פרשנותמזל שההגה המוניטרי בידיים של אמיר ירון
פרשנות
מזל שההגה המוניטרי בידיים של אמיר ירון
הריבית נשארה על כנה לנוכח הרגיעה באינפלציה, אבל אי־הוודאות הפוליטית ממשיכה להתגלגל הלאה ללשכת הנגיד; בתוך כך שר האוצר חי במציאות מקבילה ומסוכנת, וכשיש בישראל נגיד ובנק מרכזי שדווקא כן מחוברים - זה לא עניין מובן מאליו
1. ההחלטה של נגיד בנק ישראל אמיר ירון לא להעלות את הריבית ולהותיר אותה על כנה – 4.75% - זו הפעם השנייה ברציפות, נראית כמו הבחירה המושכלת. ראשית כל, היא מותאמת לציפיות השוק, שם סברו כי זו תהיה התוצאה של הדיונים המוניטריים לחודש ספטמבר. בעידן שבו נדמה כי קברניטי המשק איבדו לגמרי את הצפון – וגם כל קשר למציאות, לנתונים ולעובדות - דווקא היעדר הפתעות בתחום המוניטרי הוא מהלך בעל ערך יקר. זה נכון בימים כתיקונם וקל וחומר בימים טרופים אלו.
יתרה מזו, המציאות מאפשרת לירון ולחבריו בבנק להמשיך עם פסק הזמן שלקחו כבר בהחלטת הריבית הקודמת בכל הקשור להידוק המוניטרי, העלאת הריבית וייקור מחיר הכסף. וזו הסיבה השנייה מדוע מדובר בהחלטה נכונה. המדיניות המוניטרית של בנק ישראל עובדת והאינפלציה צנחה בחודשיים האחרונים מ־5% ל־3.3% ומתקרבת לתקרת היעד שעומדת על 3%. בניגוד למה שהתרחש בכלכלות אחרות, לרבות האמריקאית והאירופית, ירון וחבריו הצליחו לאורך כל הדרך לשמור שהציפיות לאינפלציה, שהן המנוע הפסיכולוגי והקריטי שמחולל את האינפלציה עצמה, יהיו תחת שליטה.
עם זאת, בבנק ישראל מציינים כי "קצב הצמיחה נמצא מתחת לפוטנציאל צמיחת המשק, סך השימושים במשק ירד ומספר אינדיקטורים המצביעים על התמתנות מסוימת בצמיחה". כלומר, המדיניות המוניטרית לא רק משפיעה על רמת המחירים במשק, אלא גם על רמת הפעילות עצמה. יש נתונים שמראים על האטה מסוימת, לרבות רכישות כרטיסי האשראי, פדיון התעשייה ומספר המשרות הפנויות, לרבות בתחום ההייטק. נתוני החשבונאות הלאומית לרבעון השני של 2023, שהתפרסמו לפני כמה שבועות, הם קצת יותר מטרידים כי אף על פי שהם מצביעים על המשך הצמיחה, ניכרת הירידה בצריכה של מוצרי בני קיימא לנפש, בהשקעות, ביבוא וביצוא (כמעט בכל מנועי הצמיחה).
בנקים מרכזיים חייבים להסתכל גם קדימה כאשר הם מקבלים החלטות, קל וחומר כאשר המשק נשלט על ידי ראש הממשלה שהדבר האחרון שמעסיק אותו הוא כלכלת המדינה ושר האוצר שחי במציאות מקבילה ומסוכנת. רק היום קיבלנו הוכחה נוספת לכך, כאשר השר בצלאל סמוטריץ' לא אהב את הדו"ח שכתב הדרג המקצועי במשרדו ושלח לוועדת הכספים מכתב עם הערכותיו הכלכליות, שכללו בעיקר הרהורים מלבו והסתה כלפי המפגינים נגד ההפיכה המשטרית. מזל שיש בישראל בנק מרכזי, נגיד וחטיבת מחקר מתפקדים ועצמאיים, שעדיין מחוברים לנתונים ולמציאות ופועלים על פיהם. בישראל של היום זה לא דבר של מה בכך, והמצב הזה עוד עלול להשתנות בחודשים הקרובים.
