פרשנותכלכלת בחירות: ליברמן רוצה להתבדל מנתניהו
פרשנות
כלכלת בחירות: ליברמן רוצה להתבדל מנתניהו
במצע למפלגת ישראל ביתנו שהשיק היום, שר האוצר לא מפחד לגעת בבעיית התעסוקה של חרדים, אבל העדיף להתעלם מבעיות כמו תחבורה ומקורות תקציביים לתוכניותיו
יו"ר ישראל ביתנו ושר האוצר אביגדור ליברמן השיק היום (א') את קמפיין מפלגתו והציג שורה של צעדים כלכליים חברתיים.
בין היתר דיבר ליברמן על השוואת קצבת זקנה לשכר המינימום, תוספת 3,000 שוטרים בעלות של 3 מיליארד שקל, הקצאת מיליארד שקל לפיתוח בינה מלאכותית, וכן הגדלת מענק ניצולי שואה מ־6,500 שקל ל־8,000 שקל. כמו כן דיבר ליברמן על הרחבת תוכנית "ממדים ללימודים", שתממן 50% משכר הלימוד שמשלמים כל החיילים המשוחררים על השכלה גבוהה והציע להרחיב את הזכאות למענק עבודה לרווקים מעל גיל 36 ולמשתכרי שכר של עד 8,000 שקל.
מי שהקשיב לדבריו של ליברמן, נשאר עם ההבנה שאם שר האוצר ויריבו בנימין נתניהו היו מתעלמים מהמשקעים האישיים ביניהם ומשוחחים בנושאי כלכלה - הם היו מתקשים למצוא חילוקי דעות אידיאולוגיים ביניהם. שניהם מאמינים שיש לפעול בכל דרך לפתוח את השוק לתחרות, לתמרץ את הישראלים להשתתפות בשוק העבודה, ושחינוך איכותי הוא התשתית ארוכת הטווח להמשך הצמיחה הישראלית.
אך מה שחשוב בעולם המעשה הפוליטי הוא לא השקפת העולם, אלא יכולת הביצוע והרגישות לפרטים, בשני המגרשים הללו יש הבדל עצום בין האישים. בעוד שנתניהו הציג בשבוע שעבר סיסמאות שחלקן כבר לא רלבנטיות, ונמנע מעיסוק בשתי סוגיות ליבה כלכליות (מאבק בריכוזיות וההשכלה לחרדים), הרי שליברמן, שמגיע ישר מלשכת שר האוצר, התכתב באופן ישיר עם הסוגיות הבוערות.
בעוד נתניהו עסק בטווח הקצר, למשל עצירת מחירי הארנונה והחשמל, ליברמן עסק בטווח הארוך - שילוב חרדים בכלכלה ובניית תשתית מדעית. עם זאת, ליברמן התעלם מאתגרי הדיור והתחבורה, ולא הקדיש להם מקום מרכזי.
נתניהו דיבר על הפחתות מכסים, בזמן שכמעט וכבר לא נותרו מכסים להפחתה, ודיבר על המשך רפורמת היבוא. ליברמן, לעומת זאת, בחר להתמקד בצעדים אחרים שנועדו להגביר תחרות. אלה צעדים שפורסמו כבר בטיוטת חוק ההסדרים, אך כמעט ולא הגיעו לתודעת הציבור הרחב: למשל המלחמה ביבואנים בלעדיים, ביטול מועצות הייצור והגדרה מחמירה יותר של כח שוק וריכוזיות, שתאפשר לרשות התחרות להילחם במונופולים בדרכים נוספות.
נתניהו דיבר על חינוך חינם לגיל הרך, וניתן להעריך שהוא התבסס על התפיסות הכלכליות הגורסות כי סבסוד החינוך בגיל הזה עשוי להגדיל את ההון האנושי של הילדים ולאפשר להורים לצאת לעבוד. עם זאת, רוב המחקרים הללו נעשו על אוכלוסיות חלשות במיוחד, והם פחות רלבנטיים למקרה הישראלי.
ליברמן, לעומת זאת, העז לדבר על רפורמות בחינוך החרדי, שאמורה לאפשר לרשתות החרדיות לקבל תקצוב על בסיס עמידה במבחנים של לימודי ליבה. ליברמן גם הזכיר את קידום החוק לשילוב חרדים בשוק העבודה דרך הורדת גיל הפטור מגיוס. נתניהו – התלוי בחרדים – העדיף לברוח מהנושא, שהוא בעיני כלכלנים רבים בארץ הסוגיה המאקרו כלכלית החשובה ביותר.
העיסוק של ליברמן בשוק העבודה לא הסתיים בחרדי -, ליברמן דיבר על העלאת מענק עבודה (מס הכנסה שלילי) לרמה של 8,000 שקל בשנה, ולאפשר גם לרווקים לקבל את המענק הזה. כלכלנים רבים מאמינים שמענק עבודה יותר יעיל משכר מינימום בסיוע לעובדים החלשים בחברה.
ליברמן קרא גם להמשך הסבסוד של לימודים אקדמיים לכלל החיילים (ולא רק קרביים). מדובר בהמשכה של התכנית "ממדים ללימודים" שעברה בממשלה האחרונה. אף שהתוכנית אהודה על כלל מפלגות הכנסת, יש כלכלנים המטילים ספק בצורך בסבסוד נוסף של ההשכלה הגבוהה, מכיוון שמחיר הלימודים הגבוהים בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית, וייתכן כי ישנם צעירים שהולכים ללימודים אקדמיים רק בגלל שהם זולים מאוד, למרות שלא בהכרח יועילו להם.
בגזרת התשתיות, ליברמן התעלם ולא הזכיר בכלל את המטרו ואת הדיור, אף שמדובר בשתי סוגיות משמעותיות שהוא וחברי מפלגתו השקיעו בהם לא מעט זמן בקדנציה האחרונה. עם זאת, בשונה מנתניהו שטרח להציג מקור תקציבי לתוכניות שלו, גם אם מעורפל - "עודפי גבייה והתייעלות", הרי שליברמן שהציג צעדים בעלי משמעות תקציבית ניכרת ולא הזכיר מה הם המקורות התקציביים למימון הצעדים הללו.
האירוניה היא שליברמן ונתניהו מסכימים על הצורך ביציבות שלטונית, בשעה שהשניים הם גורמים מרכזיים לחוסר היציבות הזה בישראל. אך בעוד בעיני נתניהו הפתרון היחיד הוא החזרה שלו לכס ראש הממשלה, ליברמן הצהיר שצריך פתרון מבני: למנוע פירוק ממשלה ללא רוב של 90 ח"כים. הוא גם התחייב שיתמוך בשינוי חקיקה זה - גם אם יישב באופוזיציה.
