פרשנותהממשלה ניסתה להסתיר את הקיצוץ הרוחבי שבדרך
פרשנות
הממשלה ניסתה להסתיר את הקיצוץ הרוחבי שבדרך
בנימין נתניהו שוב נכנע לאיתמר בן גביר, ועוד 250 מיליון שקל יוזרמו אליו. שיטת הלחץ זולגת ליתר שותפי הקואליציה, וגם גולדקנופף קיבל 250 מיליון שקל מענק לאברכים. אבל מה שמטריד הוא הפרקטיקה החדשה של הסוואת הכספים כ"עודפי תקציב", כשלמעשה הם מחייבים קיצוץ רוחבי שיפגע בכלל האזרחים
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הצליח לבסוף לקבל את מה שביקש: 250 מיליון שקל נוספים יועברו מכלל משרדי הממשלה לטובת משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, בראשות יצחק וסרלאוף ממפלגת עוצמה יהודית. וכל זאת תחת ההבטחה החגיגית שלא יהיה קיצוץ רוחבי בתקציבי משרדי הממשלה. איך יקרה הקסם הזה של תוספת בלי קיצוץ? ישתמשו ב"עודפים תקציביים" שיישארו בסוף השנה.
ברמה הפוליטית, בן גביר הצליח שוב לשנות במעט את סדר העדיפויות שעליו הוחלט בישיבת הממשלה הלילית לפני כשלושה חודשים, ואשר נדון מאז עשרות פעמים בכנסת. בכירים במשרד האוצר מודים, כי "בן גביר היה שחקן לא צפוי ולא רציונלי מההתחלה, וגם עכשיו אנחנו לא יודעים לגמרי איך להתמודד עמו". הפעם יצאנו בזול יחסית, "רק" 250 מיליון שקל.
על מכתב ההסכמות הרשמי להעברת הסכום הזה חתומים רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר מפלגת עוצמה יהודית בן גביר. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ואפילו שר הנגב והגליל וסרלאוף כלל לא חתומים עליו, מאחר שלכולם ברור כי ההסכם אינו כלכלי. אין אפילו מראית עין מקצועית, ולא בכדי השרים שמופקדים על התחומים כלל אינם רלוונטים.
זו אינה הפעם הראשונה שבה בן גביר משתמש בתרגיל של "הם לא יודעים כמה אני משוגע, אני יכול להפיל את הממשלה". בתחילת אפריל הוחלט על קיצוץ תקציבי נוסף של מיליארד שקל לטובת מימון המשמר הלאומי בשליטתו. אבל אם האירועים סביב הקמת המשמר הלאומי היו חריגים, מאחר שלא נהוג להטיל קיצוץ נוסף לאחר שתקציב המדינה כבר נסגר, הרי שהאירוע הנוכחי כבר חריג כפליים. גם ותיקי משרד האוצר לא זוכרים מקרה שבו יממה לפני אישור תקציב, מפלגת קואליציה אחת מצליחה לגרור את הממשלה כולה לקיצוץ כדי לקבל לכיסה 250 מיליון שקל - ועל הדרך משנה את סדר העדיפויות הממשלתי שנקבע בתקציב.
מעבר לחולשה שמפגין ראש הממשלה בכל עימות עם מי מראשי מפלגות הקואליציה, ההסכם שחתם נתניהו עם בן גביר הוא קיבוע של פרקטיקה בעייתית. החלטת הממשלה שאישרה את ההסכם מלמדת שאכן יש אפשרות תיאורטית שבה התוספת למשרד הנגב והגליל לא תגרור קיצוץ רוחבי - אם יישארו "עודפי תקציב" של משרדי הממשלה בשנת 2023. אלא שהמונח "עודפי תקציב" בהסכמה בין השרים עשוי לבלבל. להבדיל מהמשתמע, לא מדובר בכספים שלא הוצאו על ידי הממשלה ואפשר לעשות בהם ככל שרוצים.
לממשלה יש למשל "עודפים מחוייבים", אותם נהוג להעביר משנת תקציב אחת לשנה אחרת. מדי שנה עוברים כ־20 מיליארד שקל משנת תקציב אחת לבאה אחריה, מדובר בכספים שמשרד ממשלתי מסויים כבר התחייב לגביהם, אך עדיין לא שילם. העודפים הללו אמורים לעבור לשנה הבאה בסוף 2023. אם העודפים לא יועברו למשרדים בסוף שנת התקציב אלא ימצאו את דרכם למשרד הנגב והגליל, הרי שיהיה מדובר בקיצוץ תקציבי לכל דבר ועניין במשרד המקורי שאמור היה להוציא את הכסף.
קיימים גם עודפים שאין עליהם התחייבות ממשלתית רשמית, אבל יש לגביהם תוכנית ברורה מה לעשות איתם. גם בכספים הללו לא יגעו והם יעברו ישר לתקציב 2024, לפי הנהלים של העברת עודפים.
