דעהמה החמיצה מודי'ס? ההיתוך התרבותי של המיסוי
דעה
מה החמיצה מודי'ס? ההיתוך התרבותי של המיסוי
השבחים שסיפקה סוכנות הדירוג להעלאות המסים המתוכננות בישראל ב-25 החמיצו את העיקר - בישראל משקלם של המסים העקיפים גבוה יותר מזה של המסים הישירים, ומצביע על האי אמון של האזרחים בממשלה ובמובילי המדיניות שלה
ז'אן בטיסט קולבר, שר האוצר של קיסר צרפת לואי ה-14, היטיב להגדיר את אמנות המיסוי: "מריטת כמה שיותר נוצות אווז בכמה שפחות צווחות".
מלך בריטניה, ג'ורג' השלישי, היה נחוש למרוט כמה שיותר נוצות מ-13 המושבות הבריטיות בצפון אמריקה. הפרלמנט הבריטי יזם ב-1765 את 'מס הבולים' שחייב את המושבות לבייל כל מסמך רשמי, חוזה, עיתון, חוברת וקלפים.
לתדהמת הבריטים, 'מס הבולים' נתקל בצווחותיהם של מתיישבי הקולוניות: "אין מיסוי ללא ייצוג". רוצים שנשלם מסים? העניקו לנו ייצוג וזכויות הצבעה בפרלמנט. הפרלמנט סירב, אך בעקבות המחאות והנזקים הכלכליים שנגרמו, בוטל מס הבולים.
מסים הם המקור הראשון למתח וחיכוך בין שלטון לנשלטים. גיוס לצבא הוא אבן הנגף השנייה. על מנת לצאת למלחמה, כל שלטון זקוק לגייס צבא ולממן אותו באמצעות מסים או יצירת חוב בשוק ההון.
הטלת מסים וגיוס לצבא נתקלים בדרישות נגדיות של הנושאים בנטל. השלטון נדרש לתת משהו בתמורה לתשלום מיסים וגיוס לצבא. תשובת השלטון לאורך ההיסטוריה היא מתן זכויות מנוסחות משפטית ומעוגנות כחוקות כתובות.
בספרה "התותח, הספינה והעט", ההיסטוריונית לינדה קוליי, מציעה את התובנה המהפכנית הזו כמקור הזכויות והחוקות: לא כמיהה לזכויות אדם ואזרח או קריאה לצדק ותיקון עוול, כפי שעולה בפרשנות המקובלת, אלא תוצאת מו"מ קשוח בין השלטון לנתיניו: מיסים וגיוס לצבא בתמורה לזכויות פוליטיות וכלכליות, מעוגנות וממוסמכות משפטית, כחוקות.
מאחר שנשים לא נשאו בעול הלחימה, הקשר ההדוק בין מלחמה לזכויות אזרח הוציא את הנשים ממעגל הזכויות. ערב מלחמת העולם הראשונה, רוב החוקות לא כללו נשים כבעלות זכויות אזרח.
"אין מיסוי ללא ייצוג" נחשב לאבן הפינה של מיסוי בחברה דמוקרטית. אך פרופ' קוליי טוענת שהענקת זכויות בתמורה למיסוי מאפיינת דווקא משטרים לא דמוקרטיים.
בהיותן מכורות למלחמות היברידיות, יבשתיות וימיות, ולצורך לממן אותן בתקציבי ענק, מאמצע המאה ה-18 עד מלחמת העולם הראשונה, מונרכיות ואימפריות ברחבי העולם המציאו את החוקה הכתובה כמכשיר חדש של 'טכנולוגיה פוליטית': זכויות תמורת מיסים.
כיום, משטרים סמכותניים מתמודדים, כמו קודמיהם, עם סוגיית המיסוי. בסין ווייטנאם שולטות מפלגות קומוניסטיות וחולקות מאפיינים דומים של תרבות, מקורות מהפכניים, שורשים אידיאולוגיים ופיתוח כלכלי משנות ה-80 של המאה הקודמת.
