל - התקציב הזה "מלבין" ומכשיר אותן, ואף מגדיל אותן. כאשר חלק בלתי מבוטל יועד לקצונה הלא־לוחמת במקום להגדיל שכר לחיילים לוחמים ואנשי קבע טכנולוגיים. הקרב הזה עוד לא אבוד, החקיקה תחל בקרוב, אבל התחזיות לגבי התממשותו עדיין קודרות.
במקביל, גם הרפורמות המשמעותיות שהוצעו אינן מושלמות: חלקים חשובים מהרפורמה בכשרות ובחקלאות - נשארו בחוץ. לא ברור לגמרי שנשים חלשות לא ייפגעו מהעלאת גיל פרישה לנשים. כמעט כל רפורמה, אם לא כולן, תדרוש ניטור ותיקון בעתיד, כי כאמור הרפורמות אינן מושלמות.
3. עד כמה שזה נשמע מוזר, ואף קצת עצוב, נכון לנובמבר 2021 עדיין צריכים להסביר לאזרחי ישראל, הכלכלה ה־25 בעולם, כי העברת תקציב המדינה אחרי שלוש שנים בלעדיו היא מהלך חיוני לא רק למשק ולמגזר העסקי אלא דווקא לאזרחים עצמם. הייתם יכולים לדמיין את גוגל, מיקרוסופט, טויוטה ואפל עובדות ומתנהלות ללא תקציב? ללא תוכנית ארוכת טווח וללא קביעת יעדים לעתיד?
אך בשלוש השנים האחרונות הראה ראש הממשלה לשעבר כי הוא מרגיש מאוד נוח ללא תקציב מדינה, דווקא בשנה הקריטית ביותר למשק הישראלי. הוא, כמנהגם של מיטב הפופוליסטים, שמח לפעול ללא תקציב שמגביל. נתניהו העדיף את מה שמכונה “הוצאה לפי שיקול דעת”. מוציאים לפי שיקול הדעת של המנהיג ובהתאם לצרכים שלו: הסקרים יורדים? אז מבזבזים יותר; הגושים משתווים? ניתן עוד קצבאות לחרדים.
כאשר נשאלו נתניהו וישראל כץ שהיה שר האוצר בממשלתו מדוע אין תקציב, הם השיבו בביטול כי יש תקציב. הכוונה היתה לתקציב ההמשכי: לוקחים את התקציב של השנה שעברה, מוסיפים אינפלציה וטייס אוטומטי וממשיכים הלאה. לפי שניהם לא צריכים מעבר לכך. כדאי לשאול את עשרות אלפי העובדים בשירות המדינה איך מתנהלים בלי תקציב ומה אפשר לקדם. הם יתארו היטב מה זה קיפאון.
מי שהיטיב לסכם את המאורע היה רם בלינקוב, מנכ"ל האוצר שכיהן כממונה על התקציבים בעבר: "יש תקציב. הולכים לעבוד". חשיבותו של התקציב היא גם בהערכות פוליטיות שגורסות שלא ברור האם יהיה תקציב לשנת 2023, מכיוון שההקואליציה השברירית תתפרק.
אישור תקציב איננו רק מהלך חיוני אלא אירוע שמסמל את תום עידן הפופוליזם שהחל ב־2015 עם נתניהו ומשה כחלון כשר האוצר בממשלתו, והמשיך עם נתניהו וכץ. כעת מדובר על שובה של השפיות. של הנורמליות.
