תחקיר NSO והמשטרהלחתור לגילוי האמת: מהר, בנחישות, ומלמטה למעלה
תחקיר NSO והמשטרה
לחתור לגילוי האמת: מהר, בנחישות, ומלמטה למעלה
ההסכמה הגורפת סביב הצורך לחקור לעומק את פרשת פגסוס והמשטרה היא צעד ראשון לתיקון המחדל החמור. אבל כדי שהחקירה תגיע לחקר האמת, למהירות יש חשיבות עליונה. חשוב גם לדעת מה לחפש, וכדאי להתחיל מהדרג הנמוך דווקא
1. קודם כל לעצור
שימוש המשטרה בכלי הריגול האגרסיבי של NSO נגד אזרחים חייב להיחקר באופן יסודי, וטוב שבעניין הזה מסתמנת סוף סוף הסכמה גורפת. אבל בין אם הנושא ייחקר בוועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית, לאלמנט הזמן משמעות קריטית. כל יום שעובר ובו חטיבת הסייבר-סיגינט של המשטרה ממשיכה להפעיל את "הכלי" ולשאוב תוכן מטלפונים של אזרחים באופן לא חוקי הוא יום מסוכן לזכויות הפרט.
בדמוקרטיה הכלל הוא שקודם מחוקקים, אחר כך פועלים. וכיום אין חוק שמאפשר פעולות מעקב כאלה, אפילו במשטרה ובמשרד המשפטים הודו בכך. ובהתחשב בשימוש המופרז והלא מידתי בטכנולוגיה הזאת בשנים האחרונות, כפי שנחשף בתחקיר "כלכליסט", אין מנוס בשלב ראשון מלעצור הכל ולעשות סדר.
2 צפייה בגלריה
מימין: מ”מ המפכ”ל לשעבר מוטי כהן, המפכ”ל לשעבר רוני אלשיך והמפכ”ל הנוכחי קובי שבתאי. להתחיל את החקירה מלמטה - מהשטח
(צילומים: חיים הורנשטיין, אלכס קולומויסקי)
המשטרה, הפרקליטות והמשרד לביטחון הפנים טוענים, במידה רבה של צדק, כי הם חייבים כלים טכנולוגיים דוגמת הפגסוס למלחמה בפשיעה החמורה. אבל כל עוד אי אפשר להבטיח לאזרחים במדינה דמוקרטית שהכלים האלה לא יופנו נגדם, פשוט אין ברירה אלא לחדול בינתיים.
הסמכות להפעיל את כלי מעקב הסייבר חייבת להילקח כעת מידי המשטרה, במקביל לקביעה של סד זמנים צפוף להסדרת השימוש החוקי בכלים כאלה, ובעיקר הסדרה של גבולות השימוש. נדרש לשם כך חוק, ונדרשות תקנות ברורות שיקבעו דרכי פיקוח ויטילו אחריות אישית. הניסיון להשאיר את את שיקול הדעת בהפעלת כלי רב עוצמה כזה בידי הפרקליטות והמשטרה כבר כשל כישלון חרוץ. והשימוש באיכוני שב"כ בתקופת מגפת הקורונה לימד שכאשר המדינה רוצה, אפילו מול התנגדות ציבורית רחבה, היא מסוגלת לחוקק מהר.
ואגב השב"כ, חשוב לזכור שחוק הוא אמנם תנאי בל יעבור, אבל הוא אינו יכול להכשיר הכל. הוא צריך לקבוע תנאים לשימוש בכלי סייבר כדי למנוע פשיעה חמורה, אבל הוא לא יכול להכשיר מעקב עמוק אחר אזרחים. בשום תנאי.
2. לפעול מהר
אלמנט הזמן משחק תפקיד גם בהגעה לחקר כל האמת. זאת משימה לא פשוטה, מכיוון שהמשטרה התגלתה שוב כארגון שה־DNA שלו אינו מעודד בהכרח אמירת אמת. כולנו חזינו בשורה הארוכה של הניצבים, שחרשו את אולפני הערוצים ותוכניות הרדיו כדי להכחיש בפה מלא את פיאסקו הפגסוס. ולא משנה אם התרשלו ולא בדקו, הוטעו בזדון או שהאמינו שהכל בסדר. כך או אחרת, הם לא אמרו אמת. הם הכחישו שמידע נשאב מניידים ללא צווי בית משפט. הם שללו אפשרות שהיו חריגות. הם אפילו כפרו בכך שאין חוק שמאפשר חדירות כאלה לניידים.
