פרשנותממשלת ישראל מציגה: תקציב רע לעובדים, ומצוין לאינטרסנטים
פרשנות
ממשלת ישראל מציגה: תקציב רע לעובדים, ומצוין לאינטרסנטים
התקציב שאושר בממשלה מנסה לשלוח מסר ראוי לסוכנויות הדירוג עם קיצוצים של 37 מיליארד שקל, אבל מקריב את העובד השקוף הממוצע שישלם יותר מס וביטוח לאומי ויוותר על ימי הבראה. באותו זמן הממשלה הקפידה לקרוץ לחלשים, רקדה לפי החליל של קבוצות אינטרס ונמנעה מצעדים מתבקשים כמו ביטול הפטור ממע"מ לתיירים וצמצום סל הקליטה לעשירים
השורות הבאות מיועדות לסוכנויות הדירוג ולשווקים הבינלאומיים: ממשלת ישראל העבירה היום (ו') תקציב עם חבילת צעדי התאמה בהיקף של 37 מיליארד שקל, שהם כ-1.7% מהתוצר הישראלי. אם אכן התקציב יעבור במלואו, הרי שהתחזית היא שהגרעון בסוף 2025 יעמוד על 4.3%
אמנם מדובר ב-0.3% יותר מהיעד שהציבו שר האוצר ומשרדו (כ-6 מיליארד שקל), אך אין ספק שמדובר בחבילת התאמות מרשימה שמלמדת על הפנמה של המצב הפיסקאלי המורכב של ישראל בעקבות המלחמה.
העובדה שאפילו הממשלה הנוכחית - המורכבת ממפלגות סקטוריאליות ופופוליסטיות, ובראשה בנימין נתניהו שהוכיח פעמים רבות ששרידותו חשובה לו משיקולים לאומיים – הבינה כי עליה "לשדר אחריות" ולהביא תקציב מרסן, מלמדת שהמסורת של משמעת פיסקאלית בישראל היא עמוקה ויציבה, ולא תלויה באופן בלעדי בזהות חברי הממשלה, אלא נובעת מפקידות מקצועית בעלת יכולות במשרד האוצר, ומהבנה אינטואטיבית של העם בישראל (אולי בשל המשבר של 1984 ואולי בשל הרפורמות ב-2002 שהוביל נתניהו שהביאו לצמיחה) כי יש צורך בניהול אחראי של הכלכלה, וכי אם יש גידול עצום בהוצאות בשל המלחמה, יש למצוא דרך לממן את העלויות הללו. גם הפוליטיקאים הנוכחיים הבינו: התעלמות גורפת מהסיטואציה הכלכלית, לא בהכרח תניב להם קולות בקלפי.
השורות הבאות מיועדות לאזרחי ישראל: היום העבירה ממשלתנו תקציב ששיקף היעדר יצירתיות, חוסר רצון לנצל את המשבר העצום שאנו נמצאים בו בכדי לרפא את חולאי הכלכלה ומערכת המס בישראל, והעדפה בולטת של סקטורים נקודתיים על פני הרוב הדומם של אזרחי ישראל.
הממשלה אישרה את תקציב 2025: הקצבאות לא יוקפאו אך דמי ביטוח לאומי יגדלו
התקציב בהיקף 607 מיליארד שקל. המנצח הגדול בקרבות התקציב הוא יו"ר ש"ס אריה דרעי שהצליח להביא לכך שקצבאות הביטוח הלאומי - למעט קצבאות הילדים - יעודכנו בתחילת ינואר 2025 בהתאם לעליית המדד. בהתאם - יועלו תשלומי הביטוח הלאומי וייפגע שכר העובדים
לכתבה המלאה
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר מספר פעמים כי הוא בחר את הצעדים לפי מבחני עלות-תועלת: הצעדים שאולי יועילו גם לאזרחי ישראל, לפי השאלה באיזה קהל יעד הם פוגעים, ולפי השאלה האם יש יכולת פוליטית להעביר אותם. אבל כמעט ולא ניתן להצביע על צעדים שהם יעילים או מתקני עיוותים (למעט אולי הצעד של מיסוי רווחים כלואים) - זאת כשלפי הפרסום האחרון של האוצר (מפברואר 2024) יש בישראל הטבות מס בהיקף של כ-87 מיליארד שקל.
