פרשנותתקציב המדינה הוא דרך המלך אל רפובליקת בננות
פרשנות
תקציב המדינה הוא דרך המלך אל רפובליקת בננות
אישור התקציב, חוק ההסדרים וההסכמים הקואליציוניים מאיצים תהליכים הרסניים המאיימים על עתיד המשק והמדינה; ישראל לא תשרוד כאשר מעודדים חלק הולך וגדל מהאוכלוסייה לא לתרום למרכיבי העוצמה שלה: הצבאית, הטכנולוגית והכלכלית; התרסקות הונגריה מספקת הצצה לעתיד השחור הצפוי לכלכלה ולחברה
תקצוב הוא תעדוף. ספר התקציב הוא המסמך הרשמי של סדרי עדיפויות של ממשלת ישראל. המסמך הוא לא רק רשימת מכולת בו נרשמות הוצאות - אלא ממנו ניתן ללמוד על ערכים, אופי, דרך (או אובדן דרך), חזון וזהות.
כאשר מתבוננים אל תקציב המדינה השנה ממעוף הציפור, מבינים כי הפעם, המסמך גם מהווה מדריך ומורה נבוכים לקבלנים פופוליסטים המעוניינים להפוך את מדינת ישראל - דמוקרטיה ליברלית משגשגת - לרפובליקת בננות בסגנון אמריקה הלטינית. זאת, כדי לנצל אותה עד תום לטובתם האישית. הנזקים של המהפך יאריכו ימים, וייתכן כי הם יהיו בלתי הפיכים ויגבו מחיר כבד בצורה של ירידה דרמטית ועקבית ברמת ובאיכות החיים של משקי בית בישראל.
1. רבות דובר על הביזה שמבצעות הסיעות החרדיות בחסות ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בקופת המדינה. השימוש בטרמינולוגיה כה קשה נובעת בעיקר מתרומתם הנמוכה של החרדים: הם לא מתגייסים לצה"ל באופן גורף, שיעור התעסוקה של גברים הוא כ־52% - כלומר, מחציתם אינם מעוניינים לעבוד כלל, תרומתם לקופת המדינה כמעט אפסית (מבחינת מסי הכנסה) שכן שכרם נמוך במיוחד על רקע היעדרות של כישורים.
מבנה המס בישראל, בצדק רב, מיטיב עם מרוויחי שכר נמוך יחסית עד 7,000 שקל שזוכים לפטור ממס. לפי בדיקה שערך "כלכליסט" על בסיס סקר הכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), התרומה לנפש לקופת המדינה במיסוי ישיר של האוכלוסייה החרדית היא תשיעית משל משקי בית יהודים לא חרדים. החלק המשמעותי יותר הוא כי ב־2050 צפויה האוכלוסייה הזו להוות כרבע מתושבי ישראל ממנה ולקפוץ לכשליש ב־2065. המספרים הללו מקבעים את הנוסחה: כלכלת ישראל ומדינת ישראל לא יוכלו לשרוד כאשר שליש מהאוכלוסייה אינה תורמת לשלושת מרכיבי העוצמה שלה: הצבאית, הטכנולוגית והכלכלית.
2. מתחת לפני השטח ישנה סדרה ארוכה של תהליכים הרסניים המאיימים על עתיד המשק והמדינה. תקציב המדינה הנוכחי הוא פיגוע, לא פחות מכך, ויגרום לנזק בלתי הפיך למדיניות הרווחה של מדינת ישראל, מדיניות שהיא אחד מאבני היסוד שלה. כפי שהסביר פרופ' אודי ניסן שהיה הממונה על התקציבים באוצר: האוכלוסייה היצרנית בישראל לא הסכימה במשך שנים שילדים חרדים יהיו עניים, גם אם הוריהם החליטו לא לפרנס אותם והיו מוכנים לממן קצבאות ואת שאר השירותים. זה נקרא ערבות הדדית וחמלה — שני עקרונות עליהם מבוססת מדיניות רווחה בכל מדינה ומדינה. היום הוא מסביר, בעקבות ההתנהלות של ההנהגה החרדית, הוא שומע יותר ויותר חילונים שאומרים לו שלא אכפת להם שיהיו ילדים חרדים רעבים ושזה הפסיק להיות בעיה שלהם.
נמאס להם: הביזה גמרה את הניצול ואת הערבות ההדדית. התחושות הקשות הגיעו לקצב בו שוב האוכלוסייה היצרנית והתורמת מבקשת לפגוע בכלי הסיוע של כולם - רק שהחרדים לא יקבלו יותר. התוצאה העתידית ברורה: מדיניות הרווחה תלך ותידרדר, כמו שקרה במדינות העולם השלישי.
