אשראי לחברה מזהמת? לא כל כך בקלות
אשראי לחברה מזהמת? לא כל כך בקלות
המפקח על הבנקים הורה שבתוך שנתיים הסיכון הפיננסי לשינויי אקלים ינוהל ויוגדר. חלק מהבנקים כבר החלו להעריך כמה אשראי הם מעניקים לחברות מזהמות, אך בלי סביבה תומכת מהמדינה וחקיקה מתאימה, לא בטוח שזה יוביל לשינוי מדיניות
באחד מצעדיו האחרונים בתפקיד הציב המפקח על הבנקים היוצא, יאיר אבידן, אתגר חדש בפני הבנקים: החל מעוד שנתיים הם יידרשו לנהל סיכונים פיננסיים הקשובים לאקלים באופן סדור ושיטתי, ולהפחית את הסיכונים הללו. זה אולי נשמע רחוק מציבור הלקוחות של הבנקים, אך בפועל עשויה להיות לזה משמעות גדולה על המערכת הבנקאית – ממש כפי שאשראי הבנקים המיועד לנדל"ן הוא כיום מוגבל, כך בעתיד האשראי שיקבלו מפעלים או חברות מזהמות עשוי להיות מוגבל אף הוא.
במערכת הבנקאית בעולם הרגולציה הזאת כבר קורמת עור וגידים, אך בישראל מצפה לבנקים אתגר גדול בהרבה: היעדר סביבה רגולטורית משלימה, והיעדר כל תוכנית ממשלתית מכוונת שוק להפחתת פליטות.
השינויים במערכת הבנקאות העולמית נובעים מהאיום הגובר של אירועי קיצון אקלימיים, שבשנים הבאות יתעצמו אף יותר. לכן מדובר בנושא שהפך מרכזי עבור רגולטורים פיננסיים בעולם, בשל הפוטנציאל שלו להאט את הצמיחה הכלכלית, לצמצם את התעסוקה ולערער את יציבות השווקים הפיננסיים. מכיוון שהם מעניקים הלוואות ומניעים את גלגלי המסחר עבור לקוחות כמעט בכל ענף, החשיפה הפוטנציאלית של הבנקים לשינויי האקלים היא משמעותית.
בנקים מרכזיים ורגולטורים בעולם כבר מזמן מעריכים את השפעת אירועי קיצון על האשראי
השינויים האלו הובילו בנקים מרכזיים ורגולטורים בעולם להיערך להתמודדות עם המציאות המשתנה. הסיכונים למערכת הבנקאית מתחלקים לשניים: סיכונים פיזיים, וסיכוני מעבר. סיכונים פיזיים הם אלו המשפיעים על פעילות הבנק ולקוחותיו ובהם אירועי אקלים קיצוניים ושינויים ארוכי טווח באקלים העשויים להשפיע על כושר האשראי של הלקוחות שלו, או על מחירי הנכסים. סיכוני מעבר משמעותם סיכונים המשפיעים על המוצרים והשירותים של הבנק כתוצאה מהמעבר לכלכלה מאופסת פחמן. הם כוללים את המידה שבה בנק מממן או מחזיק בחברות שפולטות גזי חממה. כך, לדוגמה, בנקים שמעניקים אשראי לחברות נפט וגז עשויים למצוא את עצמם בסיכון לא פחות מהחברות עצמן. לאור הירידה בשימוש בדלקים פוסיליים, הגידול בצריכת הנפט העולמית יצטמצם בחצי כבר בשנה הבאה ויאט בחדות בשנים הקרובות. עבור הבנקים מדובר בסיכון שיש צורך הולך וגדל להתחשב בו.
גורם באחד הבנקים הגדולים אומר שמדובר בהתפתחות מתבקשת. "בנק שרוצה לעבוד היום בעולם, חייב שתהיה לו מדיניות בתחום הזה. הבנקים באירופה נמצאים לפחות חמש שנים לפנינו. אנחנו בוחנים את החשיפה הסביבתית כחלק ממדיניות חיתום האשראי, אבל ההוראה החדשה תכניס את הנושא למסגרת אחידה שתאפשר לבנק ישראל להשוות בין הבנקים".
הבנקים אכן מודדים באופן משתנה חלק מסיכוני האקלים. דירקטוריון בנק הפועלים, למשל, אישר בתחילת 2022 מתווה ראשוני למדיניות ניהול סיכוני מעבר במתן אשראי ובהשקעות. המתווה מתייחס לסקטורים החשופים ביותר לסיכוני מעבר, ובראשם הדלקים הפוסיליים. הבנק אף פרסם בדו"ח הכספי האחרון את סיכון האשראי — קצת יותר מ־2% חשיפה לסקטור הדלקים הפוסיליים והחשמל, 1.07% חשיפה לתעשייה כימית, גומי, פלסטיק, מלט ופלדה, ו־3.07% חשיפה לתחבורה והובלה — וקיבל החלטה כי לא יממן או ישקיע בפרויקטים חדשים של חיפוש והפקת פחם ונפט.
