דעההרפורמה בשלטון המקומי מחזקת רק את החזקים
דעה
הרפורמה בשלטון המקומי מחזקת רק את החזקים
רפורמת הביזור לשלטון המקומי עליה הכריזה הממשלה השבוע היא צעד נכון שתואם את המגמה העולמית ואת ההתרחשויות בערי הארץ בתקופה הקורונה. עם זאת, במבנה הנוכחי בו תיושם היא בעיקר תחזק את הרשויות החזקות ממילא, ובכך תמשיך להרחיב את הפערים בין הפריפריה למרכז
"אם המאה ה-19 היתה שייכת לאימפריות והמאה ה-20 למדינות, אז המאה ה-21 היא המאה של הערים. ערים הן התקווה להגשמה אמיתית של הדמוקרטיה", כך אמרה אדה קולאו, ראשת עיריית ברצלונה.
ואכן, רפורמת הביזור לשלטון המקומי עליה הכריזה הממשלה השבוע היא צעד בכיוון. מדובר במהלך בין-משרדי שמזהה את המגמה בארץ ובעולם - בעוד כוחן של המדינות הולך ונשחק, הערים תופסות מקום משמעותי בעיצוב סדר יום עצמאי ובהתמודדות עם הסוגיות המורכבות ביותר– אקלים, משבר הפליטים ודיור.
2 צפייה בגלריה
יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס. בתקופת הקורונה השלטון המקומי היה בין המוסדות הציבוריים היחידים שזכו לאמון הציבור
(צילום: תמר גרין)
תוכנית הרפורמה מורכבת מלמעלה מ-50 סעיפים שמשנים את הנוהל שהוגדר ב-1985, ומעבירים סמכויות לרשויות מקומיות לנהל את תקציבן באופן עצמאי ולקבוע את שיעורי הארנונה שיוטלו בתחומן. התוכנית כוללת גם את הרחבת סמכויות העיריות לחוקק חוקי עזר ייעודיים ללא פיקוח ובקרה של משרד הפנים. תחומים משמעותיים נוספים בהם השינוי יורגש הם חינוך, ביטחון הפנים ואיכות הסביבה.
לא במקרה התוכנית יוצאת לראשונה אחרי עשרות שנים מיד אחרי משבר הקורונה. בקורונה ראשי הרשויות דרשו לשבת בשולחן קבלת ההחלטות ולקבל עצמאות וסמכויות. הם, כמו הציבור, היו מתוסכלים מהממשלה שלא מצליחה לקבל החלטות וליישם אותן בשטח, עד שרבים מהם תפסו את המושכות והחליטו אילו בתי ספר ייפתחו, אילו מוסדות תרבות ייפתחו, ואפילו הקימו מערכים לקטיעת שרשראות הדבקה.
השלטון המקומי היה בין המוסדות הציבוריים היחידיים שזכו לאמון גובר מהציבור, שראה והעריך את הרלוונטיות שלו בשטח. לפי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-2021, 63% מהציבור הביעו אמון בשלטון המקומי, לעומת 29% בממשלה. גם העובדה ש-40% מראשי הרשויות התחלפו במערכת הבחירות האחרונה ב-2018 הכניסה רוח רעננה עם מנהיגות שמדברת בגובה העיניים לתושבים.
הרשויות המקומיות מתמודדות ביום-יום עם אחריות גדלה על מגוון רחב של תחומים שהמדינה, בצורה שיטתית כחלק ממהפכת ההפרטה, הזניחה והפקירה לידי השוק החופשי ועמותות המגזר השלישי. לראש העיר אין את הפריבילגיה לגלגל עיניים ולהגיד שמצב התחזוקה הירוד בבית הספר או שתחנת אוטובוס לא מוצלת אינם בסמכותו – הוא נמדד יום-יום, שעה-שעה, ונדרש לספק תוצאות. ראשי העיריות טוענים, ובצדק, שאם הם נדרשים לאחריות כמעט בכל תחומי החיים, הם חייבים משאבים וסמכויות שתואמות לכך.
נקודה נוספת שמתייחסת לפוטנציאל של השלטון המקומי נוגעת ליכולת שלו לפתור ברמה מקומית דברים שנמצאים בלב המחלוקת ברמה הלאומית. נושאים שתקועים בכנסת ובממשלה בגלל מורכבות פוליטית יכולים להיפתר בצורה יעילה ורגישה לצורכי האוכלוסייה ברמה המקומית, כמו נושאי דת ומדינה ואכיפה.
הרפורמה תורמת לאי השוויון
הרפורמה הנוכחית מנסה להעצים את סמכויות השלטון המקומי, אבל היא גם מפספסת את האתגר הלאומי שבא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר בשלטון המקומי – אי השוויון והפערים הגדלים.
2 צפייה בגלריה
חיים ברוידא, ראש עיריית רעננה. רעננה נהנית מארנונה נדיבה מאזורי התעסוקה ולכן יכולה לשקיע הרבה יותר בתושבים
(צילום: אלי דסה)
הפערים בין הרשויות המקומיות בישראל הם אדירים. האפשרות של רשות עם הכנסות משמעותיות מארנונה להשקיע בחינוך יכולה להיות גדולה במאות אחוזים מרשות בה ההכנסות קטנות. כך למשל עיריית רעננה, שנהנית מארנונה נדיבה מאזורי התעסוקה, משקיעה בכל אחד מתלמידי העיר 10,000 שקל בשנה מעבר למה שמשרד החינוך מעביר לה, ואילו רהט מוסיפה לכל תלמיד 100 שקל בלבד. לכך מצטרף גם מנגנון המצ'ינג שפועל ברבים ממשרדי הממשלה ובמפעל הפיס, ומאפשר לרשויות החזקות ליהנות ממשאבים נוספים.
אפשר לומר כי המדינה שחררה את תחום הצדק החלוקתי (חלוקת ההכנסות בין הרשויות) לשוק החופשי שבו החזק שורד, ומי שמשלמים את המחיר הם תושבי הרשויות החלשות, שההזדמנות למוביליות חברתית רק מתרחקת מהן.
הבעיה ברפורמה הנוכחית היא שהיא תתחיל אצל 100 הרשויות החזקות ביותר, מה שינציח את הפער בין הרשויות. כדי שתהפוך למשמעותית באמת, המדינה חייבת להיכנס לעובי הקורה ולהתמודד עם הפערים, ובנוסף לפקח אחר תהליכים לא תקינים שממשיכים להתקיים בחלק מהרשויות.
השלטון המקומי הוא מרחב עם פוטנציאל ענק, ביכולתו להתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפנינו כחברה. אבל כדי שהמרחב הזה יהיה הפתרון ולא הבעיה, אנחנו חייבים ממשלה אמיצה וערכית שתוודא שכוח לא מיושם לרעה, ושבסופו של דבר הרפורמה לא תסתיים בתסריט הצפוי, בו רק מחזקים את החזקים.
יזהר (איזי) כרמון הוא מנכ"ל המרכזים לצדק חברתי
