בלעדיאלי כהן מקדם מהלך לסגירת תאגידי המים והחזרתם לשליטת העיריות
בלעדי
אלי כהן מקדם מהלך לסגירת תאגידי המים והחזרתם לשליטת העיריות
שר האנרגיה הורה לרשות המים לקדם את החזרת תאגידי המים לשליטת העיריות, בניגוד לעמדת רוב דרגי המקצוע. החשש הוא שכספי התאגידים ישמשו את העיריות לצורכיהן במקום להשקעה במשק המים
הפוליטיקה של המים: שר האנרגיה אלי כהן הנחה את הייעוץ המשפטי של משרד האנרגיה ואת רשות המים לקדם את סגירת תאגידי המים ולהחזיר אותם לאחריות העיריות, כך נודע ל"כלכליסט". זאת בניגוד למהלכי הממשלה בשנים האחרונות לקידום התאגידים ובניגוד לעמדת מרבית הדרגים המקצועיים שלפיה הקמת תאגידי המים הובילה לעידוד ההשקעות במשק המים, לעומת המצב הקודם שבו ניהול המים היה ישירות תחת העיריות.
על אף העלייה בהשקעות בשוק המים, ראשי ערים רבים דרשו לאורך השנים לסגור את התאגידים שכן אלו הגבילו את יכולתם להשתמש בכספים מחשבונות המים להשקעה בתחומים אחרים כפי רצונם גם למטרות עם רווח פוליטי קצר טווח. כהן עצמו התבטא לא מעט נגד תאגידי המים בשנים האחרונות, עוד בטרם נכנס לתפקיד שר האנרגיה. המהלך שהוא מוביל כעת יכול להתפרש ככזה שנועד לחזק את כוחו הפוליטי בשלטון המקומי ואת התמיכה שיצבור מראשי העיריות.
חסרו 4 מיליארד שקל
תאגידי המים הוקמו בתחילת שנות האלפיים כאשר לפני כן הגופים שהיו אמונים על התחום פעלו ישירות תחת העיריות. התאגידים אחראים על הובלת המים מהכניסה לערים ועד בתי הצרכנים, כאשר את ההולכה ממתקני ההתפלה מנהלת חברת המים הממשלתית מקורות. תאגידי המים הם גם אלו שגובים את חשבונות המים מהציבור, שלאחר מכן מחולקים בין מתקני ההתפלה, חברת מקורות ועוד. כ־45% מחשבון המים מגיעים לתאגידים.
בשנים שבהן תאגידי המים היו תחת העיריות, לראשי הערים היתה גמישות גדולה יותר בניהול הכספים שהגיעו ממשק המים. הדבר הוביל למצב שבו ראשי ערים בחרו להפנות את הכספים שהגיעו מתשתיות המים לתחומים אחרים, שיכולים לשרת אותם פוליטית. כך משק המים בישראל סבל מתת־השקעה משמעותית בתשתיות המים. לפי דו"ח שחיבר רם בלינקוב ב־2014 (שלאחר מכן כיהן כמנכ"ל משרד האוצר), בשנים שלפני הקמת התאגידים היו חסרות השקעות בהיקף של כ־4 מיליארד שקל לשיקום והרחבת תשתיות המים בתוך הערים.
דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת הראה כי בין השנים 1995–2001, בטרם החלה ההתאגדות, העלייה השנתית הממוצעת בהשקעות בתשתיות מים עמדה על כ־1.8% בלבד בשנה. בין 2001–2012 השיעור טיפס ל־8.6% בשנה, ומ־2012 עלה השיעור בכ־10% בשנה. הדו"ח של בלינקוב ייחס את העלייה בהשקעות לתאגידי המים. העלייה בהשקעות בתשתיות העירוניות גם הניבה הצלחה משמעותית. שיעור פחת המים בתוך הערים בישראל, כלומר כמות המים שהולכת לאיבוד במהלך הובלת המים, ירד מ־14% ב־2010 ל־8% בלבד ב־2021, אחד מהנתונים הנמוכים בעולם.
לפני הקמת התאגידים ראשי ערים היפנו את הכספים שהגיעו מתשתיות המים לתחומים אחרים, שיכולים לשרת אותם פוליטית. כך משק המים בישראל סבל מתת־השקעה משמעותית
למרות שתשתיות המים השתפרו מאוד לאחר הקמת תאגידי המים, ראשי הערים והשלטון המקומי התנגדו באופן עקבי להפעלת התאגידים. לטענת ראשי הערים והשלטון המקומי תאגידי המים הובילו לבזבוז משמעותי של כספי ציבור. בנוגע לטענות שלפיהן התאגידים גרמו לעליית תעריפי המים לאזרחים, אמנם תעריף המים אכן עלה מאז תחילת שנות האלפיים מעבר לאינפלציה, אך אחד הגורמים המשמעותיים לעלייה זו הוא למעשה הרפורמה בתעריפי המים משנת 2010. הרפורמה הובילה לקביעת תעריף המים על בסיס עלויות משק המים, ושמה סוף לסבסודים שונים של משק המים מהמדינה. לכן לא ניתן לייחס את עליית תעריפי המים לתאגידים.