בסופו של דבר, כל שר בממשלה ראה את המשרד הממשלתי שהוא מייצג ונלחם רק עבורו, וזה המקרה הטוב, כי יש מקרים שבהם השרים וראשי המפלגות לא נלחמו על האינטרס המשרדי, אלא על האינטרס המפלגתי.
הבה ונמחיש זאת, הצעד הגדול ביותר בתקציב המדינה לטווח הארוך, זו העלאת מס הכנסה בשלוש פעימות, ההעלאה נעשית באמצעות הקפאת מדרגות מס הכנסה ונקודות הזיכוי ומענקי העבודה למשך שלוש שנים, כשכל הפעימות יושלמו (שנת 2028), עובדי ישראל המשלמים מס הכנסה ישלמו מדי שנה עוד 8.5 מיליארד שקל מדי שנה.
על פניו, היה אפשר לצפות שהמהלך הדרמטי הזה, הוא יהיה המהלך המותקף ביותר, על ידי ההסתדרות, על ידי שרי הממשלה, על ידי ראשי המפלגות, ועל ידי חברי הכנסת. זה מהלך שנוגע כמעט בכל שכבות האוכלוסיה.
ובכן, לא רק שהמהלך הזה לא הותקף על ידי אף אחד, לא רק שאף אחד לא ניסה לצמצם את היקפו, אלא שהשינוי הדרמטי ביותר במהלך דיוני התקציב הארוכים היה להטיל על כל מי שעובד העלאת מס נוספת, בדמות העלאה של כ-1.5% של "מס ביטוח לאומי", שהם כ-5.5 מיליארד שקל מדי שנה. השימוש במונח "מס ביטוח לאומי" איננו בטעות: מבחינה מהותית, דמי ביטוח לאומי הינם מס. הם נגבים בכפיה על ידי המדינה בכדי לממן מוצרים ציבוריים וצדק חלוקתי. ולהשלמת התמונה: כלל העובדים במשק ישלמו השנה מס חד-פעמי נוסף של שני ימי הבראה, קצת יותר מ-800 שקל.
איך זה התאפשר? איך יכול להיות שלכולם דאגו, אבל בגזירה השגרתית והישירה ביותר של העלאת מס על כל העובדים אף אחד לא השמיע הגה? התשובה לכך היא שלבעלי אינטרס נקודתי יש תמיד יותר כוח מהרוב הדומם, וזה נכון במיוחד בממשלה סקטוריאלית ובלתי-יציבה כמו הממשלה הזו.
נמחיש זאת: מה שקרה בליל התקציב הוא, ששר התיירות חיים כץ נלחם במלוא המרץ בכדי שלא יבוטל הפטור ממע"מ לתיירים, זהו פטור שלא קיים במדינות אחרות, וביטולו יפגע בתיירים שאינם אזרחי ישראל ואינם תחת מלחמה זה למעלה משנה, ובקבוצה קטנה של מלונאים. אבל חיים כץ הוא שר התיירות לפני שהוא "שר ארבעת מיליוני העובדים בישראל", ולכן הוא נאבק, הצליח לבטל את המהלך, ואפילו התגאה בכך. זה שהמשמעות הישירה היא להטיל מסים על מי שלא מיוצג (כלומר, רוב אזרחי ישראל) לא מטרידה אותו במיוחד.
גם במשרד הקליטה ישמיעו קולות צהלה על כך שהם הצליחו להשאיר את סל הקליטה בהיקף של 20 אלף שקל לכל משפחה שעולה ארצה, גם אם זו עשירה, אך ההישג הזה, הכריח את הממשלה למצוא מקור תקציבי אחר של מאה מיליון שקל. כמובן שהשרים הללו לא לבד, כמעט כל השרים נאבקו על התקציבים של המשרדים שלהם, ודאגו לצמצום הקיצוץ שלהם, ולאזרח העובד הסתמי לא נשאר הרבה.