מחקר של שני פרופסורים מאוניברסיטת ארהוס בדנמרק שנעשה על פני 46 מדינות מצא כי אחד מההסברים החזקים לקיימות ארוכת הטווח של מדינות רווחה עשירה הוא "מלאי האמון" ברשויות. האמון קובע את היקפה של מדינות רווחה ולכן שלוש תכונות הנחוצות לשימור שלהן: רמות גבוהות של אמון במערכת הפוליטית, מוסדות משפטיים חזקים המגינים על זכויות קניין ורמות נמוכות של שחיתות בירוקרטית.
3. העיקרון החדש ברור אך מסוכן: אם החרדים מקבלים חלק בלתי פרופורציונלי של הקצבאות, אז יש שיאמרו: עדיף שיורידו לנו את המס ויקצצו בקצבאות. בשלב הבא - והתופעה כבר קיימת בתחום החינוך והבריאות - אותם אנשים יצרנים יבקשו לצמצם למינימום את השירותים הממשלתיים. רוב המתנגדים לחינוך חינם מגיל אפס מבססים זאת בטענה כי מדובר בעידוד ילודה, בעיקר לחרדים, שמביאים הכי הרבה ילדים. למעשה, פי שניים מאוכלוסייות אחרות. מספר הנפשות במשק בית חרדי עמד ב־2019 על 5.2 לעומת 2.6 במשקי בית לא חרדים.
העובדה שהממשלה הנוכחית הזניקה במיליארדים את התקצוב של רשתות חינוך פרטיות שגם לא מלמדות ליבה על חשבון תת־תקצוב של החינוך הממלכתי־ציבורי שמיועד להקנות כלים, מיומנויות ואוריינות לפיתוח כלכלי הוא חטא אשר יגבה את המחיר הכבד ביותר בכל אחד מהצעדים שתקציב המדינה מכיל. ההתפתחות הזו גם ניכרת בתחום הבריאות: כל תומכי הרפואה הפרטית מסבירים כי יש לתת לכל אחד להחליט "כמה בריאות אנו רוצים לקנות" למרות שלרובנו אין מושג כמה, ומפצירים בממשלה לקחת צעד אחורה.
היום זה אפילו יותר פשוט: מספיק לא לעשות כלום, וגידול האוכלוסייה יחד עם ייקור תשומות הבריאות יעשו את העבודה. הבריאות הציבורית תיחלש והביקוש לרפואה הפרטית רק ילך ויתחזק עד שהיא תחריב את הרפואה הציבורית בדיוק כמו שקרה באמריקה הלטינית. בקצב האירועים של ימינו, זה ייקח הרבה פחות זמן. אנו כבר בעיצומו של התהליך שהואץ על ידי המחסור החמור ברופאים.
4. עבור מדינת ישראל, התקציב החדש הוא בלתי אפשרי לנשיאה. אנו לא סינגפור, לא סעודיה, לא הונגריה ולא רוסיה. כלכלת ישראל מונעת בעזרת ההייטק, הקטר שמושך אחריו את כל שאר הקרונות. כלומר, התלות של כלכלת ישראל הוא בהון האנושי ולא בחומרי אנרגיה, סחורות או תשומות. רק אנשים.
פיתוח הון אנושי הוא צורך הישרדותי ועליו נשענת ה"מריטוקרטיה" הישראלית. בעל הכישורים (ה"מריטוס") הוא מי שיצליח ללא קשר לדת, מגדר, נטייה מינית, עדה או אידאולוגיה פוליטית. סוד ההצלחה של ישראל הוא בעובדה שהאליטות פתוחות. אם אתה טוב - בצבא, בהייטק, בתרבות, באקדמיה - אתה יכול להיות בפנים. ואין מריטוקרטיה ללא שוויון הזדמנויות.
השאיפה שכל אזרחי ישראל יתחילו את המרוץ מאותו קו זינוק. ללא מדיניות רווחה שתדאג שכל ילד בישראל ייהנה משירותי בריאות הולמים, מחינוך חינם איכותי, וממעטפת רווחה שתומכת בו במקרה הצורך — לא כולם יוכלו להיות חלק מהמשחק. ילד רעב, חולה, נטוש, שאינו פנוי ללמידה או ללא כישורים לימודים לא יהיה בהייטק. נקודה. אגב, הוא גם לא יהיה חלק מהמשחק הדמוקרטי.
