פרשנותסינון זוועות המלחמה רק יחריף את משבר האמון בממסד
פרשנות
סינון זוועות המלחמה רק יחריף את משבר האמון בממסד
מאז פתיחת המערכה, התקשורת הממסדית בישראל כיבדה את בקשת דובר צה"ל להימנע משיתוף סרטונים מהרשתות החברתיות. אלא שצנזור מידע בעידן הדיגיטלי ובשעת משבר חסרת תקדים זו הוא הבחירה הגרועה ביותר האפשרית
כמעט כמו ביקומים מקבילים, סיפורים המציגים את הטרגדיה העצומה המתחוללת בישראל משודרים לעולם בשעטנז משונה. בתקשורת המקומית כמעט ולא מצליח לחלחל התיעוד הנרחב של השלכות מתקפת הטרור שהחל בה חמאס שלשום. מעת לעת, באיחור שאיננו תואם את עידן האינטרנט והרשתות החברתיות, מצליחים סרטון או תמונה לחדור את חומת השתיקה והצנזורה העצמית, ומועברים לציבור הישראלי, הצמא למידע.
זה לא קרה במקרה, אלא חלק מבקשה שגויה במהותה, שנענתה. לאורך היום הראשון של המערכה הפציר דובר צה"ל בציבור שלא לשתף סרטונים מהרשתות החברתיות. משל עלינו לא להכיר במידע שמצוי כבר בקצות אצבעותינו, להתעלם ממנו כלא היה, לחוות כאילו לא קרה. הבקשה שכובדה במלואה על ידי התקשורת הממסדית המגויסת היא חלק מתפיסה, אולי אנכרוניסטית, אולי יהירה, ייתכן קצת משתיהן, של צה"ל ומוסדות המדינה השונים. תפיסה הגורסת כאילו הם יכולים לנהל בהצלחה את תפוצתו של המידע, וזאת באמצעות הבחירה הגרועה ביותר האפשרית בעידן הדיגיטלי — צנזורה.
עסקים כרגיל, הרבה טילים
גישה זו בעייתית מאוד לכל הדעות. לא רק שהיא מנעה מידע רב מחלקים גדולים מהציבור ובשעת המצוקה הגדולה ביותר בתולדות המדינה; לא רק שהיא הותירה חלקים אחרים מהציבור בבדידות מזהרת של ידע (יודעים את מה שלא מדברים עליו); אלא שהתפיסה מרסנת המידע הזו, והציות המתבקש ממנה לא לשתף, הובילו להיווצרותן של בועות מידע חלקיות ורנדומליות. רוב הבועות הללו אינן מציגות הבדל משמעותי בין אירועי השבת האחרונה לימים אחרים, אף שמדובר באירוע חריג באופיו, היקפו ואכזריותו.
בתקשורת הממסדית העולמית, למשל, כמו "הניו יורק טיימס", CNN או "פייננשל טיימס", הקפידו לאורך היום להציג את התמונות הרשמיות. בתים הרוסים בעזה, בתים הרוסים בישראל. מופת של סיפור שגרתי, כאילו כלום לא אירע, עסקים כרגיל, הרבה טילים, פשוט הרבה טילים.
באמצעי התקשורת הלא ממסדיים, שלא נוהגים למיין תמונות באופן סטרילי, המציאות נחשפת מיד. גלישה לצהובון כמו ה"בילד" הגרמני מציגה תמונות מזעזעות של חטופה ישראלית, שמצבה לא הוצג בפני הציבור הישראלי. במעבר ליוטיוב, ערוץ החדשות הלא ממסדי הפופולרי ביותר בארצות הברית — Breaking Points — מציג סרטונים נוספים של נרצחים בתחנת אוטובוס בעיר בישראל. חלק מהתמונות והסרטונים אף כוללים כיתוב בעברית, קרדיט למקור ישראלי בטלגרם. ככל שחולף הזמן ומספרם הרשמי של הנרצחים מטפס במהירות, כך גם המסגור העולמי משתנה ואליו מצטרפות התמונות שהיו שם למן הרגע הראשון.