כך שהכוונה המשפטית מאחורי הסכם נתניהו-בן גביר, היא שאם יהיו בסוף 2023 עודפים לא צפויים, אז הכסף יילך ב־2024 למשרדו של וסרלאוף. וכיצד נוצרים עודפים לא צפויים בתקציב? התשובה היא שמשרד האוצר נערך מראש לכך שיש מדי פעם דרישות תקציביות כאלו ואחרות, ולכן יש לו רזרבות, שהשקיפות שלהן נמוכה. רק אם הרזרבות האלה לא ינוצלו במלואן, לא יהיה צורך בקיצוץ רוחבי לטובת הדרישות של בן גביר.
מה הסיכוי שזה יקרה? העבר מלמד שהיא לא גבוה. האוצר נאלץ במהלך השנה להיענות לדרישות תקציביות שעולות, והרזרבות משמשות בדיוק לשם כך. המשמעות היא שהקופה מתרוקנת, ואז מימון ה־250 מיליון לוסרלאוף יחייב קיצוץ רוחבי לקראת שנת 2024. זו ההערכה הרווחת בקרב אנשי המקצוע: החלטת הממשלה בנוגע להעברת הסכום משמעותה הגדלה של 0.35% נוספים בקיצוץ הרוחבי הצפוי ממילא, שכבר עומד על 1.5%. קיצוץ בביטחון, בחינוך, בבריאות, ברווחה. מס בן גביר מוטל על הממשלה בפעם השנייה בתוך חודשיים.
עד כה לא נגענו בנזק ההיקפי של הכספים שבן גביר מקבל, וחייבים להתייחס גם לכך. כלל לא ברור מה מטרת הכסף, מעבר לכך שהוא מיועד "לנגב והגליל". אלה מטרות שעשויות להיות מבורכות, ולא מדובר בהקצאה הגרועה והמזיקה ביותר בתקציב. אבל, זו ההקצאה הכוחנית ביותר בו, שנעשתה באופן האגרסיבי ביותר. לכן, ההשלכות שלה על הדינמיקה התקציבית בממשלה עשויות להיות הרסניות.
כבר באפריל העלה בן גביר דרישות תקציביות, והן התגלגלו לכך שש"ס ויהדות התורה קיבלו את כל מה שרצו מסמוטריץ' ונתניהו, בלי להתחשב כלל בהשלכות על כלכלת ישראל. בין היתר מדובר בהגדלת הקצבאות, בסבסוד החינוך החרדי, ובחלוקת תלושי מזון ללא מבחן מיצוי כושר התעסקות.
צריך לזכור את זה גם כשרואים את ההישג ברגע האחרון של יצחק גולדקנופף מיהדות התורה, שקיבל התחייבות למענק רטרואקטיבי לאברכים, שגם עלותו 250 מיליון שקל. המסמך שעליו חתום שר האוצר, שאין בו ערך כלכלי, קובע ש"החשב הכללי ישלם לאברכים מענק חד־פעמי, ככל שיישאר כסף מיתרות בלתי מנוצלות של הכספים הקואליציוניים לחינוך החרדי". כלומר, לכאורה, מדובר בחלוקה מחדש של הכספים שממילא הוקצו לחרדים, ואין בכך עניין לציבור הכללי.
אבל שוב אנחנו חוזרים ל"יתרות בלתי מנוצלות". נכון, לחרדים ניתנה אפשרות להעביר כסף מסעיף לסעיף בתוך תקציבי החינוך שהוקצו להם - אבל מה יקרה אם לא יישאר עודף? גם במקרה הזה יש סיכוי לא קטן שלא יישאר בסופו של דבר כסף למענק הזה, משום שכל הכספים הקואליציוניים ינוצלו. ומה אז?
לא במקרה, הניסיון לעקם עד כדי כך את המונח "עודף תקציבי" נתקל בהתנגדות של היועץ המשפטי של משרד האוצר, אסי מסינג. בחוות הדעת שלו קבע מסינג שלא יהיה ניתן לשלם את המענק שהובטח לאברכים כבר בחודש יוני, מהסיבה הפשוטה שהתאריך מוקדם מכדי לקבוע שבכלל יהיו יתרות תקציב שלא השתמשו בהן. ומה זה אומר? שהמענק ישולם בנובמבר, קרוב לסוף השנה, כשנדע אם נשאר כסף. ואם לא? בהחלט ייתכן שיידרש קיצוץ רוחבי נוסף כדי לעמוד בהבטחות שנתניהו מחלק עכשיו על ימין ועל שמאל, אחרי שהתקציב כבר סוכם. אחרי הכל, הוא לא ימהר להתעמת עם חברי הקואליציה ולסכן את יציבותה.