ללא תשתית ממשלתית איתנה יהיה קשה לשרוד כי חלק מאותם ילדים ש"הגיעו רחוק" בזכות אותם שירותים ממשלתיים והפכו למדענים, אנשי אקדמיה, אנשי הייטק, תעשיינים, עורכי דין ורואי חשבון ושאר מקצועות - כבר לא יגיעו למעמד הזה. אובדן התוצר בלתי ניתן לכימות. נדמיין שלחרדים שלא רוצים לעבוד, יצטרפו לא־חרדים שבגלל היעדר מדיניות ממשלתית חזקה ויעילה לא מימשו את הפוטנציאל ונכפה עליהם להסתפק בכישורים נמוכים, פריון נמוך, ולפיכך בשכר נמוך וברמת חיים נמוכה.
5. בעיה נוספת ומוכרת באותם מחוזות היא העלמת מסים, כאשר חוסר אמון ברשויות הוא אחת הסיבות המרכזיות לתופעה. כאשר אזרחים מריחים יחס מפלה, שחיתות, חוסר יעילות או ניהול כושל, ישנה נטייה טבעית ומובנת לחוש פחות נכונות למלא את החובות האזרחיים לרבות חובת תשלום המס. אחרי כמה שנים הפרקטיקה הזו מתפזרת, נכנסת לתרבות והופכת לחלק מהפולקלור. פשוט לא משלמים מסים.
איך בדיוק? תשאלו את אגד שגילתה ש־70% מהתלמידים העל־יסודיים בחיפה לא שילמו על נסיעות באוטובוס. ברור כי אין כאן בעיה של כסף, אלא מוטיבציה אחרת. זו כמובן דוגמא קטנה ואפשר ללכת לדוגמא הגדולה: אם תשאלו ארגנטינאי מדוע הוא מנסה להעלים מס, הוא לא ישיב לכם "כי אני רוצה להיות עשיר יותר" אלא כי הוא מסרב "לממן ארגון עברייני ומושחת כמו הממשלה".
יש כבר קדימון בתקציב הנוכחי: קרן הארנונה. תושבי הערים החזקות מאיימים לא לשלם ארנונה כי הם חשים ש"שודדים" אותם. אחרי שחלק מהאוכלוסייה לא משלם מסים תקופה ממושכת בשל חוסר אמון ברשויות, אזי הממשלה נאלצת להעלות את שיעורי המס - וזו הסיבה השנייה מדוע אזרחים מתחילים להעלים מס: שיעורי מס גבוהים. כמובן שהעלמת מס מחייבת את הממשלה להקטין את התקציב ואת השירותים שהיא מספקת וההשלכות הוסברו בנקודה הקודמת.
6. המצב שנוצר בשבועות האחרונים הוא מסוכן: אנשים ששירתו בצה"ל, קמים כל בוקר לעבודה, מתפרנסים מזיעת אפיהם, משלמים מסים, מגדלים את ילדיהם לחינוך, השכלה וחיים טובים - מרגישים שהמדינה ובעיקר הממשלה מעניש אותם על כך. זה לא רק שהם לא מצליחים לחסוך - עלות החיים בישראל מזנקת בקצב של בין 6% ל־8% בקצב שנתי - אלא שהם גם לא מצליחים ליהנות ולא מקבלים הוקרה. הם רואים איך הכסף שלהם מגיע הישר לכיסן של קבוצות שלא רק שאינן תורמות מאומה לפיתוח הכלכלה והחברה, אלא שגם התברר לפני כמה שבועות שהן חותרות להקמת מדינה אוטוריטרית־משיחית־חרדית שבינה לבינם אין כל קשר.
"אי אפשר לחיות כבר במדינה הזו" הפך להיות אחת המשפטים הנפוצים שנשמעו בימינו מפיהם של "התורמים". כפי שמנבאים מיטב הכלכלנים, הקבוצה הזו, בסוף, נשברת ועוזבת. ולראיה: מספר העוזבים את הונגריה של ויקטור אורבן זינק מ־33 אלף לשנה ב־2010 לכ־56 אלף ב־2020 - זינוק חד של כ־70%. רובם משכילים וצעירים כאשר הערכה היא כי בעשור האחרון עזבו אתה המדינה כ־400 אלף הונגרים - בריחת מוחות פר אקסלנס. וכשההון האנושי האיכותי בורח - הכלכלה גמורה.
7. בסוף השבוע האחרון נפטר זהר זיסאפל, אחד האבות המייסדים של תעשיית ההייטק הישראלית כאשר רד־בינת, בשיאה, החזיקה 20 חברות הייטק עצמאיות. בראיון האחרון ל"כלכליסט" הוא הסביר כי "להייטק אבות רבים... זה כוחו של הענף, ואפילו הממשלה הנוכחית, למרות הנזק שגרמה, לא תוכל להרוג אותו... אני נדהם מהטיפשות והחוצפה של פוליטיקאים, שלא מבינים מה הם עושים". זיסאפל מצליח לתמצת את כל התורה על רגל אחת: לא הפוליטיקאים ולא הממשלות היו אלו שהפכו את הכלכלה הישראלית לפלא. מי שחתום על זה הייתה - לצד יזמים כמו זיסאפל - הפקידות הממשלתית הבכירה במשרד האוצר ובבנק ישראל, אך גם הפקידות של המשרדים האחרים, שיחד עם הייעוץ המשפטי יצרו מנגנון מוסדר המקנה ודאות ויציבות אל תוך עולם לא יציב.
