"עד אתמול המשכנו לעבוד גם כשהרבה עובדים לא הגיעו"
"עד אתמול המשכנו לעבוד גם כשהרבה עובדים לא הגיעו"
פלסן בקיבוץ סאסא מייצר אפודי מגן 24 שעות ביממה, המפעל של זוגלובק בשלומי הגדיל את שעות הייצור כדי להבטיח אספקת נקניקים, ומפעל הטפטפות בקיבוץ יפתח תיכנן להגדיל את הייצור – ואז הגיעה הוראת פינוי
לפני יותר מחמש שנים סגר מפעל פלסן בקיבוץ סאסא את אחד מקווי הייצור המיוחדים שלו – לוחות מיגון לאפודי מגן – והמכונות נותרו ללא שימוש. בשבוע שעבר המכונות חזרו לעבוד בקצב משוגע של 24 שעות ביממה. "ביום הראשון שאחרי הכניסה של החמאס הבנו לאן זה הולך", מספר מנכ"ל פלסן משה אלעזר. "הבאנו מומחי ידע, ביצענו ניסויים מחודשים של ייצור ושלחנו לצה"ל. המוצר אושר ומדי יום אנחנו מייצרים 240 יחידות של לוחות מיגון. הענקנו להם עדיפות עליונה".
סאסא, המרוחק 3.5 ק"מ מגדר המערכת, הוא אחד הקיבוצים העשירים. היו תקופות שבהן פלסן הרוויח מאות מיליוני שקלים בשנה. זה היה בימי המלחמות באפגניסטן ועיראק כשמוצרי מיגון לרכב היו להיט. בשנים האחרונות קטנו ההכנסות עם הירידה ברכש מארה"ב, וכיום המפעל מעסיק 370 עובדים.
פלסן מוגדר מפעל חיוני, כלומר כזה שחייב לעבוד גם בשעות חירום. עם זאת הוא לא מוגדר כמפעל קריטי ולכן אינו יכול לחייב את העובדים להגיע. 40 מעובדיו מגויסים בצו 8, ו־60 התפנו ליישובים רחוקים יותר. חלקם מגיעים לעבודה. מרבית תושבי סאסא התפנו כבר בשבוע שעבר ביוזמתם לשדות ים.
"אנחנו עובדים עם 20% פחות כוח אדם. העברנו עובדי ייצור מהמוצרים של מיגון רכבים, לייצור אפודי מגן. אנחנו מוכרים אותם למה"ל במחירי עלות כי אנחנו מבינים שזה צו השעה", אומר אלעזר. "העובדים שמים את הקושי האישי בצד ומגיעים למפעל. יש כאלה שחוששים להגיע ואנחנו מטפלים בהם. למפעל מגיעים פיזית 120-160 עובדים ביום, ומספר דומה עובדים מהבית".
חברות תעשייה ביטחונית פורחות בתקופות של מלחמה. בעוד שהבורסה בתל אביב צנחה בשבוע האחרון, מניות החברות הביטחוניות עלו. "יש פגיעה בעסקים", אומר אלעזר. "הודענו ללקוחות שהייצור המסורתי שלנו נפגע ורובם קיבלו את זה בהבנה. אבל הסבלנות שם היא כמו התמיכה הבינלאומית שישראל מקבלת. מתישהו היא תיגמר".
מול גדר הגבול עם לבנון יש לא מעט מפעלי תעשייה שמוכרים במיליארדי שקלים בשנה בסך הכל. כיום, רוב המפעלים מושבתים, גם בקיבוצים וגם באיזור התעשייה של שלומי שבה נמצא מפעל הנקניקים המרכזי של זוגלובק.
גם זוגלובק הוא מפעל חיוני. "אנחנו אמורים לקבל מעמד של מפעל קריטי אבל לא נכריח עובדים להגיע", אומר המנכ"ל רן אקרמן. במפעל מיוצרים נקניקים, פסטרמות ונקניקיות. לדברי אקרמן, אספקת הנקניקים צפויה להימשך כסדרה אבל הוא אינו יכול להבטיח זאת לגבי הנקניקיות. "אנחנו מתקשים להגיע לתפוקות של זמן שגרה כי חסרים 20% מהעובדים. הגדלנו את שעות הייצור כדי להתגבר על זה".
לדברי אקרמן, הודעת פינוי היישובים בקו הגבול לא מוסיפה לשקט הנפשי של העובדים. "עשינו לא מעט היערכויות לאורך השנים לימים האלה. ההיענות של העובדים להגיע גבוהה. אנשים עברו להתגורר רחוק יותר אבל עדיין מגיעים".
אבל מהשבוע העסק מסובך יותר. עובדים שמתגוררים ביישוב ערב־אל־עראמשה פונו לירושלים. "ההגעה משם לשלומי זה אתגר ואנחנו מנסים להעביר אותם לחיפה. עובדים אחרים עזבו מרצונם בשבוע שעבר. המשפחות של 30%–40% מהעובדים התפנו מהאזור", מספר אקרמן. המפעל מעסיק 350 עובדים, כשבמהלך היום שוהים בו 200.
בשלומי פועל גם המפעל של נגה הנדסה שמייצר כלי עבודה, להבים וסכינים תעשייתיים ומפעל מעסיק 120 עובדים. אברהם לוין, שותף מנהל בקרן טנא הבעלים של נגה ותושב חניתה לשעבר, מציין כי למרות שרוב תושבי שלומי התפנו, המפעל מנסה להוציא סחורה להזמנות שהתקבלו: "זה קשה כי הרבה אנשים במילואים. אתמול הגיעו 30–40 עובדים ואז הגיעה הוראת הפינוי. נעשה מאמץ גדול להוציא משלוחים ללקוחות אבל ככל שהסיפור יימשך זה יהיה מורכב יותר".
בקיבוץ חניתה, שידע היסטוריה של עימותים מאז הוקם ב־1938, יש שני מפעלים: קוטלב חניתה שמייצר יריעות מהונדסות לחיסכון באנרגיה ומעסיק 200 עובדים ועדשות חניתה שמייצר עדשות מגע ומעסיק 80 עובדים. שני המפעלים חדלו לפעול כבר ביום ראשון בשבוע שעבר. מאיר (ניקו) עוז, יו"ר החברה הכלכלית של חניתה: "העובדים לא הגיעו, והצבא לא רוצה שיהיו כאן אזרחים. הפצמ"ר שנפל אתמול בשטח הקיבוץ התפוצץ ליד מפעל העדשות. המפעל נפגע כבר בעבר אבל זה לא ימנע מאיתנו לחזור לעבוד. חווינו הרבה אירועים ביטחוניים ליד הגדר ".
החברה הגדולה בתעשייה הקיבוצית נטפים שיש לה מפעל טפטפות בקיבוץ יפתח על הגבול. המפעל מעסיק 150 עובדים, מחציתם לא הגיעו לעבודה אם בשל מילואים ואם בשל פינוי לאיזור אחר. רוב חברי הקיבוץ התפנו כבר בשבוע שעבר לבית הארחה בכנרת, ואתמול הגיעה ההודעה על פינוי כללי. "יש פגיעה של 20% בייצור בשבוע האחרון כשניסינו להתארגן על העבודה מחדש", אומר גבי מיודובניק, נשיא ומנכ"ל נטפים שמוגדר כמפעל חיוני. לדבריו, בחברה מחכים להתפתחויות כדי להחליט אם להגביר חזרה את הפעילות לרמה הרגילה במקרה של שקט, או להשבית את המפעל במקרה של החמרה.