"סיפור יפה, אבל לא נכון", טען למשל סגן ראש אגף החקירות והמודיעין, תת־ניצב יואב תלם באולפני הטלוויזיה. "אין דבר כזה שהמשטרה עקבה אחרי אזרחים", אמר בנחרצות השר לביטחון הפנים עמק בר־לב. וגם אחרי שהבין שיש דבר כזה, ניסה השר לגמד את הפרשה: "חוקר אחד, שניים, עשרה, היו יכולים להיכנס לאפליקציות ולראות איזה חומר יש", אמר בראיון לנדב אייל. אפילו בוועדת חוק חוקה ומשפט, ימים ארוכים אחרי שהתפרשה התפוצצה, תת־ניצב תלם הצליח לנסח משפט פתלתול כמו "מצאנו בבדיקות המשך אנומליות טכנולוגיות אוטומטיות של חומרים שיש לגביהם ויכוח משפטי". העיקר לא להודות מפורשות.
אם הניצבים ותתי הניצבים הכחישו כך, מה יעשו עכשיו הקצינים שתחתיהם? אנשי חטיבת הסייבר־סיגינט? האנליסטים שמפעילם את כלי המעקב? הרי הדוגמה האישית שקיבלו היא קודם כל להכחיש, אחר כך לומר חצי אמת, וכאשר אין ברירה והאמת יצאה לאור, פשוט להיעלם מהרדאר.
לכן צריך לפעול מהר ובנחרצות. אסור שנגלה בעוד כמה שבועות או חודשים שקבצים נמחקו או ניירת נגרסה בגלל התמהמהות החקירה. ממילא בוזבז זמן יקר מרגע שפורסם חלק א' בתחקיר "כלכליסט", לפני כשלושה שבועות, ועד שהממשלה והכנסת הפנימו שמדובר באזעקת אמת. עד שהבינו שהחשיפות לא נועדו להחריב את מערכות החוק והאכיפה, אלא דווקא לחזק אותן באמצעות החזרת יושרתן וחיזוק האמון בהן.
3. ולהתחיל מלמטה
כשמתגלה מחדל בסדר גודל כזה, הנטייה היא לחפש מהר את הראש. לגלות מי נתן את ההוראה ולדרוש הדחות או התפטרויות. אולי גם כתבי אישום נגד מי שיתגלה כי ביצע עבירות פליליות. אבל הרגע הזה עדיין לא הגיע.
בשלב ראשון צריך להבין כיצד פעלה השיטה. למרבה הצער לא נופתע אם מה שיתגלה יהיה בלאגן. מעט מאוד סדר ומשמעת, ועוד פחות מזה אחידות בקריטריונים להפעלת המערכת. לא נופתע אם יתגלה שחלק מהחקירות הלא חוקיות התחילו בעקבות בקשות של קצינים נלהבים מהסיגינט לחפש עבורם משהו כדי לפתוח בחקירה.
לכן את החקירה הזאת צריך להתחיל מלמטה. מהשטח. מתשאול וחקירה של האנליסטים והקצינים הזוטרים והבכירים ביחידה – בהווה ובעבר – לאורך כל שנות פעולתו של "הכלי". צריך להבין מהם מה הם התבקשו לעשות, מי ביקש מהם, ומה הנימוקים שניתנו למעקב - אם ניתנו כאלה. צריך לשלוף את כל התוכניות המבצעיות, לחטט בכל תיקי המטרה ולהפוך כל נייר והארד דיסק ביחידה. רק אחרי זה צריך להתחיל טפס במעלה שרשרת הפיקוד. כי לא כולם ידעו בכלל איך ומדוע נאסף המודיעין (או שהעדיפו לא לדעת).
כאן יש לקחת בחשבון סוגיה נוספת: לחוקרים ולבודקים של הפרשה יהיה עסק עם אנשי מודיעין ושוטרים. יהיו מי שירצו לדבר ולחשוף, אבל לא בהכרח להיחשף. מדובר בחברים שלהם ובמפקדים שמעליהם, שחורצים את גורל הקריירות שלהם. מי שירצו לדבר עלולים לחשוש מהשיימינג שיגיע בעקבות זאת, ומההגליה הצפויה מהמעגל החברי. זה עלול להיות מחיר כבד מדי, כשהאלטרנטיבה היא שתיקה.
לכן ראוי לבחון דרכים להעניק לשוטרים, בעבר ובהווה, אפשרות להעיד בכנות, בלי לחשוש שיבולע להם אם יחשפו כל האמת על שיטות הפעולה, מדרג הסמכויות ואופני העברת המידע.
