חברת ICL (כיל) תשלם 115 מיליון שקל פיצוי על זיהום נחל אשלים
חברת ICL (כיל) תשלם 115 מיליון שקל פיצוי על זיהום נחל אשלים
כיל תשלם הפיצויים בגין אחד האסונות הסביבתיים הגדולים שנראו בישראל, ותימנע מתביעות ייצוגיות בגובה 400 מיליון שקל; לדברי החברה, ההסכם לא ישפיע על תוצאותיה הכספיות. הטבע לא התאושש מהנזק הרב שנגרם לו, והליך השיקום יימשך עוד שנים ארוכות
איי. סי. אל (לשעבר כיל) תשלם 115 מיליון שקל עבור שיקום הנחל וסביבותיו, פיצוי בגין נזק אקולוגי שנגרם לכלל הציבור והוצאות משפט. כך סוכם במסגרת הסכם פשרה על זיהום נחל אשלים שבמדבר יהודה בשנת 2017 עקב קריסת בריכה במפעל רותם אמפרט שהכילה תמיסה הכוללת חומרים כגון זרחן ומתכות כבדות. התשלום נקבע במסגרת הסכם פשרה וכפוף לאישור בית המשפט. מדובר באחד הסכומים הגבוהים ביותר ששולמו בישראל במסגרת פיצוי על נזק סביבתי, אך בדיווח כיל לבורסה, נכתב כי ההשפעה הכספית נטו של הסכם הפשרה על תוצאותיה הכספיות של החברה, ״לא צפויה להיות מהותית״.
הפיצויים יתחלקו כך: 65 מיליון שקל יועברו לשיקום הנזק הסביבתי שנגרם מקריסת קיר הבריכה. 10 מיליון שקל נוספים כבר הושקעו על ידי החברה לשיקום הנחל. 25 מיליון כפיצוי לציבור על הנזק הסביבתי שנגרם והוצאות טרחה לתובעים (באי כוח מטעם המדינה ופרטיים) בסכום של 15 מיליון שקל. בעקבות דרישת התובעים הפרטיים, מיליון וחצי שקל יופנו לקרן נאמנות שתנוהל על ידי התושבים, ותוכל לשמש בהמשך גם למימון של מאבקים סביבתיים נוספים. המדינה, אגב כך, הגישה את התביעה שלה בנושא כשנה לאחר התובעים היצוגיים וביקשה למחוק את התביעות הפרטיות.
בשנת 2017 קרס הקיר המזרחי של "בריכת גבס מספר 3" במפעל רותם אמפרט שבקבוצת איי. סי. אל, מה שהוביל לגלישה של מעל 100 אלף קו"ב תמיסה שהכילה חומרים מסוכנים שפגעו בסביבה במשך 48 שעות ולאורך 20 ק"מ. הדליפה הגדולה גרמה לאחד האסונות הסביבתיים הגדולים ביותר שנראו בישראל, במסגרתם מתו בעלי חיים ונפגעה מערכת אקולוגית רגישה, שאף נסגרה למשך יותר משנתיים עבור מטיילים, בשל חשש בריאותי מחשיפה לחומצות ושפכים רעילים שזרמו מבריכות התעשייה של כיל אל הנחל. עד היום, המערכת האקולוגית באזור לא התאוששה מהנזק הכבד לו גרמה כיל, ופעילויות שמבצעת רשות הטבע והגנים בשטח, אף אינן מבטיחות שניתן יהיה לשקם את הנזק הרב.
הסכום שהושג לבסוף בהסכם הפשרה מול כיל, לא משקף את הערכות הנזקים ואת הדרישות הראשוניות שהוצגו בתביעות הייצוגיות מול החברה. במשרד להגנת הסביבה העריכו את הפגיעה בשנת 2018 בסכום של 397 מיליון שקל, כאשר מתוך הסכום 202 מיליון שקל הם עלויות שיקום הנחל והיתר פיצוי עבור הנזק שנגרם. לאחר הדליפה, הוגשו תביעות ייצוגיות נגד החברה בסכום של 400 מיליון שקל, וזהו גם הסכום שדרשה המדינה עם תחילת הליך הגישור מול החברה. בכיל לא סבורים שלהסכם הפשרה ישנה השפעה על שורת הרווח של החברה, שדיווחה השנה על צפי לרווחי שיא בגובה של כ-4 מיליארד דולר ב-2022.