זהו כישלון מוחלט. לא של "ההסברה הישראלית", מערכת מתוקצבת לעילא שיש להודות על האמת, לא טובה בעבודתה, אלא של מוסדות המדינה להכיר במציאות ולמצב את עצמם כמקורות רלבנטיים למידע אמין אל מול הציבור הישראלי והבינלאומי. במקום זאת, מניעת המידע והמאמץ להסתירו יצרו עבור הציבור סוג של אפקט גזלייטינג, שבו אנו נדרשים לא להאמין למה שעינינו רואות ולהמתין למוצא פיו של גורם בודד לבוש מדים. בהתאם, הטרגדיה העצומה שמתחוללת פשוט איננה נחשפת. כל זאת כחלק ממאמץ מיותר לגמרי של צה"ל וממשלת ישראל לשלוט במידע שזורם באינטרנט. האנרגיה המבוזבזת הזו היתה אמורה להיות מושקעת בעדכונים מלאים, שקופים ומהירים למתרחש. מדובר גם במאמץ מיותר ומתמשך, חלק ממדיניות ארוכת שנים לנסות ולשלוט במידע ובשיח בעידן המידע.
פעילות זו היא רב־ערוצית. בזרוע אחת, למשל, פועלת יחידת הסייבר של משרד המשפטים, שפועלת כבר קרוב לחמש שנים במסלול "לא פורמלי" אגרסיבי להסרת תכנים ברשת. זהו מסלול צנזורה אפקטיבי חדש שיצרה לעצמה המדינה, הכולל שיתוף פעולה עם חברות הטכנולוגיה להסרת תכנים ברחבי העולם, שהמדינה מזהה כבעייתיים. בזרוע אחרת, המדינה מנסה להעלות תכנים משלה ואף לגייס משפיעני רשת שימסרו בשמה את התעמולה הנדרשת. "החמ"ל נפתח על מנת להפיץ תוכני הסברה ישראליים ברחבי העולם", כתבה שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן בטוויטר אתמול. בזרוע שלישית מבקשים מהציבור הרחב לא לשתף תכנים, ומהתקשורת לא להכיר בקיומם. האם פעילות משולבת זו יצרה לישראל זירה תקשורתית נוחה שבה כל מסריה מנוהלים באדיקות? ממש לא.
הממשלה נראית מנותקת
המדינה הריבונית היא בעלת השליטה הגדולה ביותר על השיח ומחזיקה בכוח הגדול ביותר בפלטפורמות ציבוריות ופרטיות. באמצעות כוחה העצום היא יכולה, לכאורה, לחוקק חוקים שיגדירו את האופן שבו יש לנהל תכנים ברשתות החברתיות, וגם לצנזר שיח או מידע. אך לא רק שמדובר בפתרונות בעייתיים במדינות דמוקרטיות, אלא שבעידן המידע והאינטרנט אלה פתרונות חסרי תכלית. הסרה של תכנים בפינצטה משולה לחסימת סכר דולף עם האצבע, ואילו הפעלת קומץ משפיעני רשת להעברת מסרים שמלוטשים על ידי מנגנוני המדינה, תמיד תיראה לא אמינה. הכרה במציאות שנוכחת באינטרנט, בעיכוב של שעות, גורמת לדובר צה"ל ולמשלת ישראל להיראות מנותקים.
אין כל ספק שקיימת בעיה מהותית עם תפוצתן של חדשות מזויפות, ושההתנהלות האיטית של ממשלת ישראל, וגם של כמה מאמצעי התקשורת, נועדה בחלקה לרסן זאת. אך הקרב הזה אבוד ככל שהדבר נוגע למדינה דמוקרטית שמאפשרת חופש ביטוי ושאיננה מסוגלת לנתק את עצמה מהאינטרנט העולמי בלחיצת כפתור. אם להיות הוגנים וישרים, יש דרך אחת בלבד שבה ממשלת ישראל ודובר צה"ל יכולים לנהל הסברה חיצונית ופנימית ביעילות — כנות. במיוחד בימים אלו, כאשר מערכת היחסים בין הצדדים מעורערת, הכרסום המתמשך באמון המוסדות אושש באופן החד ביותר האפשרי, כאשר אלפי תושבים נותרו להגן על עצמם, שעות ארוכות, לכודים בבתיהם כשאיש לא מגיע לעזור. משבר האמון לא ישתקם או ייבנה מתוך הסתרה, האטה, מיון ומינון של מידע, אלא רק באמצעות כנות ותקשורת רציפה ופתוחה. המציאות עולה על כל דמיון — צריך רק להודות בה.