2. הנגיד ירון וחברי הוועדה המוניטרית מבינים את התמונה הכוללת ונוקטים משנה זהירות. מי שהיטיב להגדיר את התקופה הזו היה יו”ר הפדרל ריזרב האמריקאי, ג'רום פאוול, בסיכום נאומו בג'קסון הול בשבוע שעבר: "אנחנו מנווטים על סמך הכוכבים, אך תחת שמים מעוננים". פאוול, עם זאת, מתמודד עם מציאות פחות מורכבת מזו של ירון, שבנוסף לכל גם עתידו האישי לוט בערפל. ירון אמור לעזוב את תפקידו בדצמבר ולא ברור אם ימשיך או מי יחליף אותו.
מה שחשוב כעת במציאות כל כך מורכבת, רוויית סיכונים משתנים, הוא לא לעשות טעויות גסות. בבנק ישראל מבינים את האתגרים , לרבות חזרה מלאה של מה שמכונה "הדילמה המוניטרית". הרי האתגר והקושי האמיתיים של בנק מרכזי אינם רק להוריד את אינפלציה, אלא לעשות זאת בלי לרסק את המשק. העלאות ריבית מיועדות בסופו של דבר לפגוע בביקושים, על מנת להקטין את הכמות המבוקשת של מוצרים ושירותים, כדי שהמחירים יירדו בהתאם. תהליך מורכב ועדין שכזה, שיבוצע באופן לא מקצועי ומבוקר, עלול לגרום למה שמכונה "נחיתה קשה", וריסוק המשק תוך פגיעה אנושה ברמת החיים של משקי הבית. בבנק ישראל מצליחים לעמוד במשימה הזאת.
3. הבעיה הגדולה ניצבת בהמשך הדרך: "הפעילות הכלכלית במשק הישראלי מצויה ברמה גבוהה ומלווה בשוק העבודה הדוק, אם כי ישנה התמתנות מסוימת במספר אינדיקטורים. האינפלציה עודנה רוחבית ומצויה ברמה גבוהה", סיכמו בבוועדה המוניטרית והזהירו כי "הוועדה רואה היתכנות לא מבוטלת להמשך העלאה של הריבית בהחלטותיה הבאות, ככל שסביבת האינפלציה לא תמשיך להתמתן בהתאם למצופה". בבנק ישראל יודעים כי המאבק באינפלציה לא תם. הנתונים מראים כי היא מושרשת בשירותים. אין כעת כמעט אינפלציה בסחורות, ומחירי האנרגיה הפכו לכוח דפלציוני. מדד המחירים של הסחירים עומד על 0.6% בלבד, אך מדד הבלתי סחירים עדיין גבוה, אם כי הוא ירד בקצב איטי ועמד ביולי על 5% בהובלת סעיף הדיור.
אם בחודשים האחרונים נתוני האינפלציה סיפקו לירון וחבריו אור ירוק להעלות ריבית, עכשיו המצב מסתבך כי ניכרים יותר סימני האטה. יתרה מזו, גם המדיניות הפיסקלית של הממשלה – כמיטב המסורת של משטרים פופוליסטיים - מתחילה להתפזר כאשר נזקי ההפיכה על הכלכלה יהפכו לבולטים יותר. יתרה מזו, גם הסיכונים הגיאו־פוליטיים יקשו על ההחלטות המוניטריות, יחד עם המהלכים המוניטריים של פאוול בארה"ב, שכן שער החליפין הוא משתנה קריטי במשוואה הנוכחית. בנק ישראל חייב לשמור על פער ריביות סביר על רקע בריחת ההון מישראל. וכמובן, מעקב צמוד אחרי שער החליפין, אחד ממחוללי האינפלציה העיקריים במשק.
הבעיה הגדולה במיוחד היא שלא ברור מי יטפל באתגרים. נתניהו וסמוטריץ' נחושים להעניש את הנגיד ירון על כך שעשה את עבודתו נאמנה ולא הסכים להתקפל, להתרפס ולהתקרנף. למעשה, ירון הציל אותם מעצמם, אבל הממשלה הנוכחית כבר נמצאת בריצת אמוק ולא מסוגלת להתבונן באופן הגיוני ורציונלי על כלום. השאלה כעת היא כיצד יצליחו נתניהו וסמוטריץ' לבחור נגיד חדש. היכן ימצאו איש מקצוע רציני, שירגיע את סוכנויות הדירוג ואת המשקיעים הזרים, ובכל זאת יהיה מוכן לעבוד עם שר האוצר כמו סמוטריץ', וגם לשתוק ולהתיישר לפי דרישותיו.
