חילוקי דעות באוצר בנוגע להיקף ההסכם שצריך לחתום עם המורים
חילוקי דעות באוצר בנוגע להיקף ההסכם שצריך לחתום עם המורים
למרות שהממונה על התקציבים, יוגב גרדוס, החזיק בעמדה כי נכון להגיע להסכם קצר טווח, ולהשאיר את ההסכם הגדול לממשלה החדשה, התקבלה עמדתו של מנכ"ל המשרד רם בלינקוב כי נכון לקדם את הסכם השכר במלואו כעת. עם זאת, על המשא ומתן על הסכם השכר הוטלו מספר מגבלות שניתן לפרש אותם בדרכים שונות, והן מעלות ספק לגבי ההישגים שהצדדים – בעיקר האוצר – יוכלו להשיג
שר האוצר אביגדור ליברמן אמנם הצהיר שאין מגבלות על הסכם השכר והסתדרות המורים אף ביטלה את השביתה שהייתה מתוכננת לימים שלישי ורביעי בעקבות ההצהרה, אך למעשה ההצהרה הזו היא אמת חלקית, וגבולות המשא ומתן בזמן ממשלת המעבר נתונים במחלוקת בין גורמים מקצועיים ומשפטיים בממשלה.
במוצאי שבת התקיים דיון רחב היקף של כ-30 איש, שכלל את הנציגים הבכירים ביותר של משרד האוצר (מנכ"ל, ממונה על תקציבים, ממונה על השכר, ויועץ משפטי) ובכירים במשרד המשפטים (המשנה למשפט חוקתי, המשנה למשפט מנהלי, ובכירים מהפרקליטות) שבו נידונו ההשלכות של המשבר הפוליטי על היכולת להמשיך במשא ומתן על הסכם השכר. מבחינה פורמלית סוכם בסוף הדיון, וכך אמרה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כי "ניתן לקיים משא ומתן עם הסתדרות המורים לשם הגעה להסכם חדש, בכפוף למגבלות המוכרות החלות בתקופת בחירות".
המשפט הסתמי הזה מנוסח בכלליות בכוונה תחילה, במשרד המשפטים מסרבים להרחיב מה הגבולות המדויקים של ההסכם. או כמו שבכיר מאוד באוצר אמר לכלכליסט: "הניסוח הכללי הזה מאפשר לכל אחד להחליט מה שנראה לו, אך להם תמיד תהיה יכולת למתוח ביקורת". למעשה, הדיון היה רווי במחלוקות בין גורמי המקצוע השונים, בייחוד בתוך משרד האוצר.
הממונה על התקציבים, יוגב גרדוס, החזיק בעמדה כי נכון כעת להגיע להסכם קצר טווח, ולהשאיר את ההסכם הגדול לממשלה החדשה. הנימוק לעמדה זו אינו רק משפטי אלא קשור לאופן בו נכון לדעת גרדוס לנהל את תקציב המדינה. הסכם שכר כזה משפיע דרמטית על תקציב המדינה, ולכן הוא צריך להיות חלק מדיוני התקציב, שכן רק בדיוני התקציב רואים את התמונה הכללית של תקציב המדינה. בעמדה דומה החזיק היועץ המשפטי של משרד האוצר, אסי מסינג.
מנגד, מנכ"ל המשרד רם בלינקוב טען כי נכון לקדם את הסכם השכר במלואו כעת, ניתן להעריך שהשיקולים של בלינקוב קשורים לכך שהוא יודע כי כעת יש הזדמנות לבצע שינויים דרמטיים במערכת החינוך, ולא בטוח שההזדמנות הזו תחזור בממשלה הבאה. באופן דומה, גם הממונה על השכר, קובי בר נתן, אמר כי נכון להתקדם עם הסכם השכר עכשיו.
בסופו של דבר עמדת בלינקוב ובר נתן התקבלה, וזאת לשמחת הסתדרות המורים. הסתדרות המורים אגב – לא החזירו טובה לבלינקוב – ובחרו דווקא להוציא ציטוטים מחדרי המשא ומתן ולפגוע בו באופן אישי, מדובר בבחירה חריגה מאוד, בדרך כלל לא מקובל לתקוף אישית את הדרג המקצועי, אך הם החליטו לחרוג מנורמה זו, כנראה תרמו לכך לשונו המשוחררת ומעמדו הציבורי של בלינקוב.
למרות שהוחלט כי ניתן לקיים כעת משא ומתן על הסכם שכר, הוטלו עליו מספר מגבלות שניתן לפרש אותם בדרכים שונות, והן מעלות ספק לגבי ההישגים שהצדדים – בעיקר האוצר – יוכלו להשיג אם הסכם כזה ייחתם.
