ניתוחקרקס נתניהו מציג: מהפך משטרי עם הצעות חוק פרטיות
ניתוח
קרקס נתניהו מציג: מהפך משטרי עם הצעות חוק פרטיות
חוסר האמון הקיצוני של שותפי נתניהו בו גורר הליך עקום במיוחד; ארבעת החוקים ובהם חוק דרעי וחוק בן גביר מובאים כהצעות חוק פרטיות שוועדות זמניות ידונו בהן; לבג"ץ, שעשוי לבטל חלק מהחוקים, מחכה בסיבוב פסקת ההתגברות
1. ועדת השרים לענייני חקיקה בראשות שר המשפטים גדעון סער החליטה אתמול להתנגד לכל ארבע הצעות החוק הפרטיות שהגישה הקואליציה המתרקמת: חוק דרעי (הכשרת המורשע לכהונת שר), חוק בן גביר (הכפפת המשטרה לשר החדש לביטחון לאומי), חוק סמוטריץ' (מינוי שר נוסף בכל משרד) וביטול חוק התפלגות מסיעה. מדובר בסנוניות הראשונות שמבשרות את התקפלות נתניהו בפני שותפיו, ובמקביל את חוסר האמון שלהם בו. במקום ללכת בדרך המלך – להשביע ממשלה, להקים ועדת חוקה חוק ומשפט ולהעביר את החוקים האלה, השותפים כאילו אומרים לו: אחרי שתהיה ראש ממשלה איננו מאמינים לך שתקדם את החוקים, לכן נעשה זאת לפני שתושבע, כל עוד אתה זקוק לנו ותלוי בחסדינו.
ואז מתעקם כל התהליך. הצעות חוק דרמטיות לשינוי המשטר הן הצעות פרטיות ולא ממשלתיות. ולכן, נדרשת ממשלת המעבר היוצאת להן. והנה עוד אבסורד: לאחר ההצבעה הטרומית בכנסת (כיוון שמדובר בהצעה פרטית ולא ממשלתית), לא תהיה ועדת חוקה שתכין אותן לקריאה שנייה ושלישית, אלא ועדה זמנית. ועדה זמנית בראשות ח"כ אופיר כץ תדון בחוק בן גביר, ועדה זמנית בראשות ח"כ שלמה קרעי תדון בחוק דרעי. ואבסורד לסיכום - פעם יישאלו ההיסטוריונים: מי היה ראש הממשלה בעת המהפך המשטרי? התשובה תהיה: יאיר לפיד. וכך נסכם את הקרקס הזה: מהפך משטרי שמוגש בהצעות חוק פרטיות; ממשלה מכהנת שמתנגדת להן; ועדות זמניות יאשרו אותן לקריאה שנייה ושלישית; והרוב של הקואליציה הנכנסת יאשר אותן מבלי שאפילו יש לה ממשלה שהושבעה. ומי יודע, אולי הנשיא הרצוג ייתן עוד אורכה לקרקס הזה כי בן גביר מתעקש להשתלט גם על ועדת שרים לענייני חקיקה בממשלה שטרם הוקמה, וכמובן שהוא לא ימתין עם הקרב הזה לאחר הקמתה.
היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה מייעצת בשלב זה לממשלה, כלומר לוועדת השרים לענייני חקיקה. אתמול לא הוגשו חוות דעת כתובות מטעמה. בנוגע לחוק בן גביר היא הביעה התנגדות ובנוגע לחוק דרעי נמסר שהעמדה עדיין בהליך גיבוש. השלב הבא שבו תוצג עמדת בהרב־מיארה היא כאשר נציג מטעמה יוזמן לדיון בוועדות של כץ וקרעי. בוועדות אלו תישמע גם עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת. לוועדת חוקה, בסדר הרגיל של הדברים, יש ייעוץ משפטי צמוד. אם וכאשר יחוקקו החוקים האלה במליאה, ותוגש עתירה לבג"ץ לביטולם, יוגשו עתירות לביטולם גם נגד הממשלה וגם נגד הכנסת כך שלבג"ץ יוגשו שתי העמדות – של יועצת הממשלה בהרב־מיארה והכנסת, שגית אפק. עמדת בהרב־מיארה תוצג איפוא שלוש פעמים: בוועדת שרים (לממשלה), בוועדת הכנסת (לכנסת) ואם צריך גם לבית המשפט. לכל שלושת רשויות השלטון.
שתיים מארבע הצעות החוק – "חוק דרעי" ו"חוק סמוטריץ'" להוספת שר במשרד - הם תיקונים לחוק יסוד. חוק יסוד: הממשלה. השניים האחרים נועדו לתקן חקיקה רגילה. חוק בן גביר הוא תיקון לפקודת המשטרה וחוק ההתפלגות הוא תיקון לחוק הכנסת. בכל האמור לביטול חוק יסוד, צפויה להתלקח הסערה המוכרת – עד כמה מוסמך בג"ץ להתערב בחוק יסוד. ביטול חוק "רגיל" מנומק בסתירתו לחוק יסוד ולכן מוצדק לשאול מהו הנימוק לביטול חוק יסוד. התשובה היא כי בסמכותו של בג"ץ להגן על הקונסטיטוציה הישראלית, על ההרמוניה בין חוקי היסוד, על זהותה של המדינה שמתאזנת בין "יהודית לדמוקרטית", וכיוצא באלה עקרונות של ביקורת שיפוטית שהקואליציה הנכנסת התחייבה לבטל. ולא רק אל מול חוקי יסוד, אלא מול כל ביקורת של בג"ץ. המשמעות היא שפסק דין של בג"ץ, שיבטל חלק מהחוקים שמתחילים להתגבש, צפוי להתנפץ בעצמו על פסקת ההתגברות שגם היא חזק בתוכניות.
2. ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד קרא לארבעה חברי כנסת של הקואליציה לפסול את עצמם מלהצביע על החוק שיכשיר את דרעי כשר. לשיטתו, אריה דרעי עצמו, בנימין נתניהו, דוד ביטן וחיים כץ כמעורבים בפלילים מצויים בניגוד עניינים.
הסוגיה עלתה כשהשרים וחברי הכנסת משה כחלון, יואב גלנט וחיים כץ ביקשו שלא להצביע על מתווה הגז בשל ניגוד עניינים - היותם מקורבים לאנשי נובל אנרג'י או להחזקת מניות בחברה. היועץ המשפטי של הכנסת דאז איל ינון בחוות דעת קבע אז: "העקרון החוקתי שלפיו פועלת הכנסת במליאתה (בשונה מוועדות הכנסת) הוא שכלל חברי הכנסת רשאים להצביע בכל עניין העומד על סדר יומה של המליאה, ולא ניתן למנוע הצבעתם של חברי כנסת המצויים לכאורה ב'ניגוד עניינים'". העקרון הזה לא קיים לגבי שרים או בנוגע להצבעת חבר כנסת בוועדה. בגלל שאת ה"פגם" ניתן לתקן במקרים האלה: להעביר סמכויות לשר אחר, או להחליף את חבר הכנסת בהצבעה בוועדה בחבר כנסת אחר מסיעתו. לעומת זאת, בהצבעה במליאה אין אפשרות להחליף את חבר הכנסת ולכן הוא פטור מעול ניגוד העניינים. למעט החובה לדווח לוועדת האתיקה, ליו"ר הכנסת ולמסור הודעה על ניגוד העניינים למליאת הכנסת לפני ההשתתפות בדיון או בהצבעה.
בדצמבר 2017 שלח ינון ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין "עדכון בעניין השתתפותם של ח"כים ושרים המצויים בחקירה פלילית בהצבעה על 'חוק ההמלצות'". מדובר בחוק שאסר להעביר את המלצות המשטרה – האם יש להעמיד לדין את החשוד – לפרקליטות. במקרה זה, החוק לא הוחל על חברי כנסת שחקירותיהם החלו לפני כניסת החוק לתוקף כך שניגוד העניינים לא חל עליהם.
ההיגיון שלא ניתן לשלול מחבר הכנסת במליאה את זכות ההצבעה מצוי לא רק בחוסר היכולת להחליפו. ההיגיון הוא שלכל חבר כנסת יש תמיד אינטרס, ויש לו בוחרים ויש לו סקטור שהוא מייצג. למשל, ח״כ חקלאי המייצג את החקלאים ובכנסת נידונה הצעת חוק המקנה לחקלאים טובות הנאה מפליגות. אינטרס החקלאים הוא שהחוק יעבור, אך ייתכן כי שטובת הציבור והמשק היא שלא תעבור. במצב הזה אין פגם אם הח״כ יפעל לטובת האינטרס הסקטוריאלי, שהרי זו חובתו כנציגו בכנסת. את הדוגמה הזו מתאר שי ניצן במאמר מ־2018 "ניגוד עניינים של חברי כנסת" בכתב העת "משפטים". והוא מוסיף: "אם אינטרס הסקטור דורש לפגוע פגיעה חמורה בביטחון המדינה, הח״כ חייב להעדיף את ״טובת הציבור״ הכללית ולהתעלם מאינטרס הסקטור".
בסיפור שלנו לא ברור מי הסקטור? אנשי ציבור שהורשעו ומבקשים להקל על דרכם לחזור לפוליטיקה? האם האינטרס הסקטוריאלי הזה הוא לגיטימי, או שטובת הציבור היא דווקא להקשות על החזרה הזו? זו בדיוק מטרת תיקון דרעי שמבקש לפסול את חזרתו רק במקרה של "מאסר בפועל" ולא רק "מאסר על תנאי".
3. ועוד הערה לעניין דרעי. נשיא בית משפט השלום בירושלים שמואל הרבסט כתב בגזר הדין שאישר את הסדר הטיעון לאחר הרשעתו בעבירות המס את המשפט הבא: "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד - יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכרוכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית".
מהמשפט הזה עולה שדרעי כאילו התחייב שלא לחזור אף פעם ל"זירת הפשע". בירור שערכתי גם בפרקליטות וגם בקרב פרקליטיו העלה הסכמה נדירה בין הצדדים – מעולם לא היתה להם כוונה להרחיק את דרעי לצמיתות. היועמ"ש הקודם אביחי מנדלבליט שרצה לנקות שולחן לפני פרישתו הסכים להתפטרות דרעי מהכנסת. דרעי חשב אז שמדובר בעונש קשה במיוחד כי ממשלת בנט-לפיד, להערכתו, עמדה להאריך ועמה גם הכנסת (בלעדיו) לפחות עוד שלוש שנים. אבל ה"עונש" קוצר, הממשלה נפלה אחרי פחות משנה ודרעי חזר בגדול. אילו החזרה היתה מנוגדת להסדר, הפרקליטות הייתה צועקת מכל גג אפשרי. העובדה שהיא שותקת, מלמדת שכבוד השופט הרבסט התפייט על סילוקו לצמיתות של דרעי מהפוליטיקה ללא בסיס כלשהו. לא בהסדר הטיעון ולא בדיון באולם שקדם לאישורו.
