דעהרפורמת הייבוא לא באמת תגביר תחרות
דעה
רפורמת הייבוא לא באמת תגביר תחרות
אם הרפורמה לא תתוקן, כל הצעדים לפתיחת התחרות יתגלו לא משמעותיים מבחינת הורדת יוקר המחיה לאזרחים ובלתי מהותיים לקידום התחרות בישראל. עדיין לא מאוחר מדי לעשות זאת
בימים אלה, יוקר המחיה בישראל מרקיע שחקים, תוך שהוא מקיף כמעט את כל תחומי החיים: מזון, טואלטיקה, מוצרי צריכה ומה לא. העלייה מטרידה את כלל האזרחים, והשיח הציבורי מגיע כמובן גם אל מקבלי ההחלטות, שעל רקע תקופת הבחירות - מבינים שעליהם לספק פתרונות.
הדרכים המרכזיות להילחם ביוקר המחיה מוכרות; הפחתת רגולציה, הסרת חסמים בירוקרטיים, פתיחת השוק לתחרות והיטלים לצורך ייבוא והגברת התחרות (או בשפת העם - עידוד ייבוא מקביל) ועוד. הממשלה מנסה להתמודד באמצעות מספר מהלכים, כאשר נדמה כי הצעד שזכה לתשואות הרמות ביותר עד כה הוא רפורמת הייבוא שמנסה לקדם במרץ משרד הכלכלה. אך במציאות הישראלית הנוכחית, שרת הכלכלה צריכה לחשוש; אם לרפורמה לא יתווספו מספר מהלכים הכרחיים נוספים - מדובר בכישלון ידוע מראש.
כאשר אנו רוצים לבדוק היכן מתחבאות החולשות ואיפה נמצאים האתגרים של התחרות בישראל שבגללם מחיר הסחורות בישראל כל כך יקר ביחס לשאר העולם, אנו צריכים ללכת אחורה בשרשרת האספקה ולבדוק את היכולת והאפשרות בכלל לייבא את המוצר ממדינת המקור. בואו ננסה רגע לנקות את רעשי הרקע ולא נתעסק ביוקר השינוע וההובלה, הפקק בפריקה בנמלים, המע"מ, מחיר החשמל, שכר העבודה - וננסה ללכת אל הבסיס, שם נמצא את שורש הבעיה.
בעשורים האחרונים שולטים בשוק הישראלי מספר מצומצם של יבואנים אשר חלקם בעלי מעמד כפול - גם של יבואן וגם של מפיץ בלעדי, כלומר – הם מחזיקים בזיכיון הבלעדי מאת היצרן למכור את המוצרים שלו בישראל. כך הם מחזיקים בידיהם כוח עצום וריכוזי והופכים את השוק בישראל לאי-תחרותי בעליל.
הזיכיון הבלעדי הוא זכות חוזית קניינית ולא רק שהיא מוגנת ומוכרת בחוק הישראלי - אלא שלעיתים בהסכם החוזי מול היצרן דורשת בעלת הזיכיון הישראלי כי היצרן יוסיף שכבת מגן מפני תחרות מקומית. כתוצאה משיתוף הפעולה ההדוק ומהסכמת היצרן למפיץ בלעדי בישראל מחד ומנקיטת סנקציות וצעדי הגנה ומנע מאידך נוצרת סיטואציה בה עבור שאר השחקנים והיזמים בענף אין כדאיות אמיתית לייבא את אותם המוצרים, וכך נבלמת התחרותיות ועולה יוקר המחיה. מדינת ישראל צריכה להחליט האם היא מבטלת את מעמד היבואן/זכיין בלעדי באמצעות חקיקה ובכך למעשה פורצת את הסכר ומאפשרת ייבוא מקביל "אמיתי".
חסם מרכזי נוסף העומד בפני היזמים בארץ היא הדרישה של קבלת אישור משרד הבריאות הישראלי לצורך הייבוא, דרישה אשר ייקרה את הליך הייבוא לישראל בלי סיבה אמיתית. מי שמעוניין לייבא לארץ מוצרי קוסמטיקה, תמרוקים או פרפומריה יגלה כי כאשר הם יגיעו לארץ יעמדו בפניו חסמים בירוקרטיים שישהו את כניסתם לישראל ויעכבו את מכירתם בשוק המקומי, ולעיתים אף ייתרו אותו לחלוטין עקב עיכוב ארוך בלא סיבה מוצדקת. מי שמביט היבט בעיקרי רפורמת הייבוא רואה במהירות כי מתוך אלפי תמרוקים החייבים ברישיון, החסם הוסר רק על 15 מוצרים שהם בבחינת "טיפה בים". משרד הבריאות צריך לוותר על התעקשותו המיותרת ולשחרר כמה שיותר תמרוקים להיכנס לרפורמה. אין סיבה שכל תמרוק אשר נמכר במדינות מערביות וקיבל אישור משרד הבריאות המקומי לא יוכל להיות מיובא לישראל בהסתמך על אישור זה.
משרד הכלכלה – "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", כמאמר הקלישאה הידועה. אם הרפורמה לא תתוקן, כל הצעדים הלכאורה טובים לפתיחת התחרות יתגלו כקטנים, לא משמעותיים מבחינת הורדת יוקר המחיה לאזרחים ובלתי מהותיים לקידום התחרות בישראל. המתווה הנוכחי של הרפורמה מכתיר אותה כ"כישלון ידוע מראש". עדין לא מאוחר לתקן.
עו"ד אודליה כהן-שינדורף היא מומחית בסחר בינלאומי וברגולציית ייבוא וייצוא, ממשרד עו"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות'
