מבחן רכבפולקסווגן טי רוק מרגיש כמו בלרינה על הכביש
מבחן רכב
פולקסווגן טי רוק מרגיש כמו בלרינה על הכביש
בהיעדר סוללה שמכבידה, רכב הכביש־שטח טי רוק צולח בקלילות דרכים מאתגרות, הוא חסכוני בדלק, ותא הנוסעים מתהדר באיכויות של פולקסווגן. אבל ב־170 אלף שקל הצרכנים עשויים לבחור במקבילה סינית חשמלית
אירוע בעל חשיבות אדירה לענף הרכב המקומי התרחש בסין לפני כמה שבועות: ארגון הגג של יצרני הרכב הסינים פרסם את סיכום מכירות 2023, ולראשונה מאז 1986 – פולקסווגן הודחה מראש הטבלה, ואת המקום הראשון תפסה BYD. מה קרה לפולקסווגן? אין לה מספיק רכבים חשמליים, אין לה מספיק רכבי פלאג־אין הייבריד, והסינים תופסים את הרכבים של פולקסווגן כלא מספיק משקפים את רוח התקופה. הנוסחה של פולקסווגן שעבדה שנים ארוכות – רכבים מאוד איכותיים ופשוטים למדי – כבר לא עובדת לסינים.
באירופה פולקסווגן נמצאת בבעיה אחרת: לפי פרסומי היצרנית, היא מקצצת משמרות במפעלים שמייצרים מכוניות חשמליות. פולקסווגן יודעת לייצר גולף, יודעת לייצר פולו, אבל לא יודעת לשכנע את אירופה שהיא יודעת לייצר מכוניות חשמליות. פולקסווגן טי רוק היא המכונית השלישית באירופה בהיקף המכירות ב־2023, אבל במקום הראשון נמצאת טסלה Y. כשיצרן רכב הופך שם נרדף לאיכות ברכבי בנזין, קשה מאוד לשכנע את הלקוחות שיש לו גם חלופות אחרות.
כעת טי רוק מגיע לישראל. טי רוק הוא רכב כביש־שטח לא בדיוק חדש של היצרנית הגרמנית. טי רוק בגרסה המקורית הוצג ב־2017, וכעת אנו מקבלים אותו אחרי מתיחת פנים קלה. מדוע אנחנו מקבלים את טי רוק כעת? הוא פשוט הצליח יותר מדי באירופה, ועל כך יעידו טבלאות המכירות של השנים הקודמות, אבל עכשיו פולקסווגן צריכה להסיט סחורה שאינה חשמלית לשווקים אחרים, כלומר כנראה להוזיל את המכוניות שלה למדינות אחרות, וכאן ישראל נכנסת לתמונה.
טי רוק חולק מכלולים עם אאודי 2 Q, אבל בחוץ זו פולקסווגן לטוב ולרע. יותר גדול מפולקסווגן טי קרוס האח הקטן, יותר קטן מטיגואן. לטוב: ניכר שטי רוק הוא פולקסווגן, אותם פנסים כמו גולף ופולו, אותם קווים כלליים שלא ברור אם הם רכבי כביש־שטח או מכונית האצ'בק, אותו שעמום. לרע: פולקסווגן טי רוק הוא הרכב הכי סאחי בגוש דן, עם גימיקים שחוקים כמו גגון פלסטיק מזויף ובתי גלגלים צבועים בשחור.
בפנים טי רוק הוא פולקסווגן, לטוב ולרע. לטוב: פולקסווגן יודעת לייצר מכוניות עם תאי נוסעים פשוט מעולים. לרע: פולקסווגן מאז ומתמיד מייצרת מכוניות שדורשות תוספות מחיר על כל דבר. נתחיל בטוב: להנדסת אנוש מצוינת אין גיל. לא משנה אם רכב תוכנן בשנות השבעים או בעשור הקודם, הכל מצוין. תנוחת הישיבה מעולה. הממשק מרגיש מעט מיושן, אבל הכל נופל ליד היטב. איכות החומרים מצוינת. הכל מרגיש הדוק, אינטואיטיבי, מעולה. בספסל האחורי יש שפע של מקום והמושבים מרגישים מוצקים אבל נוחים מאוד. מאחור יש פתחי מיזוג, שני שקעי USB ועוד. תא המטען נדיב בנפחו באופן חריג בשביל הקטגוריה. יש בו גלגל חלופי אמיתי, הוא בולע שפע של מטען, תענוג.
