תחקיר NSO והמשטרהפגסוס צריכה להימחק, ויחד איתה גם NSO
תחקיר NSO והמשטרה
פגסוס צריכה להימחק, ויחד איתה גם NSO
החשיפה על שיתוף הפעולה של משטרת ישראל עם NSO מוכיחה שוב את כל מה שנחשף על השימושים המסוכנים בתוכנת הריגול פגסוס, ומבהירה כי אין שום תרחיש סביר לשימוש ראוי בה. ל־NSO אין זכות קיום במתכונתה הנוכחית
התחקיר החשוב של תומר גנון, שפורסם ב"כלכליסט", וחשף את השימוש של משטרת ישראל בתוכנת הריגול פגסוס של NSO, הוכיח שוב: מדובר בחברה רקובה מהיסוד, שאין לה זכות קיום במתכונתה הנוכחית.
אחד הדברים החשובים ביותר שעשה התחקיר בנוגע ל־NSO, הוא לקעקע לחלוטין את הנרטיב של החברה שבאמצעותו היא מנסה לקדם ולהכשיר את הפעילות שלה לאורך השנים. במרכז הנרטיב הזה עומדת הטענה ש־NSO מוכרת את התוכנה שלה רק למדינות שעושות בה שימושים לגיטימיים וחוקיים במקרי קיצון מיוחדים, קרי תפיסת מחבלים ופדופילים. זה היה המוטו האהוב על החברה — אנחנו עוצרים פיגועים ומצילים ילדים. ובמשתמע על המבקרים שלהם: למה אתם עוזרים למחבלים ואנסי ילדים?
הנרטיב הזה קוצץ עד דק לאורך השנים, במיוחד בחודשים האחרונים, בעקבות פרויקט פגסוס העיתונאי ושורת חשיפות שגילו שלקוחות החברה במדינות שהדמוקרטיה בהן פגומה, עושים שימוש בתוכנה כדי לעקוב אחרי עיתונאים, פעילי זכויות אדם, מתנגדי משטר ועוד. שליט דובאי אף השתמש בה בסכסוך הגירושים שלו כדי לרגל אחרי רעייתו לשעבר ופרקליטיה.
התגובה של NSO לביקורת זו היתה, בין היתר, ליצור מדד זכויות אדם במדינות שונות ולהשתמש בו ככלי על מנת להחליט לאילו מדינות למכור את פגסוס. במדד כזה, אפשר לנחש, ישראל היתה זוכה לדירוג גבוה. והנה, לא רק שישראל השתמשה בתוכנה, אלא שהיא עשתה זאת בלי פיקוח, בלי צו בית משפט, ובלי להגביל את השימוש בה לפשעים חמורים או למקרי קיצון. ואם זה קורה בישראל, יכול להיות שזה קורה במדינות דמוקרטיות אחרות, שגם בהן נעשים שימושים לא מפוקחים בפגסוס ותוכנות ריגול דומות.
קצה הקרחון של שקרים בוטים
חמור מכך: אם בישראל לא חוששים לעשות שימוש בפגסוס שלא ככלי חקירה, אלא כדי לרגל אחרי פעילים ומתנגדי משטר ובמטרה לאסוף חומר להפעלת לחץ על חשודים, אפשר רק לדמיין אילו שימושים נעשים בה במדינות לא דמוקרטיות. בעצם לא צריך לדמיין, כי השימושים האלו נחשפו לפחות בחלקם על ידי סיטיזן לאב, אמנסטי, פורבידן סטוריז וגופים נוספים שחקרו את פעילות NSO וחשפו את זהות קורבנות החברה.
החשיפה ב"כלכליסט" שמה חותמת סופית של אישור על חשיפות אלו, והמשמעות היא: גם אם נעשה בפגסוס שימוש ללכידת מחבלים ופדופילים, זה בפירוש לא השימוש העיקרי שלה. זה לא כלי לחקירות פשעים חמורים. זה במקרה הטוב כלי שגרתי לחקירה יומיומית. במקרה הרע, כלי מסוכן שנעשה בו שימוש לא לגיטימי. פגסוס אולי תורמת טוב לעולם, אבל הטוב הזה מתגמד לעומת כל הרע והנזק שנגרם בגללה.
בנוסף, החשיפה מפריכה סופית את אחת הטענות הבולטות של NSO, שלפיה לא ניתן לעשות שימוש בפגסוס נגד מספרים ישראלים. לאורך השנים, לציטוט ושלא לציטוט, חזרו בכירי החברה על ההבטחה הזו שוב ושוב. אני אישית שמעתי אותה מפיו של המייסד והמנכ"ל שלו חוליו בכמה הזדמנויות שונות. והנה מתברר שאין בעיה להשתמש בפגסוס נגד מספרי טלפון של ישראלים. NSO שיקרה, ביודעין ובבוטות, במשך שנים. גם ב־2018, למשל, כשדו"ח של סיטיזן לאב חשף ראיות לפעילות של פגסוס בישראל, הכחישו בחברה את הממצאים.
