דעהגם ישראל צריכה לדאוג מביטול הזכות להפלות בארה"ב
דעה
גם ישראל צריכה לדאוג מביטול הזכות להפלות בארה"ב
החלטת העליון בארה"ב, אשר משמש כמצפן, מודל לחיקוי ו"בית יוצר חוקתי" עיקרי עבור מערכות משפט רבות, היא תקדים מדאיג גם עבורנו כאן, שכן פיתוח הדין החוקתי בישראל נשען במידה ניכרת על פסיקתו, כמקור לפיתוח זכויות היסוד בשיטת המשפט הישראלית
ביום שישי האחרון בית המשפט העליון האמריקאי ביטל את אחד התקדימים החשובים ביותר שיצאו תחת ידיו - התקדים בו נקבע, כי בכל מדינותיה של ארה"ב קיימת זכות חוקתית לביצוע הפלה. בזאת החזיר בית המשפט העליון למדינות השונות את הסמכות לאסור הפלות באם הן מעוניינות בכך והפך הלכה אשר נקבעה לפני 50 שנה בעניין Roe v. Wade המפורסם, אשר הכירה למעשה בזכות החוקתית של נשים לקבל החלטות קריטיות לגבי גופן וקביעת מסלול חייהן. זו הפעם הראשונה בה בית המשפט העליון ביטל זכות חוקתית מוכרת ומוגנת. זהו תקדים חריג וקיצוני.
מה שעולה למעשה מקריאת הנימוקים להחלטה הוא שלדעת הרוב אין, ומעולם לא צריך היה לתת לנשים, את החירות לשלוט ברבייתן, להחליט מה קורה בתוך הגוף של עצמן, או האם ומתי יהפכו להורה. אם נניח לרגע בצד את הז'רגון החוקתי והאקרובטיקה המשפטית הכלולים בהנמקה לפסק הדין, נגלה שפסק הדין הזה הוא למעשה אישרור העובדה שהמערכת הפוליטית בארה"ב, כמו גם חלקים גדולים באוכלוסייתה, עדיין רואים בנשים משום "אזרח סוג ב" - ישות נעדרת זכות לשליטה מלאה בהווייתה כיצור אנוש.
ההחלטה של בית המשפט העליון של ארה"ב, אשר משמש משום מצפן, מודל לחיקוי ו"בית יוצר חוקתי" עיקרי עבור מערכות משפט רבות, היא תקדים מדאיג גם עבורנו כאן, שכן פיתוח הדין החוקתי בישראל נשען במידה ניכרת על פסיקת בית המשפט העליון של ארה"ב, כמקור לפיתוח זכויות היסוד בשיטת המשפט הישראלית.
עם קבלת ההחלטה, מדינות רבות בארה"ב נכנסו למעשה למציאות חדשה - מציאות בה נשים הרוצות בהפלה הפכו לעברייניות בשל רצונן להיות בעלות מידה מסוימת של שליטה על גורלן ועל מסלול חייהן.
מציאות חדשה זו הינה גם מציאות של "בעלות אמצעים לממש זכויות" לעומת "נעדרות אמצעים לממש זכויות". נשים במדינות שבהן הפלות יישארו מותרות, או נשים בעלות אמצעים כספיים לנסוע למדינות בהן מותר יהיה לבצע הפלה - יוכלו להמשיך להנות מחירות ואוטונומיה של בחירה ביחס לגופן.
לעומתן, נשים נעדרות אמצעים שיאפשרו להן גישה למדינה בה הפלה מותרת, ימצאו את עצמן, הלכה למעשה, נידונות ללדת ילד שהן יודעות שאינן רוצות או שאינן יכולות לכלכל ולגדל. נשים אחרות עשויות לעשות דין לעצמן ולסכן בכך את בריאותן, פוריותן ואפילו את חייהן. למרבה הצער, מסתבר שחירות וצדק אינם נחלת הכלל, אלא שייכים רק לאלה שגרים במקום הנכון או בעלי האמצעים הממוניים המתאימים.
אך מעל לכל, המשמעות העיקרית של ההחלטה היא פוטנציאל הנזק העתידי העצום שההחלטה הזו עשויה להביא לכל מערך ההגנה על זכויות יסוד חוקתיות שהוכרו בעבר בפסיקה.
ההנמקה עליה נשען פסק הדין מקימה לדעתנו חשש של ממש מההשלכות האפשריות שלה על חירויות וזכויות אחרות, כגון חירותם של גברים ונשים מאותו המין להתחתן או זכותם לרשת בן זוג מאותו המין. זכויות יסוד אלה הוכרו בפסיקת בית המשפט העליון של ארה"ב רק בשנים האחרונות, הן אינן זכויות מוכרות מימים ימימה. המשך ההכרה בזכויות אלה עומד כיום בסיכון לדעתנו, שכן ההנמקה העיקרית להחלטתו של בית המשפט העליון, המפורטת בפסק דינו של השופט אליטו, הינה כי "עד שלב מאוד מאוחר במאה ה- 20 זכות כזו [זכות להפיל] כלל לא הוכרה או נכללה בדין האמריקאי".
אם הכרה היסטורית תהיה מעתה המדד לקביעה האם זכויות או חירויות מסוימות מוכרות בפסיקה, אזי אין כל מניעה או חוסר הגיון, למשל, בהפללה מחדש של יחסי מין בין בני או בנות אותו המין או נישואי תערובות בין בני זוג ממוצא גזעי שונה. על בסיס אותו הגיון נראה שסביר לחלוטין גם לטעון מעתה, כי איננו זכאים, כבני אדם, להנות מחידושים, זכויות וחירויות רבים שהביאו הרפואה, המדע, הספרות או העיתונות המודרניים ואשר היו מוגנות עד כה על ידי פסיקת בית המשפט העליון.
חרף ההחלטה והכאב העצום הנלווה לה, אנו נמשיך להחזיק כאקסיומות בלתי ניתנות לערעור באמיתות לפיהן כל בני ובנות האדם נוצרו שווים וקיבלו למן בריאתם זכויות יסוד שאין כל דרך לבטל, ביניהן הזכות לחיים, לחירות והזכות לשאוף לאושר.
עו"ד הדר ישראלי היא שותפה, מרכזת תחום צווארון לבן במשרד ברנע ג'פה לנדה, ועו"ד ג'קי זילברמן היא ממחלקת דיני עבודה במשרד
