פרשנותעידן עופר רוצה להפוך את ישראל למקלט מס
פרשנות
עידן עופר רוצה להפוך את ישראל למקלט מס
כמו מכונת כרייה שאינה יודעת שובע, עידן עופר רוצה מהמדינה הכל: את ים המלח, ואת שדה בריר, ואת בזן, ואת הזכות לזהם במפרץ חיפה, ואת תחנות הכוח הפרטיות ואת ספינות התובלה. עכשיו הוא רוצה גם מסלול מס ייחודי שיחסוך לצים מאות מיליוני דולרים. את זה אסור לתת לו
לעידן עופר נמאס להתרוצץ ברחבי העולם בחיפוש אחר מקלטי מס. אחרי שהמיליארדר עבר עם משפחתו ללונדון כדי להקל את הנטל, ואחרי שרשם את היאכטה "Better Place" באיזה בטר פלייס באיי הבתולה, ואת המטוס הפרטי במקום אקזוטי שעורכי דין ממליצים עליו, הוא כנראה החליט שהרבה יותר פשוט להפוך את ישראל למקלט מס. קרוב, זמין וחוסך מאמץ.
אז עכשיו חברת הספנות צים, הבוננזה של הרגע באימפריית עופר, מבקשת להתחיל לשלם "מס תפוסה" במקום מס חברות רגיל. למה? כי זה פחות. הרבה פחות. כל כך פחות שזה כמעט בסטנדרטים של מקלט מס. העניין נהיה בהול מבחינתה, כי ברבעון המדווח האחרון שלה צים הרוויחה את הרווח הנקי הגדול בהיסטוריה של חברה ישראלית: כמעט 1.5 מיליארד דולר. אם להשתמש במונחים המקובלים היום, צים הרוויחה קצת יותר מיוניקורן, ברבעון. בתשעת החודשים הראשונים של 2021 היא הרוויחה כ־3 מיליארד דולר. כמעט 3 יוניקורנים.
כדי להבהיר עד כמה התוצאות הכספיות חריגות, המנכ"ל אלי גליקמן לא היסס להשתמש בהשוואה לטסלה, שהרוויחה בערך אותם סכומים: "תעשו את החישוב לאן צים עוד יכולה לגדול", אמר. ואכן, התוצאות אפילו עשויות להשתפר, פשוט משום שהביקוש לתובלה ימית בעולם מוכה קורונה עולה בהרבה על ההיצע של חברות הספנות, ומחירי התובלה מזנקים בהתאם.
תרגילי התחמקות בסגנון כיל
זו אינה הפעם הראשונה שבה מס התפוסה עולה על הפרק. כבר ב־2009, כאשר צים עוד ליקקה את פצעי המשבר הגלובלי ונקלעה להסדר חובות ראשון, האוצר הביע נכונות לשנות את שיטת המיסוי של חברת התובלה הימית. מאז הצעת התיקון התגלגלה ויצאה להערות וחזרה, ואפילו הפכה ב־2018 להצעת חוק מטעם הממשלה. לפי ההצעה, בחישוב גס, צים היתה חוסכת לעצמה השנה מאות מיליוני דולרים של מס (הצעת החוק מתייחסת לתפוסת המטען, והטילה מס שבין 5 שקלים לשקל בודד לכל 100 טונות מטען, לכל יום פעילות של ספינה. כדי לחשב במדויק נדרשים נתוני המטען וימי הפעילות של ספינות צים).
1 צפייה בגלריה
עידן עופר על רקע אוניית מכולות של צים. מבנה נפשי של מיליארדרים שבעים שעסוקים רק באפשרות להפיק עוד ועוד כסף ולשלם פחות ופחות מס
(צילום: עוז מועלם, Ruediger Gaertner)
אבל במס התפוסה יש גם קוץ קטן: הוא אמנם נמוך אבל קשיח, ומשולם גם בשנים שבהן החברה לא מרוויחה. לכן הוא פחות התאים לצים בשנים של פעילות שגרתית, ובוודאי בשנים שבהן הפסידה — כשהפסדים הם נכס יקר מפז בחישובי מס. וכך מס התפוסה המתין בהקפאה, כמו פטיש חילוץ מאחורי מסך זכוכית, לשעת חירום. ועכשיו זו שעת חירום, כי באו זמנים טובים והרווחים אדירים, ועידן עופר מבקש לשלוף את פטיש המס האלטרנטיבי. למה לא בעצם? הוא רגיל שהמס מותאם לצורכי החברות שלו ופחות לצרכים של החברה הישראלית.
