חרבות ברזל היא קריאת ההשכמה לקידום רפואת השיקום בישראל
חרבות ברזל היא קריאת ההשכמה לקידום רפואת השיקום בישראל
ישראל חייבת להשקיע בפיתוח וקידום תחום רפואת השיקום בישראל, ענף שבאופן מסורתי נדחק לשוליים של עולם הרפואה ונמצא בצילם של התחומים הנחשקים והנחשבים יותר בקרב הסטודנטים והסטאז׳רים לרפואה. כך נבטיח את איכות חייהם של אזרחי ישראל שנפגעו במלחמה – וגם של אלו שלא
רפואת השיקום, היא מקצוע רפואי מגוון, מרתק ומאתגר העוסק בתחומים רבים שייחודיים לו; מטיפול בנפגעי חוט שדרה אשר נותרו משותקים בגפיים התחתונים או בארבעת הגפיים, דרך התאמת תותבות לקטועים ועד לשיקום התפקוד המוחי לאחר שבץ. זהו מקצוע ששם את המטופל ואת איכות חייו במרכז, בצורה הוליסטית ורב מקצועית שאין דומה לה, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ואמצעים שונים מחזית הטכנולוגיה. למרות זאת, גם היום רבים מהרופאים בישראל אינם מכירים בתחום כמומחיות.
בניגוד לענפי הרפואה הקלאסיים (תחומי הרפואה הפנימית, הכירורגיה הכללית והכירורגיות הקטנות, רפואת הנשים, ילדים וכו׳), רפואת השיקום איננה נלמדת ברוב המכריע של בתי הספר לרפואה בארץ ובחו״ל. במעט בתי הספר שבהם היא מופיעה בתכנית הלימוד, לרוב מדובר בקורס שולי וחלקי, ללא סבב קליני מלא של הסטודנטים במחלקות השיקום. למעשה, מבין כל הפקולטות לרפואה בישראל, רק באחת הסטודנטים עוברים סבב קליני מלא במחלקת שיקום שאורך בין שבוע (למסלולים הארבע שנתיים) לשבועיים (למסלול השש שנתי).
חוסר החשיפה לתחום מוביל לכך שהסטודנט הממוצע לרפואה אינו מכיר כלל את המקצוע כתחום התמחות והרוב המכריע של הרופאים כלל לא מכיר את תחומי העיסוק של רופא השיקום. בישראל של 2024 רשומים ברשם רופאים 230 מומחים ומומחיות ברפואת שיקום. בתוך רישום זה נמצאים רבים שפרשו לגמלאות וגם כאלו שאינם עוסקים בפועל בתחום השיקום בבתי החולים או בקהילה. לשם השוואה, בישראל רשומים 1,121 אורתופדים ו-3,739 רופאי ילדים.
אותו מספר קטן של מומחים ומומחיות בשיקום אמון על הטיפול בעשרות אלפי אנשים בישראל שנזקקים לשיקום מידי שנה. כשלוקחים בחשבון שבישראל ישנם מידי שנה כ-15,000 מקרי שבץ מוחי, 20,000 פגיעות ראש, 7500 שברי צוואר ירך, 1000 קטיעות גפיים ו-500 פגיעות חוט שדרה, עולה התמונה הברורה שכבר בשגרה אין מספיק רופאי שיקום על מנת לספק מענה ראוי לכלל המטופלים הנדרשים לכך. אל החוסר ברופאי השיקום מתווספים מספר מיטות השיקום הנמוך במדינת ישראל, כ-957 נכון לשנת 2022, ומצוקת כוח האדם בשאר מקצועות הבריאות המהווים במקביל לרופא את לב העשייה השיקומית, בהם פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, פסיכולוגיה, תזונה, עבודה סוציאלית ועוד. חשוב לציין כי למרות הקושי המתואר, רפואת השיקום בישראל נחשבת לאיכותית ומובילה ברמה הבינלאומית, עם מוקדי ידע ומצוינות בתחומי השיקום השונים, אשר משפיעים על הדרך שבה מטופלים עוברים תהליכים שיקומיים בעולם כולו.
מלחמת חרבות ברזל פגשה את מערכת הבריאות בישראל עם מחסור של כ-500 מיטות שיקום. אל המערכת שעבדה בחוסר ניכר התווסף כעת מספר נפגעי המלחמה הגדול, אזרחים וחיילים. בחודשים אלו אנו רואים שמשאבים רבים מופנים לשיקום פצועי המלחמה, אך השמיכה קצרה והטיפול בנפגעים פוגע ביכולת לתת מענה מיטבי לאוכלוסיות אחרות הנזקקות לשיקום. משרד הבריאות, בהובלת אגף השיקום, הבין במהרה את המצב ויצא בתכנית לתוספת של 1,790 מיטות שיקום כללי עד 2028, מתוכן גם כ-300 מיטות בשני מרכזי שיקום חדשים שנפתחו בבתי החולים הדסה הר הצופים ופוריה וגם במחלקת השיקום החדשה שנפתחה בבית החולים בילינסון בנובמבר האחרון כתגובה מיידית לצורך הגדול בשיקום נפגעי המלחמה.
מיטות נוספות אלו הן צעד מבורך, אך לצורך איוש המחלקות ופתיחתן אין מנוס מלקדם את תחום רפואת השיקום ומשיכת רופאים ורופאות צעירים ואיכותיים להתמחות בתחום. במידה ולא נעשה זאת, את המחלקות השיקומיות החדשות יאיישו, מחוסר ברירה, רופאים שאינם מומחים (רופאים תחומיים) או רופאים מתחומים אחרים שאינם מתמחים בפגיעות השיקומיות – דבר שבאופן בלתי נמנע יפגע באיכות הטיפול השיקומי.
המפתח למשיכת רופאים צעירים מתחיל בבתי הספר לרפואה. סבב קליני ברפואה שיקומית חייב להתבצע בכל הפקולטות לרפואה, עם תקופת סבב של לפחות שבועיים, דבר שיאפשר לסטודנטים להיחשף לתחום בצורה מעמיקה. בנוסף, מחלקות ומרכזי השיקום נדרשים להשקיע בתוכניות ההתמחות עם דגש על חינוך רפואי איכותי על פי מודל ה-CBME (התמחות מבוססת מיומנויות). יש להרחיב את שיתוף הפעולה בין מרכזי השיקום בבתי החולים ובקהילה בתחום הכשרת המתמחים, כך שהמתמחים ייחשפו למוקדי הידע והמצוינות הקיימים בתחום השיקום הישראלי ללא תלות במקום התמחותם. כמו כן, יש להשקיע ביצירת אופק קידום אישי מקצועי וכלכלי לרופאים ולרופאות הצעירים שייבחרו להיכנס לתחום. איגוד השיקום הישראלי כבר החל לפעול לקידום חלק ממטרות אלו עוד טרם המלחמה. כעת, אם אנו רופאי השיקום הישראלים נתגייס לכך ואם נצליח להגשים מטרות אלו בעתיד הקרוב, נוכל להכשיר מומחים מעולים שיאיישו את המחלקות החדשות ויבטיחו טיפול שיקומי מיטבי לאוכלוסיית ישראל בעשורים הקרובים.
ד״ר מיכאל בכר הוא רופא מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום ומנהל מחלקת השיקום בבית החולים בילינסון
