ראיון"שביתה בבתי ספר בעיתוי הזה היא ליקוי מאורות; ההנהגה הפקירה את התלמידים"
ראיון
"שביתה בבתי ספר בעיתוי הזה היא ליקוי מאורות; ההנהגה הפקירה את התלמידים"
יואב פרידן, מנהל תיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב, מאוכזב מהמבוגרים אך אופטימי בנוגע לתלמידיו: "היעדר המנהיגות במערכת החינוך הוא תמונת ראי של היעדר המנהיגות בחברה"; לדבריו, "אם אפשר לדחות הקמת ועדת חקירה, אפשר לדחות גם את הדיון בחוזים אישיים; עיקר האחריות מוטל על משרדי האוצר והחינוך"
יואב פרידן, מנהל תיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב (בשבתון) וממייסדי ארגון מנהלי בתי הספר מנהיגים, מה צריכים כולנו ללמוד מכך שבעיצומה של מלחמה יש שביתות מורים?
"זה מבטא שהמנהיגות הישראלית נטשה את החיים עצמם. שכחו את הילדים בבית. בעיתוי הקשה ביותר של החברה הישראלית במשבר קיומי ובמלחמה הקשה בתולדותינו — זה לא הזמן לנהל מאבקים לשינוי על גב הילדים. משרד האוצר היה צריך להמתין למועד אחר לטובת שינוי יסודי במערכת יחסי העבודה עם המורים. זה לא הרגע להשבית את המערכת. הילדים זקוקים כעת לביטחון. המבוגרים בחברה הישראלית מעניקים לילדים דוגמה מחפירה בנושא של ראיית טובת מערכת החינוך והחברה הישראלית כולה. המשבר במערכת החינוך הוא תמונת ראי של המשבר בחברה הישראלית והיעדר המנהיגות במערכת החינוך היא בבואה של היעדר המנהיגות בחברה הישראלית. מנהיגות שלא מתבוננת בצורה מקצועית ארוכת טווח ועסוקה בעצמה. כמסר חינוכי, זה עצוב".
הילדים מדברים על זה?
"הילדים חווים את זה ברמות הגבוהות ביותר. הם נדרשים כבר כמה שנים ברציפות להתמודדויות חסרות תקדים: ממגיפה, דרך שבירת המערכת הפוליטית וכלה באסון 7 באוקטובר והמלחמה שאחריו. ילדים שיצטרכו מחר ומחרתיים להילחם על הגנת החברה שלהם, מופקרים בהווה על ידי המנהיגות שלא רואה את טובתם לנגד עיניה ובוחרת לעסוק בעימות לא הכרחי. ניתן היה לדחות את המחלוקת בסוגיית החוזים האישיים לאחרי המלחמה. אם אפשר לדחות הקמת ועדת חקירה ממלכתית — ודאי שאפשר לדחות גם את סוגיית ההעסקה בחוזים אישיים".
מה כל כך נורא שהם בבית?
"מערכת החינוך היא אולי האורגן המרכזי שעדין מתפקד במרחב החברתי הישראלי, והערך המוסף שהילדים מקבלים בבית הספר לא יסולא בפז. הוא מספק להם רשת ביטחון. בית הספר זה המסגרת הנורמטיבית שחברה בריאה מנהלת לילדים ולנוער. זה שיש ילדים מצפון הארץ הנטוש שאין להם מרחב שגרה של למידה — מחמיר לאין שיעור את המצוקות שלהם ואת ההתפתחות הלא תקינה של הרבה מאוד ילדים בישראל. את המחיר נשלם בריבית דריבית בעתיד".
מה מצב מערכת החינוך בצפון ובדרום?
"העובדה שחלקי ארץ משמעותיים פונו והתושבים לא חזרו לביתם אחרי כל כך הרבה זמן ושאין באופק חתירה לנורמליזציה משפיעה בצורה דרמטית על יכולת הילדים לתפקד בצורה מיטבית. ילדים צריכים שגרה, ביטחון ויכולת לסמוך על המבוגרים. כל הדברים היסודיים האלה אבדו להמון ילדים ב־7 באוקטובר. העובדה שלמרות זאת יש שביתה במערכת — לא בגלל סוגיות ביטחוניות אלא בגלל סוגייה שלא נחוצה כרגע להכרעה, היא אינדיקציה הכי כואבת וחותכת לכך שהמבוגרים לא נושאים באחריות כלפי ילדי החברה, ואפשר לתקן זאת בהקדם. פשוט לרדת מהעצים. האוצר ומשרד החינוך יכולים לוותר או לדחות את המחלוקת בלי לוותר על הרצון".