אבל בפולקסווגן גם יש בעיה: מי שלא משלם לא מקבל. לכן יש חלקים בתא הנוסעים שמרגישים באופן מוזר איכותיים מאוד אבל גם דלים להפליא: תא נורמלי בין מושב הנהג והנוסע אין. במקום כפתור חשמלי לסגירת דלת תא המטען יש הכנה לכפתור. יש תוספות שניתן לקבל בגרסאות היותר מאובזרות של טי רוק, אבל בנקודות מסוימות קשה לקבל אבזור דל, גם אם האיכות מעולה.
טי רוק יורד לעזוז, משם לירוחם, משם לים המלח, משם למרכז. הזמן הוא מצרך יקר וכאשר לא צריך לבלות בתחנות טעינה לרכב חשמלי ואפשר להתנהל בקלות במהירות גבוהה מאוד בלי לחשוש לטווח, תפיסת הזמן משתנה. מתברר שעם שעתיים נוספות של זמן נהיגה אפשר להשיג המון.
לטי רוק יש מנוע מוכר של קונצרן פולקסווגן, מנוע שמשרת לא מעט דגמים: טורבו, 1.5 ליטרים, בערך 150 כוחות סוס. המנוע הזה הוא מנוע ותיק של קונצרן פולקסווגן וקל להבין מדוע הוא רק עובר שדרוגים ולא מוחלף. מדובר במנוע מצוין, עם יכולת לנתק חלק מהבוכנות בנסיעה לחיסכון בדלק, מה שבאמת מתבטא בצריכת דלק מרשימה.
תיבת ההילוכים מספרת סיפור דומה. התיבה חלקה ורק בהילוך הראשון מורגשת תחושה מוזרה של עצבנות יתר. מערכות הבטיחות האקטיביות מצוינות ויותר מכך, התנהגות הכביש מרשימה. בעידן שהולך בכיוון רכבים שצריכים לאכלס סוללה כבדה, רכב כביש־שטח במשקל של פחות מטונה וחצי מרגיש לפתע על הכביש כמו בלרינה ענוגה. פולקסווגן כיילה את טי רוק באופן נוקשה, אבל לא נוקשה מדי. רק בעיר קל לפעמים להיכנס לבורות בתחושה שהרכב יכול הכל ואז להתכווץ מבהלה כשהמתלים חובטים. בשורה התחתונה כל מה שקשור במכניקה – רכב מצוין.
טי רוק מסיים יום קשה מבוקר עד לילה, מגבול מצרים על למקום הנמוך בעולם וחזרה הביתה. הוא עושה זאת בלי בעיה, בלי לתדלק. אבל לטי רוק יש בעיה אחרת: מבחינה היסטורית התמחור של מכוניות פולקסווגן עובד באופן פשוט שמבוסס על האיכות ההנדסית שלהן (יסביר היבואן) או על הכסף שמשלמים עבור הסמל (תסביר המציאות), כשהמחיר של גרסאות הבסיס קרוב יחסית למתחרים מיפן וקוריאה, ואילו בגרסאות המאובזרות המיצוב כבר מתקרב לזה של האחות הגרמניה אאודי, מה שמאפשר גביית מחיר יותר מכובד.
כאן טי רוק נמצא בבעיה מיצובית שאינה נובעת מהרכב אלא מהעובדה שהמתחרים התקדמו מאוד והעדפות הלקוחות השתנו: הנוסחה של יבואני הרכב הישראלים קובעת למכוניות גבולות מחיר שמחושבים לרוב לפי מה שקורה אצל השכנים, כלומר רכב כביש־שטח סיני חשמלי סביר עולה כ־170 אלף שקל. רכב כביש־שטח קוריאני היברידי עולה גם כ־170 אלף שקל. לכן רכב כביש־שטח גרמני איכותי, אבל כזה שאין לו הנעה ירוקה, צריך לעלות גם כ־170 אלף שקל. עקרונית זה הגיוני מבחינת היבואן. מעשית זה בעייתי כי כיום מי שמנצחת בישראל אינה האיכות אלא הטכנולוגיה. על כך יעיד מבול הסיניות ששוטף את הארץ ומשנה את נוסחת הכדאיות הישנה של יבואני הרכב שמכתיבה את מחיריהן של מכוניות חדשות. המחיר של טי רוק בהחלט משקף את מה שיש לו להציע ויש לו הרבה, אבל כשהלקוחות מוכווני טכנולוגיה, לתשלום על איכות אין בעיני הלקוחות הצדקה, מה שבהחלט יקשה על טי רוק בישראל.
פולקסווגן טי רוק
מנוע: בנזין, נפח 1,498 סמ"ק. הספק מרבי 150 כ"ס. מומנט מרבי 25.5 קג"מ
ביצועים: מהירות מרבית 175 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־9.9 שניות
צריכת דלק רשמית: 15.6 ק"מ לליטר. צריכת דלק בפועל 12.4 ק"מ לליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי
קבוצת זיהום: 9
מחיר: 170 אלף שקל