בנק לאומי לא פרסם עד כה את החשיפה שלו לעסקים "מסוכנים אקלימית", אך מציין כי הוא ״מפתח ומטמיע״ תהליך סדור לזיהוי והערכה של ההשפעות הפוטנציאליות של גורמי הסיכון הקשורים לאקלים על הפעילות העסקית. גם בלאומי הוחלט להפסיק לממן פרויקטים חדשים של פחם ונפט. בנק דיסקונט גיבש תוכנית עבודה לניהול סיכוני האקלים, אך סיכוני האקלים טרם הוערכו והנושא מצוי בעבודה. בנק מזרחי טפחות מציין בדו"חותיו כי הוא מנהל את סיכוני האקלים כגורמים מעצימים עבור כלל הסיכונים המנוהלים על ידי הבנק ובהם סיכוני אשראי, שוק, נזילות ומוניטין. במזרחי מצאו כי סך סיכון האשראי בשל חשיפה לתחומים בסיכון מוגבר בשל האקלים עומד על 5.86%.
התהליכים בבנקים כבר מתרחשים, אבל המדיניות עדיין מיושנת
״ההוראה של המפקח יכולה להוביל לכך שאם ניתן אשראי לתעשיות מזהמות, ייתכן שנדרוש מהן תוכנית הפחתת פליטות״, אומר גורם באחד הבנקים. ״האם נפסיק לממן תעשיות מזהמות? ככל הנראה לא. הצרכים האלו קיימים וגם בנק ישראל לא היה רוצה שזה יקרה. אבל יימצאו פתרונות פוזיטיביים לאיך מממנים, אולי דרך דרישה לתוכניות התייעלות באנרגיה, משהו שהיום לא קיים בחיתום האשראי שלנו״.
כלל הבנקים בישראל מצויים בשלב כזה או אחר בדרך ליישום הוראת המפקח. השאלה הגדולה היא האם הצבת הנושא תחת מטריית הפיקוח והפיכתו לסיכון מנוהל יצליחו להוביל לשינוי במדיניות האשראי שלהם, ולדחיפה לעבר כלכלה דלת פחמן. לדברי ד״ר אור קרסין, מומחית לרגולציה סביבתית מהאוניברסיטה הפתוחה, "אם התהליכים לא יובילו לשינוי בתמהיל ההחזקות ובמדיניות מתן האשראי של הבנקים לפרויקטים מסוכנים אקלימית אלא רק לגידור פנימי של הסיכונים, אז במובן המהותי לא נעשה כאן הרבה. מהמחקר אנחנו לומדים שתהליכים כאלו כן מובילים בעולם לחשיבה פרואקטיבית. זה יכול להוביל לכך שחברה שצריכה אשראי תבצע תהליך להפחתת פליטות".
אף שהבנקים כבר מצויים בהליך הטמעת ההוראה, הם ייאלצו להתמודד עם מערכת מקומית דלת נתונים. כדי לברר, למשל, את מכלול הפליטות שעליהן הוא משפיע, הבנק ייאלץ לדלות מידע על לקוחותיו – מידע שלעתים מצוי בחסר משמעותי. אסדרה מקבילה ברשויות שוק ההון ורשות ניירות ערך יכולה היתה לייצר מערכת הוליסטית שבה קיים מידע מלא יותר, אך זו אינה קיימת. בישראל הרגולטורים האחרים בעיקר פרסמו בשנים האחרונות המלצות למפוקחים בנושא, והותירו להם אף מרחב תמרון המאפשר לא לדווח, או לדווח באופן חסר או שאינו בר־השוואה.
נוסף על כך, שעה שממשלת ישראל לא מצליחה לעמוד ביעדי האקלים הצנועים שהציבה לעצמה, אין לה תוכנית מתוקצבת ומאושרת להפחתת פליטות שנים קדימה והיא עצמה מערימה קשיים על יזמים בתחומי האנרגיה המתחדשת, קשה להאמין שהבנקים יהיו אלו שיניעו את המערכת לכיוון אפס פליטות.
"ההוראה של המפקח מתבססת על המלצות בינלאומיות, בסביבה שהיא אחרת", אומר גורם באחד הבנקים. "באירופה יש חקיקה, יש כוונה של המחוקק ויש סבסוד לתחום. בעולם מסתמכים על דאטה של חברות אנליזה, וכאן הוא נמצא בחסר. הבנק יפנה לחברות בתהליך חיתום, אך אם הן לא מודדות פליטות, יהיה לנו קשה להתמודד עם זה. זה מאמץ משותף, אבל אנחנו במצב של אין דאטה, עם חוסר ברגולציה מקבילה והיעדר מדיניות ממשלתית".