נסתכל על עוד דוגמאות: שרת התחבורה מירי רגב גילתה אחריות מסוימת והסכימה להקטין את הסבסוד של התחבורה הציבורית. כלומר, להעלות את התעריף של מחירי התחבורה הציבורית, זאת בשביל להקטין את הפגיעה בפרויקטים של התשתית ושל הסעת ההמונים העתידית. זה מהלך שמלמד העדפה של הכלל ושל הטווח הארוך.
עם זאת, בידה השנייה דאגה השרה רגב שכל הנטל של הקטנת סבסוד התחבורה הציבורית יהיה על המשלמים הרגילים, על הממוצע, על האדם שאינו גמלאי, שלא גר בישוב מאשכול סוציו-אקונומי נמוך. ההסתדרות נאבקה על מהלכים רבים, הוציאה את הרעיון למסות קרנות השתלמות, לפגוע בזכאי פנסיה תקציבית, ובהטבות מסוימות לפנסיה, אך בכל הקשור לעצם העלאת המס על כלל העובדים, ההסתדרות מראש החליטה שלא לגעת בזה, זה רוחבי, זה לכולם, אז זה בסדר.
נטל המס על אזרחים רגילים יגדל, חרדים יקבלו יותר סבסוד למעונות
הדוגמה הבולטת ביותר היא ההתנהלות של ש"ס ושל העומד בראשה דרעי, הוא נלחם בכל כוחו להוציא את המהלך של הקפאת הקצבאות (יחד עם הקפאת השכר הממוצע שזו עבודה של ההסתדרות, ש"ט) בהיקף של כ-5.5 מיליארד שקל, ברור שאין מה להלין על מי שרוצה לוודא שהפגיעה בשכבות החלשות נעשית בתבונה וכשאין ברירה אחרת. אבל כשהמאבק הזה נעשה מתוך ראייה צרה ומגזרית הוא לא ראוי לשום שבח.
אם דרעי היה מוכן – לשם הדוגמה – להמיר את הקפאת הקצבאות בביטול פטור מע"מ על פירות וירקות ועל נטפליקס ועל רכישות מחו"ל, אז היה אפשר לשבח אותו, כי הוא מצמצם את הפגיעה בחלשים וממיר אותה בפגיעה רוחבית בכל השכבות (גם החלשים), מתקן עיוותים, ומגלה אומץ מסוים כי הוא יצטרך לעמוד מול הסקטורים שנפגעו מהביטול.
אבל מה שדרעי עשה, זה לבטל את קיצוץ הקצבאות ולהטיל על האזרח הסתמי או איך שדרעי היה קורא לו 'השקוף', העלאה נוספת של המסים שהוא משלם מדי חודש. מה שהופך את זה לכמעט מקומם, זו העובדה שהמפלגות החרדיות הולכות ביום ראשון להעמיק את סבסוד המעונות ולוודא כי האזרחים שלא משלמים את נטל המס של השירות הצבאי יקבלו גם הם סבסוד.
מה היה אפשר לעשות אחרת? היה אפשר להתחיל להכין את התקציב מוקדם יותר, היה אפשר לתכנן מהלכים של תיקון עיוותים ולהטיל מסים שיועילו עם כלל האוכלוסייה (מי אמר מס מתוקים וחד פעמי?), השר סמוטריץ' היה יכול לתת לחבר'ה באגף תקציבים קצת יותר גמישות ולא לצמצם את חבילת הצעדים שהם הביאו לו. אזרחי ישראל, חשוב שתדעו שהיתה אפשרות לנצל את המשבר הנוכחי לתיקון עיוותים ולהשקעה במנועי צמיחה, אם האפשרות הזו היתה מתממשת, הפגיעה באזרח הסתמי הישראלי היתה קטנה יותר.
