פרשנותהתייקרות החשמל: תוצאה של כשל משק האנרגיה בישראל
פרשנות
התייקרות החשמל: תוצאה של כשל משק האנרגיה בישראל
לא כל האחריות להתייקרות מחירי החשמל מוטלת על פוטין. הפחם עדיין מהווה רבע מחומר הגלם הנדרש לייצור חשמל בישראל מאחר שתוכנית ההסבה מפחם לגז טבעי מתעכבת. ליתר דיוק - חברת החשמל לא עמדה ביעדים
1. בהתאם לאזהרות, המלחמה שפתחה רוסיה על אוקראינה הגיעה לחופינו: הזינוק של 175% מתחילת השנה במחיר הפחם - הסחורה שרשמה את ההתייקרות הגדולה ביותר מכלל הסחורות - מייקר לנו את התשומה העיקרית של המשק: החשמל. מדובר בזינוק בלתי נתפס מ־150 דולר לטונה ערב הפלישה הרוסית לכ־420 דולר היום. בין הסיבות העיקריות: רוסיה ואוקראינה אחראיות על 5.5% מייצור הפחם העולמי. לזה יש להוסיף את פיחות השקל מול הדולר, שמייקר את הכל בעוד 10% לפחות מתחילת השנה.
הפחם עדיין מהווה רבע מחומר הגלם הנדרש לייצור חשמל בישראל מאחר שתוכנית ההסבה מפחם לגז טבעי מתעכבת. ליתר דיוק - חברת החשמל לא עמדה בלו"ז. זה לא מפתיע, אבל עדיין מקומם. גם הפעם הטילו את האחריות על מגפת הקורונה. כולם אשמים חוץ מחברת החשמל.
כבר בשבוע שעבר היה ברור שרשות החשמל תעלה את מחיר החשמל באופן משמעותי, שכן המחיר ל־2022 נקבע ערב המלחמה והשאלה היתה רק "כמה". בהתחלה דובר על ייקור של 16%-13%, אבל בסוף הוחלט על 9.6%. בנוסף, יהיה מעקב אחר ההתפתחויות - מלחמה שהתחילה בהפתעה, יכולה גם להיגמר בהפתעה. בכל מקרה צריכים להיות ברורים בנקודה אחת: לא כל האחריות היא על ולדימיר פוטין. למתכנני משק האנרגיה הישראלי ולאלה שאחראים על הביצוע יש חלק בעליית המחיר הזאת.
2. בעיה מרכזית בהתייקרות כה משמעותית בחשמל אחרי תקופה של הוזלה, היא כי מדובר באירוע גדול יותר משינוי מחיר של מוצר כזה או אחר. החשמל הוא התשומה העיקרית למשק: משק המים, התעשייה, כלל השירותים (מסעדות, מלונות, קניונים), מערכת הבריאות ועוד - הכל עובד על חשמל. והרבה. קל וחומר בימים החמים של יולי־אוגוסט. הנה דוגמה אחת ממערכת הבריאות: שירותי בריאות כללית, למשל, משלמת 150 מיליון שקל לחברת החשמל בשנה.
אכן, בעולם מחירי האנרגיה עלו הרבה יותר והמשק הישראלי נהנה בשנים האחרונות מירידה מתמשכת במחיר החשמל - בשנים 2014-2013 המחיר בלי מע"מ היה 64 אג' לקוט"ש לעומת 49 אג' לקוט"ש החל מאוגוסט. אבל זה לא משנה כעת. ההתייקרות של תשומה כל כך משמעותית היא בעלת השלכות מאקרו־כלכליות רחבות. קל וחומר כאשר אנו מדברים על משק אינפלציוני. האינפלציה בישראל כבר מעל 4% - מעל יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה של 3%-1%.
חשוב לציין כי אף שעליית המחירים (אינפלציה) בישראל היא מהנמוכות במדינות ה־OECD, רמת המחירים, כלומר יוקר המחיה שלנו, היא מהגבוהות בעולם, מקום רביעי אחרי שוויץ, נורבגיה ואיסלנד. החשש הוא שאירוע כל כך רחב כמו התייקרות החשמל יכול להצית ספירלה אינפלציונית, של עליות שכר שמלוות בעליות מחירים וחוזר חלילה. כי אחרי העלאה כזו העובדים (משקי בית) ירגישו עליית מחירים: גם חשמל, גם מים, ובקרוב, גם שכר דירה (החוזים מתחדשים ביולי־אוגוסט). זו כבר בעיית מאקרו. אתמול ראינו סנונית ראשונה: קופת חולים לאומית חתמה על הסכם שכר לשלוש שנים וקבעה כי שכר מינימום בקופה לא יהיה מתחת ל־6,500 שקל, 20% מעל השכר המינימום במשק. גם בפעם האחרונה הסכם השכר של לאומית הפך להיות "תקן". היות שההסכם נחתם עם ההסתדרות הלאומית - הנמסיס של ההסתדרות הכללית בראשות ארנון בר דוד - לא בטוח שבר דוד יוכל להישאר אדיש להתרחשויות האלו והוא גם ידרוש סכומים דומים, אם לא יותר.
3. לכן האפשרות של לתת לחשמל לעלות ב־10% כאילו מדובר באירוע מיקרו היא בעייתית מאוד. בנק ישראל לא יכול לעזור: העלאת ריבית לא מסייעת פה. היא לא תגרום לעליית ייצור החשמל ולא להוזלת הפחם. זו סוגיה של צד ההיצע נטו. הדרך הצודקת למתן את העלייה היא לדרוש מחברת החשמל התייעלות - גם על רקע העיכוב שלהם. וגם על הדרך, שימנו מנכ"ל. נזכיר כי החברה גייסה במאי כ־2 מיליארד שקל ועוד חצי מיליארד דולר בתחילת השנה.
אך הדרך הצודקת איננה ריאלית: זה פשוט לא יקרה. אפשר תמיד לעשות את מה ש"כבר עשו" - והצליח. היות שיש כאן חשיבות אסטרטגית לתזמון והתייקרות הפחם היא זמנית, כמו ב־2013, אפשר לפרוס את ההעלאה על פני תקופה יותר ארוכה. מאוחר יותר, כאשר כבר לא יהיה ייצור באמצעות פחם, ההוזלות המתוכננות בעקבות המעבר לגז יהיו מתונות יותר. אכן עניין תזרימי לגמרי, אך הוא יכול לדחות את הצתת המכה האינפלציונית השנייה שממנה כבר יהיה יותר קשה להתאושש. יעלו פחות היום - יורידו פחות מחר.
ויש חלופה אחרת: הגדלת היתרי פליטה לתחנות שעובדות על גז ומגבילות - בצדק, בימים כתיקונם - את ייצור החשמל. ברגע שהחלופה היא לשרוף יותר פחם שהוא הכי מזהם והכי יקר, או ליצור יותר חשמל באמצעות גז - עדיין מזהם אבל פחות ואף זול יותר - ברור מה ההחלטה שיש לקבל במציאות כשמספר החלופות מצומצם.