אתה לא מטיל אחריות גם על יו"ר ארגון המורים העל יסודיים רן ארז?
"לטעמי רן ארז, כיו"ר ארגון מורים, פעל במשך שנים באופן שלא קידם כראוי את מעמד המורה. יש לו אחריות תורמת למשבר המתמשך. אבל בנקודת הזמן הנוכחית עיקר האחריות לשביתה מוטל על האוצר ומשרד החינוך".
אתה שומע תגובות מתלמידים?
"הרבה מאוד תלמידים בהיעדר בית ספר הולכים לאיבוד ומשלמים מחירים ניכרים ביותר. הם משקפים את זה. בטח עכשיו בתקופה שלרבבות מבוגרים יש בעיות קרדינליות: מהמפונים דרך משפחות החטופים ואנשים עם בעיות כלכליות ומילואים וחרדות ופחד על מה יקרה בעתיד. בית הספר זה המקום הנכון להעניק לילדים חוסן ומוגנות. שביתה בעיתוי הזה היא קטסטרופה. ליקוי מאורות".
מה אתה חושב על סלע המחלוקת: החוזים האישיים?
"זו סוגייה מורכבת. היה צריך לכנס מבעוד מועד ועדה שתבחן תהליכי העסקה בראייה אסטרטגית רחבה, מתוך הבנה שהמחסור במורים הוא בעיה אמיתית שמחייבת הגמשה של אופני העסקה. אבל הדרך שזה נעשה — במכבש לחצים של הדקה ה־90, בכיפופי ידים בחלונות הגבוהים, מסתיימת במחיר שהילדים משלמים על שביתה".
הוכרזו בשנים האחרונות כמה רפורמות של עצמאות למנהלי בתי הספר. הן השפיעו?
"איזה רפורמות? לא היתה שום רפורמה משמעותית בסוגייה של עצמאות המנהלים. מערכת החינוך לא מעניקה למורים ולמנהלים את המעמד שהיא צריכה לתת להם, והתוצאה בין היתר היא מחסור במורים ומנהלים".
מה מעמדם של מנהלי בתי הספר?
"במערכת החינוך הישראלית אין מנהלי בתי ספר. מנהל באופן פורמלי הוא עובד הוראה עם גמול ניהול. יש לכך משמעות מרחיקת לכת. אצלנו מנהלי בתי ספר תלויים במידת האמון והאוטונומיה שהם מקבלים מדרגי הפיקוח והרשות המקומית. התלות הזו לפעמים פוגעת באיכות החינוך. מנהלי בתי ספר צריכים להרוויח הרבה יותר ולהיות מסוגלים להשפיע על מצבת כוח האדם.
"אם המערכת תדע לקדם את זה איכות החינוך תעלה פלאים. המחקר האקדמי מראה שאיכות מערכות חינוך בעולם נגזרת במידה רבה מאיכות המנהלים. בישראל יש מחסור חריף במנהלי בתי ספר, וגם התפשרות על איכות. הסיבות הן שמעמד המנהל לא מעוגן כהלכה, התנאים לא משקפים את עוצמת האחריות והתובענות והאילוצים של התפקיד. לכן יש מנהלים שמרימים ידיים ועוזבים. האחריות לפגיעה במעמד המנהלים היא בראש וראשנה של משרדי האוצר והחינוך אבל גם של ארגוני המורים שבאופן מסורתי פגעו במעמד המנהלים, מסיבותיהם שלהם".
אתה לא מצטער על המעבר שעשית מניהול כלכלי לניהול בית ספר?
"מבחינה כלכלית זה ללא ספק טעות. אבל אני שלם באופן עמוק עם ההחלטה האישית. חינוך זה מקצוע נפלא שאין ראוי ממנו בעיני, וגם באופן אישי אני חווה את העבודה הישירה עם ילדים כזכות גדולה".
קלטתם תלמידים מפונים?
"כן. מבחינת בתי הספר זו זכות גדולה להעניק את התמיכה הזו לילדי המפונים וגם מסר חינוכי של ערבות הדדית ואכפתיות כלפי החברה הישראלית — שהילדים יוצאים ממנו נשכרים".
