געגועים להנרי פורד
געגועים להנרי פורד
פריחת ההייטק עוררה את התקווה כי השילוב של ההון העצום והמוחות המצויינים שגויסו לענף יביא להמצאת טכנולוגיה חדשה שתציל את העולם ממשבר האקלים המאיים. בינתיים זה לא קרה. היזמים, כמו שאר העולם, התאהבו בטווח הקצר
בואו נודה: הסיבה שקשה לנו להישיר מבט אל משבר האקלים היא רק בגלל שבסתר ליבנו אנחנו מבינים שיותר משהוא מלמד אותנו על אקולוגיה, המשבר הזה מגלה לנו דברים מביכים על עצמנו.
הדילמה פשוטה: האם לרסן את התשוקה האנושית לעושר כדי למתן את פליטת גזי החממה, או להמשיך לנצל את יכולתנו הפנומנלית לצמיחה כלכלית כדי לחלוב את כוכב הלכת שלנו. במילים אחרות, אנחנו צריכים לבחור: נהנתנות לטווח הקצר (ושהילדים שלנו ישברו את הראש), או קצת צניעות (כדי להציל אותם). בימים אלה מתפרסמים הנתונים המסכמים של שנת 2021 על השקעות בתעשיות ההייטק שבאמצעות הניתוח שלהם אפשר לתת תשובות לדילמה הנ"ל. ספוילר: נראה שהעתיד איננו מבשר טובות.
עד לפני 250 שנים התנהגה הצמיחה העולמית באופן די הרמוני עם כדור הארץ. במונחים של משבר האקלים די שמרנו על הסביבה ומרוץ הקדמה שלנו לא כרת את הענף שאנחנו יושבים עליו. אבל מהרגע שהתחוללה המהפכה התעשייתית במאה ה-18 החלה כאן צמיחה מסוג אחר. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהאנושות חווה עליה מתמשכת בתוצר העולמי, והיא כל כך מוקסמת ממנה עד שהיא איננה מרשה לעצמה לטפל בתופעות הלוואי שלה. בעיקר אלה שפולטות גזי חממה כתוצאה משריפות דלקים מאובנים. דרכנו אל העושר הפכה תובענית באנרגיה - החל מהפעלת מנועי קיטור, וכלה בכריית מטבעות קריפטוגרפים. הפקת האנרגיה הזו מאיימת על הכוכב שעליו אנחנו מתגוררים.
כדי לצמצם את תופעות הלוואי הנ"ל אפשר להוריד הילוך במרוץ הקדמה, או לנצל את יכולת הקדמה כדי למצוא להן פתרונות, אבל לא נראה שאנחנו בוחרים באף אחד מהחלופות האלה.
מה שמדהים זה שבדיוק בסרט הזה כבר היינו לפני קצת יותר ממאה שנים. אל המאה העשרים נכנסנו עם משבר אקולוגי שהקהילייה המדעית הגדירה כקיומי. זו היתה נקודת שיא במרוץ האנושי אחרי העושר: יבשות שחוברו באמצעות אניות, מדינות וערים שחוברו באמצעות רכבות, ועסקים עירונים שחוברו באמצעות כרכרות סוסים, הולידו גן עדן של מסחר גלובלי. סוף כל סוף כולם מחוברים לכולם ומוצרים וסחורות מגיעים לכל מקום. האופוריה האנושית הרקיעה.
אבל אז התברר לראשונה שלטבע יש מה להגיד על האופן שבאמצעותו אנחנו משעבדים אותו לטובת ביזנס. הסוסים שהובילו את הסחורות והמוצרים ממקום למקום הבהירו שיש להם צרכים ומילאו את רחובות הערים בגללים שהצטברו לכמויות בלתי נתפסות. כל בהמה כזו מפיקה מעצמה 15 ק"ג גללים ביום. בניו יורק היו צריכים לפנות 1.5 טונות של גללים מדי יום - איש לא עמד בזה. גם בלונדון ופריס התמונה היתה דומה.
ההצטברות של גללי הסוסים היתה קטלנית: הסירחון היה בלתי נסבל, מחלות הופצו לכל עבר, וככל שהפעילות הכלכלית האיצה והמסחר התפתח, התעצם הזיהום הסביבתי ועלה על גדותיו. תרתי משמע.
מדענים הזהירו שאם לא תרוסן הפעילות המסחרית ולא נקטין את כמות הסוסים בערים, לונדון תטבע תחת מפלס של 3 מטר גללים תוך 30 שנים. איש לא הקשיב להם. ממש כמו היום, לקח לפוליטיקאים כמה שנים, עד שגם הם הבינו שמדובר במשבר סביבה מאיים של ממש. בשנת 1898 הם כינסו את "ועידת ניו יורק" של סוף המאה כדי למצוא פתרון. היא נגמרה בערך כמו "ועידת גלזגו" שלנו. יוק.
עשר שנים בדיוק אחרי שהתברר שאת המרוץ האנושי אל העושר קשה לרסן גם אם ברור שהוא ייגמר בבכי, התברר שהטכנולוגיה עושה את העבודה. בשנת 1908 הנרי פורד הציג לעולם את "פורד T", דגם מכונית זול ואיכותי, שכבש את מקומן של כרכרות הסוסים. האיום האקולוגי הוסר. אנרגיית שרירי הסוסים פינתה את מקומה לטובת אנרגיית מנוע הבעירה הפנימית של פורד T.
זה אמור היה להביא אותנו מלאי תקווה אל משבר האקלים הנוכחי. אם לא נצליח לרסן את הדחף האנושי לצמיחה כלכלית, אז לפחות נמציא טכנולוגיה חדשנית שתמצא מזור לגזי החממה שמבשלים אותנו לאט לאט.
האופטימיות תודלקה בשנה החולפת שבה ההייטק חווה בום חסר תקדים. סכומי עתק הושקעו בו והמוח האנושי אכן סיפק הוכחות שאין גבול לחדשנות. הלב פילל: אולי הם שוב ימציאו משהו שיגאל אותנו מזעמו של הטבע.
אבל התבוננות במגמות ההשקעות של השנה החולפת איננה מעודדת. מתברר שכסף הגדול שהושקע במהלך 2021 בענפי הטכנולוגיה, נותב בדיוק למקומות שמייצרים תשואה לטווח קצר. פינטק, תוכנה ושירותי מחשוב לתאגידים גרפו יותר משני שלישים של ההשקעות. הכסף הגדול לא עשה את דרכו למיזמים שמנסים לפתח מוצרים בתחומי האנרגיה והסביבה. יזמי ההייטק היו עסוקים במציאת פתרונות הגנת סייבר, ומשקיעי ההון סיכון נדלקו על הצפנת מטבעות קריפטו. לא היה להם ראש לפתח אצות ימיות שיספחו פחמן דו-חמצני מהאוויר, או פטנט חדשני אחר שיציל את כדור הארץ. גם הם התאהבו בטווח הקצר.
לכן, בפתחה של 2022 נשאר לנו רק להתגעגע להנרי פורד. אולי בכל זאת בשנה הקרובה יקום לנו אותו ממציא שיעשה למשבר האקלים את מה שפורד ידע לעשות למשבר הגללים.
• משה פרל הוא מחבר הספר "מסע בשביל הכסף"
