פרשנותיריב לוין נחוש להפוך את ביהמ"ש העליון לשפחה חרופה של השלטון
פרשנות
יריב לוין נחוש להפוך את ביהמ"ש העליון לשפחה חרופה של השלטון
היום מסתיימת הארכה שנתן בג"ץ כדי להגיע להסכמות על הרכב בית המשפט העליון וכעת שר המשפטים יריב לוין מנסה לגייס את מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן להיעתר לארכה נוספת. מאחורי כל זה עומדת מטרת העל: לדרדר את מעמדו ויוקרתו של המוסד השיפוטי העליון
לעת הזו המגעים תקועים על שרטון. לא, לא מדובר על עסקת החטופים אלא על עסקה שחשובה בהרבה לממשלה ולשר המשפטים שלה – בחירת נשיא ושופטים לבית המשפט העליון. שופטי בג"ץ, בעתירת התנועה לאיכות השלטון, קצבו לצדדים כשלושה שבועות שמסתיימים היום כדי להגיע להסכמות, ואין הסכמות. עכשיו מנסה השר לגייס את מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן להסכים לארכה שתקנה עוד זמן כדי להפיק פתרון יצירתי שיגשר על הפער. והפער גדול.
מה לוין רוצה: את יוסף אלרון כנשיא ואת אביעד בקשי מקהלת וד"ר רפי ביטון כשופטים בעליון. מה פוגלמן רוצה: את יצחק עמית כנשיא ואף אחד מהשניים האלה כשופטים בעליון.
מהן סמכויותיו, יכולותיו וטענותיו של לוין: בסמכותו הבלעדית לכנס את הוועדה ולקבוע מתי ועל מי תצביע; ברצונו להגיע למינויים בהסכמה רחבה; בכוחו, ובזה הוא צודק, למנוע בחירת שופטים לעליון כי לרשותו גוש חוסם של שלושה חברי ועדה שמונע את שבעת הקולות שנחוצים לבחירה; שבחירת נשיא, ובזה הוא לא צודק, דורשת גם היא שבעה קולות.
מהן סמכויותיו, יכולותיו וטענותיו של פוגלמן (כחבר ועדה, לא כשופט): למנוע בחירת שופט לעליון, כי גם לרשותו גוש חוסם בוועדה; לכנס את הוועדה ולבחור נשיא ברוב רגיל של חמישה; הסכמה רחבה היא אידיאל נשגב שיש לשאוף אליו, אבל בהיעדרה אין לשר סמכות לשתק את הוועדה ואת הבחירה.
כרגע אין נקודת מפגש בין השר למ"מ הנשיא. המחלוקת ביניהן גולגלה לבג"ץ שבו מטבע הדברים יושבים שופטים שקרובים יותר לפוגלמן, כולל שמרנים כמו אלכס שטיין ויעל וילנר. לכן, בג"ץ מנסה להימנע מפסק דין. למשל כזה שיורה לשר לכנס את הוועדה ולבחור נשיא ברוב רגיל, כי זה מתחייב ולא קשור לבחירת השופטים האחרים. אבל, תהיה זו פגיעה בציפור נפשו של השר – "ההסכמה הרחבה". אותה הסכמה שנבעטת בקלות החוצה בחקיקות ויוזמות ההפיכה המשטרית שבהן יש לשר את הרוב הקואליציוני האוטומטי - בוועדת חוקה ובמליאת הכנסת. ועכשיו, הפכה ההסכמה הרחבה לפתע למושא התרפקות של השר. בכל זאת, אנחנו אחרי הטבח ובעיצומה של מלחמה (שהוא וחבריו אחראים לה, במיוחד בדריסת כל מתנגדי ההפיכה המשטרית בכנסת וסימונם כבוגדים ברחובות).
כרגע מתגלגלים כל מיני פתרונות, כולל אחד שהעלה מנהל בתי המשפט צחי עוזיאל. אין טעם לנבור בהם, כי ממילא הם הרמות למשא ומתן שההדלפה נועדה לקדמן. אבל חשוב לציין שהרחבת מעגל הסחר מרחיבה גם את האפשרויות. כרגע מדברים על עסקת חבילה שכוללת בחירת נשיא, בחירת נציב התלונות על השופטים ובחירת ארבעה שופטים. לא רק שתי מחליפות לנשיאה חיות ולשופטת ברון שפרשו לפני עשרה חודשים, אלא גם לפוגלמן שיפרוש בעוד חודשיים ולאלרון שלפי אחת ההצעות ימונה לנציב התלונות על השופטים ויפנה מקום בעליון.
ככל שיש עוד סחורות על המדף, כך גדלות האפשרויות לתמרן ביניהן וגם – לאפשר לכל צד "תמונת ניצחון". ככל שהשלל שמונח על הכף גדול יותר, ניתן לספק ולהשביע רצונם של יותר צדדים. למשל, הצדדיים יחלוקו בנשיא ובנציב, וכל אחד יקבל שני מינויים לטעמו. לפי המתווה הזה עמית יהיה נשיא, אלרון נציב, לוין ימנה שני שופטים ופוגלמן ימנה שניים. ועדיין, יהיו אלה שני מסמרים בארונו של העליון אם אלה יהיו מינוייו של לוין.
המשא ומתן מייגע ומפותל. לוין ינצל עד תום את העדפת בג"ץ לפשרה כדי להימנע מפסק דין. כבר ברור שהוא התניע מחדש, ובכל הכוח, את ההפיכה המשטרית (תחת הכותרת השקרית של הסכמה רחבה). מול בג"ץ הוא תמיד בפוזיציה מנצחת: או שיקבלו את רצונו, או שלא יקבלו ויספקו לו עוד הוכחה ודלק להצדקת ההפיכה שלו. הקרב הנוכחי הוא על דמותו וצביונו של בית המשפט העליון. לוין רוצה את בקשי וביטון שיטו סופית את הכף הפנימית לטובת השמרנים וגרוע מזה בהרבה. עם השניים האלה הוא יוכל להתהדר שגבר אפילו על השרה איילת שקד והשמרנים שמינתה. עם השניים האלה הוא ימשיך לדרדר את יוקרת ומעמד המוסד השיפוטי העליון לעוד שפחה חרופה של השלטון.
