פרשנותבין בג"ץ הדואר למירון: פוליטיקה ושיקולים זרים לרעת הציבור והדמוקרטיה
פרשנות
בין בג"ץ הדואר למירון: פוליטיקה ושיקולים זרים לרעת הציבור והדמוקרטיה
בג"ץ פסל היום את החלטת השרים קרעי ואמסלם להדיח את יו"ר הדואר. קביעתו של השופט מינץ, מהשופטים השמרנים בעליון, ביחס לחוסר תום לב והשיקולים זרים של שרי הממשלה, היא תמצית הסיפור: עוד חותמת של מערכת המשפט על האג'נדה שמנחה את קואליציית נתניהו – לרסק מוסדות ועוגנים שנטועים ב-DNA של הדמוקרטיה הישראלית
"השרים מנסים לטעון בחוסר תום לב ולשם הסתרת השיקולים הזרים שעמדו בבסיס ההחלטה כי העותר אינו ממלא את תפקידו כראוי", כוב השופט דוד מינץ בפסק דינו שביטל את החלטת השרים שלמה קרעי ודוד אמסלם, שר התקשורת והשר לשיתוף פעולה אזורי, להעביר את מישאל וקנין מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון של דואר ישראל. "אין כל תשתית עובדתית לביסוס הטענה שהעותר לא ממלא את תפקידו כראוי", משיב מינץ לשרים והוסיף: "ואף ההיפך הוא הנכון. עמדתם הנחרצת של גורמי המקצוע היא כי העותר ממלא את תפקידו בהצלחה רבה".
קביעתו של מינץ, מהשופטים השמרנים ביותר בעליון, ביחס לחוסר תום לב והשיקולים זרים של שרי הממשלה הוא תמצית הסיפור: עוד חותמת של מערכת המשפט על אופייה, משילותה, ובעיקר האג'נדה שמנחה את קואליציית נתניהו – לרסק מוסדות ועוגנים שנטועים במסורת ובד.נ.א של הדמוקרטיה הישראלית. מה שלוין ורוטמן מעוללים למשפט, קיש לפרס ישראל, קרעי לתקשורת, מבקשים כאן השרים קרעי ואמסלם לעולל לתקינות הממשל התאגידי בחברות הממשלתיות. ופסק הדין הזה מפורסם יום אחרי דו"ח ועדת החקירה לאסון מירון ומתכתב עמו בכל הקשור לסטנדרט שנדרש מנבחרי ומשרתי ציבור.
"ההחלטה על הדחת העותר היא החלטה פוליטית מובהקת המבוססת על שיקולים זרים", כותב מינץ שמהדהד כאן מסקנות מוועדת המירון בנוגע לאישור ההילולה הקטלנית – החלטה פוליטית, שיקולים זרים, "החלטה שלא התקבלה על בסיס תשתית עובדתית מגובשת". הכל יש כאן חוץ מהשיקולים שאמורים להנחות משרתי ציבור והם טובת הציבור, תום לב, תשתית עובדתית, מקצוענות ועבודת מטה מסודרת. בשני המקרים – אסון המירון ופיטורי וקנין – כל אלה הוכרזו כנעדרים. ובלשונו של מינץ: "מספר פגמים מצטברים היורדים לשורש העניין". וגם "הפגמים המשמעותיים שנפלו בהליך מחייבים להביא לבטלות החלטת השרים". החל מהסמכות, דרך ההיוועצות והשימוע, וכלה בהתנהלות השרים.
כל אחד משלושת השופטים ביטל את החלטת השרים מטעמים שקרובים ללבו. מינץ התמקד בפגמים הפורמליים שנפלו בהליך. השופט יצחק עמית התמקד בחוסר הסבירות הקיצונית והשופט כבוב בזווית התאגידית.
עמית קבע כי "העברת העותר מתפקידו מלמדת כי ענייננו בהדחה חריגה ביותר, בלתי סבירה באופן קיצוני". חוסר הסבירות היא רב שכבתית. ראשית, מדובר בהדחה שמנוגדת לדעתם של החשב הכללי, הממונה על התקציבים במשרד האוצר; המנכ"ל הנוכחי של הדואר, מנהלת רשות החברות והיועצת המשפטית לממשלה. כולם טועים ורק קרעי ואמסלם צודקים? ושנית, לגופו של עניין: וקנין הציל את הדואר מהערת "עסק חי", הצליח להגיע להסכם הבראה עם העובדים והדחתו עלולה היתה לחבל, ושמא אף חיבלה, בעצם הליכי ההפרטה של הדואר. עמית שמבטל את החלטת השרים כ"בלתי סבירה באופן קיצוני", מזכיר "כי טוב עשה בית משפט זה כאשר פסל את תיקון מס' 3 לחוק יסוד: השפיטה" (התיקון שביטל את עילת הסבירות בכל הקשור לממשלה ושריה).
השופט חאלד כבוב התמקד בזווית התאגידית של החברות הממשלתיות. "לשם השגת מטרותיו של חוק החברות הממשלתיות", כתב כבוב, "חלק ניכר מההסדרים הקבועים כיום בחוק מבקשים לייצר חיץ בין הדרג הפוליטי לבין החברה, ולמנוע מעורבות של הממשלה בפעילותה העסקית השוטפת. זאת, תוך שמירה על עצמאותו של הדירקטוריון ועל מנת לאפשר לו להפעיל את שיקול דעתו לטובתה של החברה".
כמו בתגובת הליכוד נגד דו"ח מירון, הסתער השר קרעי בתגובתו על שופטי בית המשפט העליון. התגובה מנוסחת כמכתב תשובה לשופטים ובו הוא קובל בין היתר על ריקון מתוכן של שיקול הדעת של שרים שהוסמכו כדין וריקון האחריות שהוא, השר, נושא כלפי הציבור בישראל. והוא מסיים: "למקום שאליו יתדרדרו שירותי הדואר, עלול להתדרדר הממשל הישראלי כולו, אם שופטים ימשיכו בנתיב המסוכן שבו בחרו – נתיב הפקעת השלטון מהעם ונבחריו". קרעי מרחיק את עדותו להיסטוריה האמריקאית ושולף ממנה את השגגות שיצאו מתחת ידו של נשיא בית המשפט העליון רוג'ר טייני אשר הובילו למלחמת האזרחים.
שתי הערות על כך: האחת, המושג "חברה ממשלתית" אינו מדויק כי הבעלות בחברה הממשלתית מצויה בידי המדינה, ואילו לממשלה שהיא אורגן של המדינה, נמסרה בנאמנות רק השליטה בה, והשליטה הזו אין משמעותה שלשר מותר לעשות ככל העולה על רוחות. היא כפופה לחוק ולרגולציה קפדניים מאד וגם להיסטוריה שמלמדת שמעולם לא העבירו שרים דירקטור מתפקידו.
וההערה השניה - קרעי הוא לא לינקולן, כמו שהוא מבקש מאתנו להסיק מההשוואה האמריקאית. למעט אולי מסכנת מלחמת האזרחים שהקואליציה שקרעי נמנה עליה עלולה להוביל אותנו.
