מדוע ארה"ב הצליחה היכן שבריטניה נכשלה
מדוע ארה"ב הצליחה היכן שבריטניה נכשלה
הכישלון של בריטניה להדביר את האינפלציה המשתוללת, מול ההצלחה של ארצות הברית, יכולה בהחלט להיות ארז כלים מעולה לנגיד בנק ישראל.
הנתונים, מסתבר, אינם משקרים. הבנק המרכזי של בריטניה העלה את שער הריבית מאז דצמבר2021 13 פעמים ברציפות, יותר מכל בנק אחר בעולם, זאת במטרה לעצור את האינפלציה.
ההעלאה האחרונה שהייתה החודש, הקפיצה את שער הריבית בבריטניה בחצי אחוז והביאה אותה ל-5 אחוזים, השער הגבוה ביותר במהלך שני העשורים האחרונים. ולמרות זאת, קצב האינפלציה בבריטניה ממשיך לנסוק מעלה, מעלה, והינו הגבוה ביותר בקרב כל מדינות המערב, 8.7 אחוזים.
לשם ההשוואה: בירת מדינות אירופה, כמו בארצות הברית, הפסיקו נגידי הבנקים המרכזיים להעלות את שער הריבית, אולם הפלא ופלא: שיעור האינפלציה באיחוד האירופי נמוך בהרבה, 6.1 אחוזים ובארצות הברית הוא ירק החודש מ-4.9 אחוזים ל-4 אחוזים בלבד.
לטעמי נתונים מאירי עיניים וחד משמעיים אלה, מביאים אותנו לארבע מסקנות עיקריות:
מסקנה ראשונה: אין בהעלאות ריבית בהכרח להוריד באופן אוטומטי שת שיעור האינפלציה, אלא אם כן ננקטות פעולות פיסקליות משלימות, זאת בתיאום עם הממשלה, הבנקים, הצמרת הכלכלית ויתר הגורמים המובילים בשוק.
מסקנה שנייה: האם ייתכן שדווקא העלאות ריבית חריגות וממושכות, לא רק שאינן גורמות להאטת האינפלציה, אלא להיפך, דווקא מעודדים עוד יותר את הצריכה בשוק, זאת מהטעם הפשוט שהציבור הרחב מצפה להעלאות ריבית נוספות ובחר לצרוך יותר, בבחינת ,שתה ותאכל כי מחר תמות"?
מסקנה שלישית, אולי החשובה מכולן: מה שטוב לכלכלת מדינה אחת, נניח ארצות הברית, אינו בהכרח טוב לבריטניה, לא כל שכן מדינת ישראל שלה מאפיינים כלכליים שונים בתכלית, הן בשל מיקומה הגאוגרפי הייחודי, בין אירופה לבין המזרח הרחוק, הן בשל מעמדה הגאו פוליטי והעובדה שהינה מדינה יחסית מבודלת וסגורה ביחס לשווקי המערב האחרים.
מסקנה רביעית: אם נשליך את הדיון לנושא שלנו, נדל"ן, קל וחומר שוק הדיור, נבין עד כמה מצבנו שונה בתכלית. הלא בניגוד גמור לארצות הברית, הנהנית ממרחבים עצומים של אפשרויות דיור ומגידול אוכלוסייה מתון יחסית, על אף ההגירה אליה ובניגוד גמור לאירופה שסובלת דווקא מעצירה ואף ירידה בגודל האוכלוסייה, מדינת ישראל מתאפיינת בגידול ללא תקדים במספר התושבים.
משמעות גידול זה, שבא לידי ביטוי בתוספת של כ-60 אלף בתי אב מידי שנה, 200 אלף תושבים בקירוב ומתרחיש צפוי של הכפלת מספר התושבים עד 2050 לכ-18-19 מיליון, שומה היה על מקבלי ההחלטות, כולל כמובן נגיד בנק ישראל, להתייחס למאפיינים ייחודיים אלה, לשקול היטב האם צריך בכל פעם להעלות את שער הריבית, ובמיוחד היה עליהם לנקוט בפעולות משלימות(!) הכרוכות ברגולציה מוקפדת מול הבנקים בכל מה שקשור לשוק המשכנתאות ובד בבד לדאוג גם שהעלאות הריבית, תהיינה חשובות ככל שיהיו, לא יפגעו גם בציבור הקלנים בבואם לקבל מימון.
לטעמי זה מה שנקרא "לחשוב מחוץ לקופסה" ולראות את המספרים והנתונים כאמצעי שנועד לשרת מטרה ולא להיפך. חומר למחשבה לנגיד בנק ישראל!
*כותב המאמר שלום שטרית הוא מנכ"ל ובעלי קבוצת שתית
d&b – לדעת להחליט