NSO היא חברה שלא מהססת לשקר ושאי אפשר להאמין למילה אחת שמתפרסמת מפי הדוברים שלה. ויותר מכך, היא מייצרת מוצר מסוכן, כלי נשק, שאין לה שום יכולת לפקח על השימוש בו או להגביל אותו. אם בבית שלה, במדינה דמוקרטית עם מנגנוני בקרה מפותחים, ל־NSO אין יכולת למנוע שימוש של המשטרה בפגסוס למעקב אחרי מתנגדי משטר, מה היא כבר יכולה לעשות במדינות כמו אוגנדה, איחוד האמירויות, בחריין או סעודיה? ייתכן מאוד שמה שנחשף עד כה על התוכנה הוא רק קצה הקרחון, ושל־NSO אין יכולת למנוע את השימושים לרעה.
המסקנה ברורה: אין שום תרחיש סביר לשימוש ראוי בפגסוס. התוכנה צריכה להיסגר ולהימחק, ואיתה גם NSO. החברה איבדה כל אמינות, כל שמץ של הוגנות ורצון טוב, ואין לה עוד זכות קיום. בוודאי לא במתכונתה הנוכחית.
החשיפה אתמול מבהירה גם שהגיהינום שעבר על החברה ב־2021 עוד רחוק מלהסתיים. זה התחיל ביולי בפרויקט פגסוס, תחקיר נרחב של ארגון אמנסטי וקונסורציום העיתונאים פורבידן סטוריז, שבמרכזו רשימה מודלפת של 50 אלף מספרי טלפון. בחלק ניכר מהמקרים התברר שרוגלת פגסוס אכן נמצאה על מכשירי אותן מטרות. הרשימה כוללת בין היתר עיתונאים, פוליטיקאים ואנשי עסקים.
בהמשך, דו"ח נפרד של סיטיזן לאב זיהה את רוגלת פגסוס על מכשיריהם של תשעה פעילי זכויות אדם מבחריין, חמישה מהם הופיעו ברשימה — מה שחיזק את ממצאי התחקיר. בתחילת אוקטובר, מסמכים מבית משפט בבריטניה חשפו ששליט דובאי, שייח' מוחמד בן ראשד אל מכתום, השתמש בפגסוס כדי לרגל אחרי אשתו לשעבר, הנסיכה האיה מירדן, והצוות המשפטי שלה.
תקיפות זדוניות ורשימה שחורה
אבל כל זה היה רק קדימון לנובמבר, החודש הקשה בתולדות החברה. זה התחיל ב־3 בנובמבר, כשמחלקת הסחר של ארה"ב הודיעה שהוסיפה את NSO (לצד קנדירו הישראלית) לרשימה שחורה של חברות שפוגעות בביטחון הלאומי וביחסי החוץ של המדינה. זאת, על סמך ראיות שלפיהן NSO מפתחת ומספקת תוכנות ריגול לממשלות זרות, שעושות שימוש בכלים על מנת לתקוף באופן זדוני אנשי ממשל, עיתונאים, אנשי עסקים ועובדי שגרירויות.
חמישה ימים מאוחר יותר חטפה החברה מכה משולשת. ראשית, בדמות דו"ח של Front Line Defenders, שמצא את רוגלת פגסוס של החברה על טלפונים של שישה פעילי זכויות אדם פלסטינים, חלקם עובדים בארגונים שבהחלטה שנויה במחלוקת הוגדרו על ידי ישראל כארגוני טרור.
בשעות הערב של אותו יום דחה בית משפט פדרלי לערעורים את בקשת NSO, וקבע שהתביעה שהגישה נגדה מטא (לשעבר פייסבוק) בטענה שפגסוס פרצה לסמארטפונים באמצעות ווטסאפ יכולה להמשיך ולהתקדם. השלב הבא הוא גילוי ראיות, מה שיאלץ את NSO לחשוף מידע חשאי. זמן קצר לאחר מכן דיווח משרד התובע הכללי במקסיקו על מעצר אזרח בחשד שהיה מעורב בשימוש בפגסוס על מנת לרגל אחרי עיתונאי מקומי, במטרה "להגביל, לערער ולפגוע בחופש הביטוי שלו".
שבוע לאחר החלטת מחלקת הסחר חשף גולן חזני ב"כלכליסט" שהמנכ"ל המיועד, איציק בנבנישתי, החליט לפרוש מ־NSO פחות משבועיים אחרי שמונה לעמוד בראשה. זאת, על רקע צירוף NSO לרשימה השחורה. במקביל, משרד החוץ הפלסטיני הודיע שתוכנת פגסוס נמצאה על טלפונים של שלושה בכירים במשרד.
ב־23 בנובמבר הודיעה סוכנות הדירוג מודי'ס שהיא מורידה את דירוג החוב של NSO, שעומד על כחצי מיליארד דולר, מה שהציב את החברה בסכנה אמיתית לחדלות פירעון. ולפני חודש דיווחה בלומברג ש־NSO בודקת את האפשרות לסגור את חטיבת פגסוס ולמכור את שאר הפעילות שלה. התחקיר של "כלכליסט" עשוי להתגלות כמסמר נוסף, אולי אפילו האחרון, בארון הקבורה של NSO ופגסוס.