מגבלה ראשונה, הוחלט שהפוליטיקאים כמעט ולא יהיו מעורבים בהסכם. כלומר, ליברמן ושאשא-ביטון מוגבלים מאוד ביכולת שלהם להיכנס לתוך חדרי המשא ומתן. בסביבת ליברמן אמרו לכלכליסט כי המגבלה הזו אינה משמעותית עבור ליברמן כי הוא מלכתחילה נתן לגורמים המקצועיים לנהל את המשא ומתן, ואת העקרונות שחשובים לו הוא פירט באופן פומבי לפני ההכרזה על פיזור הכנסת. אך מאידך, העובדה שהפוליטיקאים לא נמצאים בשטח, עשויה להקשות על היכולת לחתום את ההסכם, פעמים רבות, הגורמים הפוליטיים הם אלו שמצליחים לסגור בסופו של דבר את ההסכם.
המגבלה השנייה היא אורכו של ההסכם, הוחלט כי בשל העובדה שמדובר בממשלת מעבר לא יהיה ניתן לערוך הסכם למשך חמש שנים. בשלב זה מדברים על הסכם של שנתיים או לכל היותר שלש שנים. המגבלה הזו לא טובה לאף אחד מהצדדים, בהסתדרות רוצים הסכם כמה שיותר ארוך שנותן ודאות, האוצר רוצה הסכם כמה שיותר ארוך כי אז הוא יכול לדרוש שינויים גדולים יותר בתמורה, וכמובן שגם ההורים וכלל המשק מעדיף הסכם ארוך, שכן בזמן ההסכם אין שביתות.
המגבלה השלישית היא, היכולת לבצע רפורמות דרך ההסכם. אחד העקרונות בממשלת מעבר הוא כי לא נכון לקבל החלטות בנושאים מבניים ועקרוניים ולהגביל את שיקול דעתו של הממשל הבא. ולכן הוחלט שהסכם השכר הנוכחי לא יוכל לכלול בצידו שינויים גדולים מדי שיוגדרו כרפורמות. זו המגבלה העדינה והחשובה ביותר, על כל דרישה של האוצר ניתן להסתכל כ'רפורמה' מצד אחד, וכחלק אינהרנטי מהסכם השכר מצד שני. אך ברור שגם האמירה העקרונית של הדרג המשפטי כי לא ניתן לבצע שינויים מרחיקי לכת במערכת החינוך דרך הסכם השכר פועלת לרעת משרד האוצר במשא ומתן.
מה מתקדם נכון לעכשיו?
נכון לעכשיו המשא ומתן מסתובב בעיקר סביב שאלת טבלאות השכר, המחלוקות נוגעות הן לשיעורי ההעלאה שההסתדרות תומכת בשיעורי העלאה חדים יותר. והן במבנה ההעלאה, ההסתדרות מציעה להעלות את שכר המורים ההתחלתי ב-44% ואת שכר המורים הותיקים ביותר (35 שנה פלוס) ב-17%. ובאוצר, מעוניינים להעלות את שכר המורים המתחילים בכ-25%, ואת שכר המורים הותיקים כמעט ולא להעלות.
האוצר, בהובלת ליברמן, ניסה לכרוך לתוך הסכם השכר 4 סוגיות יסוד (התאמת חופשות, צמצום פערי שכר, גמישות ניהולית בפיטורי עובדים, גמול הצטיינות) אך בשלב זה נראה כי ההישגים שיהיה ניתן להשיג בסוגיות אלו הם מצומצמים יחסית. בין היתר בגלל העובדה שהממשלה היא ממשלת מעבר, ויהיה קשה מאוד – משפטית, ציבורית, ותקציבית – לקדם שינויים מהותיים. וייתכן כי זו אחת הסיבות שבאגף תקציבים לא מתלהבים מקידום הסכם שכר מלא, הם מעדיפים להמתין לתקציב שבו יהיה ניתן לכרוך את סוגיות השכר יחד עם סוגיות מהותיות למערכת החינוך ולהציג שינויי עומק.
בהסתדרות אמרו לכלכליסט כי הם מעדיפים לחתום על הסכם כמה שיותר ארוך טווח, וכמה שיותר מהר, וזאת בכדי למנוע את משבר המחסור במורים כמה שיותר מהר, וכי הם לא עושים חישובים פוליטיים. בהסתדרות ציינו כי גם ההסכם הקודם שנחתם ב-2019 והיה בעלות של 4 מיליארד שקל נחתם בזמן ממשלת מעבר.