הדוקטורנט הווייטנאמי גראנג נגויין מציין בחיבורו, "אחריותיות (Accountability), שלטון מדינתי ועמידות סמכותנית", שהרפורמות הכלכליות העבירו את מנגנוני ההכנסות של סין ווייטנאם מעידן של הפקעת רווחים לעידן של מיסוי רווחים.
הפקעת רווחים היא אקט שלטוני שרירותי וחמסני. מיסוי רווחים מחייב מדיניות וקריטריונים ברורים וידועים. בעוד שלפני הרפורמות הכלכליות, סין ווייטנאם הקומוניסטיות חילצו רווחים באמצעות הפקעה, לאחר הרפורמות, עברו שתי המדינות לעידן של מיסוי.
אלא שעידן המיסוי מפצל בין סין לווייטנאם. בעוד שווייטנאם נסמכת יותר על מיסוי ישיר של הכנסות, סין מדגישה יותר את המיסוי העקיף, מיסים על ההוצאה, כמו מיסוי רכוש, ארנונה וכיו"ב.
הסיבה לפיצול מדיניות המיסוי היא תרבותית. מה שקובע את מדיניות המיסוי הוא האחריותיות (Accountability) הפוליטית. משטר שסובל מאחריותיות נמוכה, כמו בסין, מסתמך יותר על מיסי הוצאה, מיסים עקיפים אשר עוקפים את הכלל של "אין מיסוי ללא ייצוג".
לעומת זאת, המשטר הווייטנאמי, לדברי נגויין, נהנה מאחריותיות ואמון גבוהים יותר בין השלטון לאזרחים. לפיכך הוא מסתמך יותר על דיווחי אמת ומיסוי ישיר של הכנסות.
מדיניות מיסוי משקפת את הבסיס הערכי של אחריותיות ואמון בין השלטון לאזרחים. מדינות שבהן האחריותיות והאמון גבוהים, מסתמכות על מיסוי ישיר, קרי, מיסי הכנסות ורווח מהון ועבודה. מדינות שבהן האחריותיות והאמון נמוכים, מסתמכות על מיסוי עקיף, מיסים על ההוצאה, כמו מע"מ, מיסי רכוש ויבוא.
בישראל, על פי אגף הכלכלנית הראשית, תמהיל המס מאופיין במשקל גבוה יותר של הכנסות ממע"מ לעומת ממוצע ה־OECD המשוקלל, ובמשקל נמוך יותר במס הכנסה על יחידים. אם נסתכל על כלל המסים העקיפים, משקלם בישראל גבוה מזה שב־OECD. כ-40.6% בישראל לעומת 28.4% בהתאמה.
המשקל הגבוה יותר משמעותית של מיסים עקיפים מול ישירים מצביע על אחריותיות ואמון נמוכים בין השלטון בישראל לאזרחים.
מסקנה זאת נתמכת בממצא חדש של סקר המכון לדמוקרטיה מדצמבר 23, לפיו, 62% מתוך המעוניינים בהגדלת השירותים האזרחיים, אינם מוכנים לשלם יותר מיסים עבורם. 73% מהם מנמקים את סירובם באי אמון בממשלה ובמובילי המדיניות שלה. הם חוששים שכספי המיסים שלהם לא יגיעו ליעדיהם החברתיים אלא יוסטו למטרות אחרות, "לאוכלוסיות מיוחדות" שאינן קשורות אליהם.
סקר המכון לדמוקרטיה חושף אי אמון עמוק בין הממשלה לציבור. הממשלה, מצידה, אינה עיוורת לתחושות אי האמון של הציבור בה. זאת, כפי הנראה, הסיבה לכך, שהיא נמנעת מלהעלות מיסים ישירים, ופועלת בתהליך סמכותני של העלאת מיסים עקיפים, מע"מ ומיסי בריאות ב-2025.
הפחתת הדירוג ע"י מודי'ס כללה, אמנם, שבחים להעלאות המסים המתוכננות ל-2025. אך גם מודי'ס החמיצו את העיקר. כאשר נשבר האמון, עוקפים אותו במיסים עקיפים.
ד"ר שמואל חרל"פ הוא איש עסקים ישראלי ויו"ר קבוצת כלמוביל