תקציב המדינה 2023-2024 מסמן גם סוף תקופה: תום עידן הפקידות המקצועית. הקריאה ב"כלכליסט" של שר האוצר עד לא מזמן, אביגדור ליברמן, לפקידי האוצר להתפטר מתפקידם ולא להגיש את התקציב הזה - היא מהותית. אחד ההישגים הגדולים של ההפיכה המשטרית שהממשלה הזו מקדמת הוא חיסול הפקידות המקצועית והמומחים. הגשת תקציב מדינה הרסני על ידי פקידי האוצר ובאישור של נגיד בנק ישראל שהוא היועץ הכלכלי לממשלה - מהווה את תחילת תהליך הקבורה של אותו מוסד.
ברגע שנתניהו־סמוטריץ'־בן גביר־חרדים לא רק שמתעלמים באופן מוחלט מהאזהרות של הפקידות אלא גם רומסים אותה ומתעלמים ממנה במופגן - המסר ברור: הם לא רלבנטיים. זה בדיוק מה שרוצים לעשות לייעוץ המשפטי: אתם יכולים להגיד ולהמליץ מה שאתם רוצים - אבל אנו לא חייבים להקשיב לכם ולבטח לא מחויבים לעשות את מה שאתם ממליצים.
8. ההידרדרות של הפקידות הבכירה תגרום לכך שמועמדים חזקים, מוכשרים ועצמאיים לא ירצו להגיע לשירות הציבורי. לפיכך, פקידים פחות טובים ויותר מפוחדים יגיעו והם יימשכו דומים להם וחוזר חלילה. ברגע שמגייסים רק לפי קשרים ולא לפי כישורים, מפספסים חלק גדול מהכישרון המפוזר בכל פינות המערכת. הבעיה היותר עמוקה היא כי המדיניות הכלכלית תתחיל להתנתק מהעובדות, מהמחקרים ומהמומחים. ביטול המומחים הישראלים הוא רק ההתחלה: כעת סמוטריץ' פוסל את המומחים הבינלאומיים - סוכנויות הדירוג שלא מתיישרות לקו הממשלתי, כמו מודי'ס, לא מבינות דבר. אחרי מודי'ס, גם שאר הגופים המדרגים, יחד עם ה־IMF וה־OECD - מקבלים אף הם כתף קרה.
9. כפי שהיה צפוי, פוליטיקאים לעיתים נטולי ידע, מזלזלים ומסבירים כי האזהרות הכלכליות והחברתיות הן נבואות עם מטרה פוליטית ברורה ויחידה: להפיל את שלטון הימין ואת בנימין נתניהו וכי אין כל קשר בין ההפחדות לנתונים בשטח. אכן, הנתונים לא מבשרים אפוקליפסה: ישנה הידרדרות מובהקת בפרמטרים המאקרו־כלכליים של ישראל אך אין קריסה. יתרה מזו, עדיין האבטלה נמוכה ויש צמיחה: הישראלים ממשיכים לטוס ולבלות.
אבל כדאי להסתכל על טורקיה והונגריה. שם האסון הכלכלי לא הגיע מייד. המכה החלה כמעט עשור מאוחר יותר. השנים הראשונות של ויקטור אורבן לדוגמא, היו טובות בעיקר כי לא הייתה אינפלציה. אך המכה מגיעה אחרי משבר: במקרה של הונגריה, זה היה רצף הקורונה ומייד אחריו מלחמת אוקראינה. הכלכלה ההונגרית בקריסה ובימים אלו אורבן נאלץ לאשר רפורמה משפטית, שכמעט מבטלת את ההפיכה המשטרית שהוא הוביל, כדי לקבל 13 מיליארד יורו מהאיחוד האירופי להצלת המשק השוקע שלו. כעת, כלכלת הונגריה צריכה להתאושש - אך עם פחות 400 אלף אזרחים שברחו ממנה - רובם תורמים, כאמור. ויש את ארגנטינה — דוגמא למשק חזק ועשיר שהפך לרפובליקת בננות. מאז שהפופוליזם כבש אותה בשנות ה־50, היא הידרדרה בדירוג עושר המדינות (תמ"ג לנפש) מהעשירייה הפותחת עד לעשיריה התשיעית בימים אלו.
