ניתוחההמלצה הכי חשובה של ועדת שמגר שנשכחה: להוציא המו"מ מידי רה"מ
ניתוח
ההמלצה הכי חשובה של ועדת שמגר שנשכחה: להוציא המו"מ מידי רה"מ
המלצות הוועדה, שהוגשו לאחר עסקת שליט, הדגישו מידתיות ומדרג תעריפי לשבויים. המלצה נוספת, שזוכה להתעלמות גורפת, היא העברת המו"מ מידי ראש הממשלה למערכת הביטחון במטרה להימנע משיקולים פוליטיים
1. שתיקת ראש הממשלה בשעות שלאחר פרסום הידיעה על גילוי גופות ששת הצעירים רועמת יותר מסך כל תגובותיו לאחר חילוצים מוצלחים של שבויים בחיים. השתיקה הזו משקפת לא רק את אישיותו נטולת החמלה והאמפתיה. השתיקה הזו משקפת לא רק את הציניות שמכתיבה את מהירות יציאותיו לתקשורת (רק בהצלחות). השתיקה הזו היא גם סוג של הודאה בכישלון מהדהד של התזה שלאורה הלך: ככל שיגבר הלחץ הצבאי – יגבר הסיכוי לשחרור חטופים. התזה הזו, לפי הבכיר הביטחוני שצוטט אתמול ב־Ynet, לא רק שאינה מצילה חיים – היא גוזרת מוות על חטופים כאשר חיילי צה"ל מתקרבים אליהם. במקרה כזה, גורלם נתון בידי המפקדים הזוטרים בשטח שיכולים, בפרץ של זעם או הגברת סיכויי בריחתם, להיפטר מהחטופים ולרצוח אותם.
יתר על כן, לפי אותו בכיר, ככל שסיכויי העסקה מתפוגגים, יורד ערכם של החטופים כנכסים שניתן לסחור בהם ולכן ערך חייהם פוחת ומגיע, חלילה, לדרגה שבה אינם חיוניים ונחוצים עוד. לכן, אחריותו ואשמתו של נתניהו במותם כפולים: גם מוקרבים בידי הגברת הלחץ הצבאי וגם בידי המקלות שהוא תוקע בגלגלי המו"מ. ציר פילדלפי הפך לסמל של שני אלה, וכנראה לגם לסיבת הירצחם של חטופים שמסרו את נפשם על קדושת הציר.
2. הסדרה "שבויים" בכאן 11 סוקרת את דילמות אירועי בני הערובה בישראל, ואת תולדות הדילמות שסיפקה לנו ההיסטוריה של חטיפת בני ערובה שנעה מהכישלון בטבח מעלות להצלחה במבצע אנטבה. מבצע חילוץ הירואי לבין היענות לשחרור המוני של מחבלים, כמו המחיר המופקע ששילם נתניהו בעסקת שליט, למעלה מ־1,000 מחבלים, מתוכם מאות עם דם על הידיים ובתוכם אחד, יחיא סינואר.
לכאורה, עסקת החטופים אמורה הייתה להניב עסקת שליט בריבוע. לא חייל אחד, אלא למעלה מ־250 חטופים ובתוכם אזרחים, נשים, ילדים וקשישים, שנחטפו מבתיהם. והנה, לא רק שמודל שליט השנוי במחלוקת נזנח, אלא שהעסקה שהייתה על הפרק נבלמה והומרה בהפקרה מבלי שיהיה תחליף צבאי אפקטיבי שיביא לשחרור.
3. המונח "עסקה" שמתלווה לאירוע, כמו גם ה"מחיר" וה"תמורה", משווים לו את המרכיב הכלכלי. מהו "כל מחיר" שיש או אין לשלם, מהו ערך חיי אדם שניתן לכמת ולתמחר - לא רק מול שחרור נגדי של מחבלים, אלא גם מול הפסקת לחימה והסגת הכוחות. ואולי גם חבירה לציר אמריקאי־סוני מתון. ומה שוות הערבויות הבינלאומיות שאמורות לשכנע את הצדדים להגיע לעסקה.
ועדת שמגר ביקשה למסגר את עסקאות השבויים והחטופים לתוך תעריפים מידתיים: שחרור חייל חטוף תמורת מספר אסירים בודד, וזאת תוך הותרת שיקול דעת לנושאים ונותנים ושחרור כדי לא למסמר אותם לכללים נוקשים מדי. המלצה נוספת שהושלכה לפח היא העברת הטיפול ממשרד ראש הממשלה לאחריות מערכת הביטחון. המלצה שקולעת לחשד לפיו ראש הממשלה עלול לשרבב שיקולים פוליטיים לתוך העסקה. חשד שהתממש אצל נתניהו. אז והיום. אז שילם מחיר גבוה כדי לשכך מחאה חברתית־כלכלית והיום הוא מסרב לעסקה כדי להציל את שלטונו.
4. מדרג שנוי במחלוקת עשתה הוועדה בתיעדוף המחויבות לחטופים, שממנו נגזר התעריף שיש להצמיד לכל מדרגה. מחויבות המדינה לפי הדו"ח יורדת בהתאם לסדר הבא: בראש הרשימה חייל שנשבה בפעילות מבצעית; שני – ישראלי שנפל בשבי עקב פעילות טרור; שלישי, אזרח ישראלי שחצה בטעות את הגבול ונפל בשבי; רביעי, אזרח שחצה את הגבול ביודעין ומרצונו. מדוע חירותו של חייל חשובה יותר מחירותם של אזרחים שנחטפו מבתיהם? אפשר לגייס טיעונים לכאן ולכאן. למשל, ההסכם בין המדינה לחייל שנשלח על ידה לסכן את חייו חזק יותר מההסכם להגנת אזרחיה. מצד שני, החייל נוטל על עצמו את הסיכון לנפילה בשבי ואילו האזרח לא נוטל עליו את הסיכון להיחטף, גם אם בחר להתיישב בסמוך לגבול. בכל מקרה, אילו הדו"ח היה נכתב היום לא בטוח שהיו מדרגים את האזרחים החטופים בעמדה נחותה מחיילים.
5. לנתניהו לקח שעות ארוכות להצטרף לאירוע. הוא עשה זאת בהודעה מוקלטת, שבה הביע צער וזעזוע, אבל, כרגיל – אפס אחריות. יש לו את החמאס, שהוא גם הפרטנר האולטימטיבי להשקעת האזור כולו בבוץ וגם הפרטנר האולטימטיבי להטלת כל האחריות על הזוועה. סרבנות החמאס הודגשה שוב ושוב בהודעת רה"מ ואף מילה על חלקו. אין בו אפילו את קורטוב הכנות של הימין הקיצוני המשיחי, שדוגל באפס ויתורים. צביעותו של נתניהו היא בשיווק כל סחורה לכל דורש. הוא גם בעד עסקה; הוא גם בעד המשך המלחמה; וגם בעד להישאר בפילדלפי. טוב שלא הזכיר לצד סרבנות החמאס את סרבנות מערכת הביטחון, שמנסה לשכנעו להתגמש.
ועדת שמגר חזתה כנראה את הכשל בהפקדת המשא ומתן בלעדית בידי ראש הממשלה. בהעברת האחריות למערכת הביטחון היא מעדיפה את הערכתם שלהם, לא שלו, בסיכויי וסיכוני העסקה. נתניהו איבד את אמון מחצית העם לפחות בטוהר שיקוליו. בלעדיו אין לו מנדט דמוקרטי אמיתי להמשיך ולהמר בחיי החטופים והמשפחות האומללות.