כיום פועלים בישראל 56 תאגידי מים, המאגדים את מרבית הרשויות המקומיות בארץ. 23 רשויות מקומיות טרם התאגדו, על אף שהחוק מחייב זאת. לכן קידמה ועדת הכלכלה של הכנסת בשנה שעברה הצעה שלפיה רשויות שלא יתאגדו (יקימו תאגיד מים עצמאי או יחברו לתאגיד קיים להקמת תאגיד אזורי) ייקנסו בסכום של עד מיליון שקלים.
עם זאת בין תאגידי המים בערים השונות יש פערים משמעותיים. חלק מהתאגידים הפסדיים מאוד, ואף מקבלים מימון נוסף מרשות המים על חשבון התאגידים הרווחיים. מנגד, ישנם תאגידים שחילקו לאורך השנים עשרות מיליוני שקלים לרשויות המקומיות בהן הם פועלים כדיבידנד לאור הרווחיות הגבוהה שלהם.
בשנים האחרונות נעשה מהלך לקדם צמצום של מספר התאגידים – כך שבמקום 56 תאגידים, יירד המספר ל־30 תאגידים כאשר כל אחד כולל כמה רשויות מקומיות באותו אזור ("תיאגוד אזורי"). בהמשך המטרה היתה לאחד עוד תאגידי מים כך שיהיו בסך הכל 11 בכל רחבי הארץ. מכיוון שהשלטון המקומי והרשויות המקומיות התנגדו למהלך, נאסר עליהן לקבל דיבידנדים מרווחי התאגידים המקומיים ב־2021–2022. הסיבה היתה שחלוקת הדיבידנד מותנית באישור רשות המים, אך החוק אסר על הרשות לאשר את החלוקה אם הרשויות לא יקדמו תיאגוד אזורי. ראשי רשויות חזקות עם משק מים ותשתיות חזקות, התנגדו לתיאגוד האזורי בנימוק בין היתר שחיבור עם ערים בעלות תשתיות מים פחות טובות יפגע ברווחיות שלהם.
על אף שראשי הערים לא יכלו למשוך את הכספים כדיבידנד, נותרה להם היכולת לחלק את הכסף חזרה לציבור בצורת הנחות בתעריף המים, אך מלבד שני ראשי ערים (קרית אונו ורמת השרון), בחרו כולם שלא לעשות זאת. בדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת בינואר אשתקד בנושא חובת התיאגוד האזורי, עלתה הטענה שניתן להחזיר את הכסף לתושבים. על כך ענו חלק מראשי הרשויות שנכחו בדיון: "פקידים לא יקבעו עבורנו כיצד לחלק את הכסף".
"הגיעו מים עד נפש"
בין השנים 2005–2020 חולקו 953 מיליון שקל מתאגידי המים השונים לעיריות. עם זאת הפערים המשמעותיים בין התאגידים הובילו לכך שרק 20 תאגידים חילקו דיבידנדים לרשויות המקומיות לפחות פעם אחת, ורק שישה חילקו דיבידנד יותר משש פעמים. התאגיד שהוביל בחלוקת הדיבידנד במהלך שנים אלו הוא "מניב" ששייך לעיריית ראשון לציון. התאגיד חילק 271 מיליון שקל לעירייה. אחריו במקום השני תאגיד מי נתניה, עם 193.5 מיליון שקל. ב־2020 היו אחראים שני התאגידים ליותר ממחצית מהכסף שחולק באותה שנה – 45 מיליון שקל מתוך 77.5 מיליון שקל.
אף שראשי הערים לא יכלו למשוך את הכספים כדיבידנד, נותרה להם היכולת לחלק את הכסף חזרה לציבור כהנחות בתעריף המים. רק שני ראשי ערים (קרית אונו ורמת השרון), עשו זאת
כעת לפי ההערכות, היקף הדיבידנדים שטרם חולקו ל־2021–2022 נאמד ב־150–180 מיליון שקל. בשנה שעברה החוק השתנה כך שתאגידי המים יוכלו להעביר דיבידנד לרשויות המקומיות. אך עדיין, חלוקת הדיבידנד תלויה בכמה תנאים. לעומת זאת, סגירה מוחלטת של התאגידים שהוקמו כדי לייצר הפרדה בין כספי משק המים לתקציבים אחרים ברשויות, תאפשר לעיריות שליטה על כסף רב יותר.
ההתנגדות של שר האנרגיה לתאגידי המים אינה חדשה, וגם לא של המפלגה שבה החל את דרכו הפוליטית, כולנו שהקים משה כחלון ולאחר מכן חברה לליכוד. ב־2016 כתב כהן בחשבון הפייסבוק שלו: "הגיעו מים עד נפש. עליית מחירי המים בשנים האחרונות, במיוחד לאחר הקמת התאגידים, הפכה לנטל כלכלי שמשפחות רבות, בעיקר ממעמד סוציו־אקונומי נמוך מתקשות לעמוד בו. החוק הקיים כיום אינו מתיר מתן הנחה גם במקרים חריגים המצדיקים זאת". כמו כן, ב־2019 קידמה מפלגת כולנו, יחד עם השלטון המקומי, קמפיין לסגירת תאגידי המים, זאת למרות שהחוק קבע כי יש לאגד את כל הרשויות, כמו גם לצמצם את כמות התאגידים כך שיהיו יותר תאגידים אזוריים.
מלשכת שר האנרגיה נמסר: "סוגיית תאגידי המים נבחנת - טרם התקבלה החלטה".
מרשות המים נמסר בתגובה: "השר הודיע כי בכוונתו לבחון את הנושא ואנחנו ממתינים להחלטתו".