עם הרווחים האדירים עידן עופר מבקש לשלוף עכשיו את המס האלטרנטיבי. הוא הרי רגיל שהמס מותאם לצורכי החברות שלו ופחות לצרכים של החברה הישראלית
הרי כיל, הבוננזה הלא נגמרת של אימפריית עופר, חמקה באופן עקבי, לאורך שנים, מתשלום מלוא התמלוגים לאוצר על השימוש באוצרות הטבע של ים המלח. וגם אחרי שנדרשה לתקן, עידן עופר לא היסס לגרור את המדינה לבוררות ארוכת שנים, לפני שנאלץ בחריקת שיניים לשלוח את היד לכיס. וגם אחרי שתוקן החוק וכיל חויבה בתמלוגי ששינסקי 2, מיטב המוחות החשבונאיים עובדים שעות נוספות והוגים שלל טריקים כדי לאפשר לה לחמוק מתשלום מס היתר.
תספורת של 1.5 מיליארד דולר
עזות המצח של עופר לצפות עכשיו מהאוצר לתקן את החוק ולבנות לצים מסלול רשמי לחמיקה ממס היא כמעט לא תיאמן. זה אותו עופר שב־2014, לפי חשיפת תחקיר "עובדה", לא היסס לשכור את חברת הריגול העסקי בלאק קיוב כדי לאסוף מידע על הגורמים שיכריעו את גורלה של ועדת ששינסקי השנייה. בנק המטרות הפוטנציאלי לאיסוף מידע כלל אז גם את שר האוצר, החשכ"לית והמשנה ליועמ"ש.
דרושים מבנה נפשי נדיר ובית גידול מסוים מאוד כדי לפתח היעדר מודעות כה קיצוני, או חוסר אכפתיות כה קשיח, שאתה מרשה לעצמך גם לעקוב אחרי פקידי אוצר כשעולה הצורך וגם לדרוש מהם אחר כך לשנות את שיטת המיסוי לטובתך.
מבנה נפשי של מיליארדרים שבעים, שכבר מרחפים כה גבוה מעל בני האנוש עד שאינם טרודים עוד במה יגידו — הם ממילא לא שומעים — אלא עסוקים רק באפשרות להפיק עוד ועוד כסף ולשלם פחות ופחות מס, כדי לאפשר את המשך הריחוף הנעים הזה.
הרי צים, שכעת מעוניינת בהקלות מס קיצוניות, היא אותה צים שב־2014, רק לפני 7 שנים, גררה את בעלי החוב שלה להסדר הנושים הגדול בתולדותיה של חברה ישראלית: תספורת של כ־1.5 מיליארד דולר. הפנסיות של אזרחי ישראל החזיקו אז אג"ח צים בשווי של כ־400 מיליון דולר, ונאלצו למחוק כמעט מחצית מהסכום (ואת היתרה המירו למניות).
וזו אותה צים שנרכשה ב־2004 מהמדינה על ידי משפחת עופר במחיר מגוחך ב"שיטת השקשוקה" המפורסמת, שהגדירה מחדש את ההון־שלטון בישראל. המחיר והאופן שבהם נרכשה חברת הספנות הממשלתית הוותיקה שימשו חומר לסרט מפורסם ולמחאות ציבוריות רמות ולהערות נוקבות בדו"ח מבקר המדינה. לא שכל אלה הזיזו משהו לעופר.
זו אותה צים שנרכשה ב־2004 מהמדינה על ידי משפחת עופר במחיר מגוחך ב"שיטת השקשוקה" המפורסמת. המחיר המצחיק ותהליך הרכישה כולו הגדירו מחדש את יחסי ההון־שלטון בישראל
למען האמת, לעתים נדמה שעידן עופר ממש מפיק הנאה מהתקוטטות עם המדינה. אולי כבר אפשר להגיד היום, בזהירות המתבקשת, שהוא מפיק מהלעומתיות הזו עונג גדול יותר אפילו מזה שהפיק אביו.
כמו מכונת כרייה שאינה יודעת שובע, כמו ספינת מכולות עצומה, עידן עופר רוצה מהמדינה הכל: את ים המלח, ואת שדה בריר, ואת בזן, ואת הזכות להמשיך לזהם במפרץ חיפה עם שורת החברות שלו שבצמרת שיאניות הזיהום, ואת תחנות הכוח הפרטיות שיתחרו בחברת החשמל ואת ספינות התובלה. בים, באוויר וביבשה, בחשמל ובזיקוק, עוד ועוד לגרוף ולכתוש ולשלם מס כמה שפחות.
את זה אסור לאפשר לו, וזה אפילו קל במיוחד: באוצר פשוט צריכים לא לעשות כלום.