אתה מסכים שכל ילד מפונה הוא ילד בסיכון?
"זה נכון חלקית. כל ילד מפונה חווה טראומה או אתגר יוצא דופן. אבל יש ילדים שמתמודדים היטב ויש ילדים שהתמודדו עם טראומות שקשה להכיל. ועדיין המחויבות של בתי הספר במרכז לקלוט אותם היא מובנת מאליה. זו בעיני זכות ולא עול. יש ילדה מפונה מאחד הישובים שחוו את הטראומה הכי קשה שסיימה אצלנו בהצטיינות. יש הרבה דוגמאות כאלה. ברור שיש הרבה תלמידים שקשה להם והם לא משתלבים".
אתה מעורב מאוד במחאה לשמירת הדמוקרטיה. איך מגיבים התלמידים?
"הם מחמיאים ורבים מהם, אני מקווה ומאמין, מגלים מעורבות בעצמם. חינוך הוא לפני הכל דוגמה אישית. אתה מצפה מילדים לגלות מעורבות חברתית ולשרת את החברה. האחריות שלך כמחנך היא לפני הכל להראות זאת במעשים. לכן מנהלי בתי ספר מחויבים לגלות מעורבות בתהליכים חברתיים בישראל מעבר לדל"ת אמותיהם. שמירת ישראל חופשית היא בליבת האתגר החינוכי בבתי הספר הממלכתיים".
איך שומרים על החינוך הממלכתי?
"בעמידה על ערכים הומניסטיים של שוויון, של רוח האדם, לחנך בגלוי ובגאון ולזכור שהפוליטיקה בסופו של דבר לא יכולה, ואסור לה, לנהל את החינוך בתוך בתי הספר — אלא הקהילות. זה נכון לגבי בתי ספר דתיים וחרדים ונכון בעת הזו במיוחד לגבי בתי ספר ממלכתיים, שנדמה שנשכחו מאחור בוודאי בהקשרים התקציביים. אחד האתגרים העצומים של החברה הישראלית בשנים הקרובות יהיה לגבש הסכמות לגבי ליבה משותפות לכלל ילדי ישראל עם העמקת הזיקה לערכים דמוקרטיים ויהודיים. הזהות היהודית בבתי הספר הממלכתיים לא פחות יהודית מהזהות היהודית בבתי הספר הדתיים והחרדים ואולי אף עמוקה יותר: יהדות ודמוקרטיה הולכים ביחד".
איזו תקווה אתה יכול להציע לתלמידים שלך?
"אני אופטימי חסר תקנה. ישראל היא מדינה נדירה בהישגיה. התלמידים שלי צריכים להיאבק על ישראל חופשית לטובת עתידם ועתיד ילדיהם. אנחנו נצלח את המשבר הקיומי שאנחנו בתוכו ונבנה חוזה ישראלי חדש שיאפשר לכל הקבוצות בישראל: חרדים, דתיים, חופשיים וערבים, לחיות כאן יחד ממקום שמכבד את הערכים הדמוקרטיים והיהודיים, נתגבר ונהפוך את ישראל למדינה טובה יותר, בתנאי שנשוב לפעול באופן ממלכתי ברוח עקרונות מגילת העצמאות".
זו תשובה מספקת לנער שחולם על רילוקיישן?
"זו שאלה שמדאיגה אותי. אני חוזר ואומר לתלמידים 'התקווה היא אתם. אתם המנהיגות שאני נושא אליה עיניים'. התקווה שלי היא שהדור הצעיר יבנה חוזה חדש וטוב יותר בחברה הישראלית ולא יחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר, כי זה לא המצב. המחויבות של הילדים מבחינתי היא להיאבק על ישראל חופשית, יהודית ודמוקרטית ולא לחשוב שיש פתרונות קלים מהסוג של רילוקיישן. אין כאלה, ואני אומר להם את זה".
יואב פרידן (54), גר בתל אביב, נשוי + 2
• שימש כמרכז מנהלת התפלת מי הים, ויועץ משפטי ברשות להגבלים עסקיים
• תואר ראשון במשפטים וניהול מאוניברסיטת ת"א, תואר שני בניהול אסטרטגי מאוניברסיטת ארסמוס בהולנד, בוגר בית הספר למנהיגות חינוכי של מכון מנדל
• ממייסדי ארגון מנהלי בתי הספר מנהיגים