האם מנהלי החברה בזמן האסון יישאו באחריות אישית? בעבר פורסם כי איי. סי. אל. התעלמה מאזהרות בנוגע ליציבות המבנה במשך 20 שנה, כולל אזהרות מטעם חברת ייעוץ חיצונית. על פי אחת מהאזהרות בנוגע ליציבות המבנה, שנכתבה על ידי ממומחה פנימי של החברה עוד בשנת 1997: "המצב נראה חמור יותר מאשר במקומות אחרים ונראה שראוי לנקוט בדחיפות אמצעי ביטחון מכיוון שפריצה מבריכה זו עלולה לגרום לשרשרת אירועים חמורים ביותר כולל פריצה אפשרית של סכר נחל אשלים". גם בתקשורת, נחשפו מיילים פנימיים בחברת רותם אמפרט, לפיהם מנהלי החברה ידעו שבריכת החומצה אינה יציבה ועלולה לקרוס. גם במשרד להגנת הסביבה, לא היטיבו לפקח על הנעשה בשטח ולצפות את האסון למרות הסימנים בשטח.
אך למרות זאת, לאורך שנים ארוכות, החקירה הפלילית בנושא על ידי המשרד להגנת הסביבה, נגררת ולא מגיעה למיצוי. כבר בסמוך לאסון, הבטיחו במשרד להגנת הסביבה ״חקירה מהירה״, אך גם כמעט 6 שנים לאחר האירוע, אין צפי להשלמת החקירה. לדברי המשרד להגנת הסביבה, ״בשל מורכבות האירוע וייחודיותו, החקירה נדרשה לעזרה משפטית מגורמי אכיפה בחו"ל. בשל נסיבות שאינן תלויות במשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה, פעולות החקירה המיוחדות בחו"ל התעכבו״. בינתיים, במשרד להגנת הסביבה ממתינים לאמריקאים, והמנהלים לא נושאים באחריות אישית לחלקם באסון.
רותם אמפרט, חברת הבת של כיל המייצרת פוספטים ונושאת באחריות לאסון אשלים, נחשבת שנה אחר שנה לאחת החברות המזהמות בישראל לפי המדד של המשרד להגנת הסביבה. המפעל רותם אמפרט אחראי לכ-80% מהפסולת התעשייתית המיוצרת בישראל מדי שנה ומחזיק אותה במאגרים בשטחי המפעל שהצטברו עד היום להיקף אדיר של למעלה מ-100 מיליון מ"ק. האגירה של הפסולת התעשייתית הוביל לקריסת הדופן של אחת הבריכות ולזיהום נחל אשלים, וכן זיהומים של נחלים ובריכות טבעיות – עין צין, עין עקרבים ועין בוקק. אך אגירת הפסולת המסוכנת נמשכת, והליך שיקומם צפוי להיות ארוך טווח, יקר ומורכב. לפי המשרד להגנת הסביבה, עלות השיקום מוערכת בכ-325 מיליון שקל וזמן שיקום של כ-20 שנה לפחות, שיחל רק עם סגירת המפעל.
לדברי מנכ״לית רשות הטבע והגנים, רעיה שורקי: ״הגישה של "המזהם ישלם" חשובה מאד להעברת המסר לעתיד הסביבה שאנו חיים בה. לצערנו הטבע בישראל משלם את המחיר הכבד של זיהומים סביבתיים. לוקח שנים ארוכות אם בכלל למערכות האקולוגיות להתאושש מהם. מצפה לנו עבודת שיקום נרחבת, הסכם הפשרה שנחתם יאפשר לבצע פעולות בשיתוף הגורמים הרלוונטיים שאת תוצאותיהן לסביבה ולציבור נראה בשנים הבאות”.
