פרשנותביידן העביר מסר חד-משמעי, ספק אם נתניהו יקשיב לו
פרשנות
ביידן העביר מסר חד-משמעי, ספק אם נתניהו יקשיב לו
נשיא ארה"ב מבקש לעצור באופן מיידי את החקיקה, לפני שהדמוקרטיה הישראלית תיהרס ואיתה היחסים החיוניים לישראל בין שתי המדינות. אבל ראש הממשלה שבוי בידי חבריו הקיצוניים לקואליציה ובידי הרצון להימלט ממשפטו, שקשה להאמין שיתפכח
1.
הנשיא ג'ו ביידן, בדיוק כמו השופט נעם סולברג, נאלץ להוציא הבהרה מתקנת כדי שהמסר שלו יובן במדויק. שניהם אגב, הנשיא האמריקאי ושופט בית המשפט העליון, נאלצו לזגזג סביב אותה עילת הסבירות שמנהלת את חיינו בימים אלה. סולברג, שראה איך בשבועות האחרונים "מתרגם" שמחה רוטמן את המאמר שלו בכתב העת "השילוח" להצעת חוק, הבהיר שכוונתו לא הייתה לצמצום השימוש בעילת סבירות באמצעות חקיקה אלא בפסיקה. לא בידי הגרזן החקיקתי, אלא האבולוציה הפסיקתית. כאשר הבין שההבהרה שלו גויסה לקרבות הבוץ הפוליטיים, בידי האופוזיציה במקרה זה, מיהר להוציא הבהרה על ההבהרה שהוא לא התייחס כלל למהלכים החקיקתיים שמתנהלים כרגע, והוא לא מביע עמדה כלשהי לגבי תכניה של החקיקה המוצעת וכמה היא קרובה לעמדתו במאמר.
והנה, גם הנשיא ביידן נאלץ להוציא "הבהרה". לאחר ששיחתו עם נתניהו תורגמה בישראל להזמנה המיוחלת שעוד מעט תגיע, הוא ניצל פגישה שתוכננה מראש עם הפרשן תומאס פרידמן כדי לקלקל את השמחה בלשכת נתניהו. פרידמן הדהד את ביידן הכי ברור שאפשר: "בבקשה, עצרו עכשיו, אל תעבירו דבר כה חשוב ללא הסכמה רחבה - או שתשברו משהו בדמוקרטיה הישראלית וביחסים שלכם עם הדמוקרטיה האמריקאית, וייתכן שלעולם לא תוכלו לתקן אותו".
ביידן הוא אדם ונשיא ששורשיו העמוקים ביותר משתרגים עם תמיכה והזדהות עם ישראל מיום לידתו. אין יותר מנהיגים כאלה, לא אצל הדמוקרטים ולא אצל הרפובליקנים. לכן, צריך לקחת את דבריו ברצינות מירבית. ברור שקבוצת הקנאים המשיחיים ששולטת בקואליציה הישראלית ימהרו לזקוף את גוום וגאוותם החלולה של 'אני ואפסי עוד', של 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב', אבל הברית עם ארה"ב היא לא רק אינטרס ישראלי, אלא צורך קיומי שלה. החל מתמיכה בינלאומית כמו וטו באו"ם מפני החלטות גינוי וסנקציות, המשך בתמיכה ביטחונית שבלעדיה לא נוכל להתגונן בפני מתקפת טילים כוללת או להפעיל תקיפה אסטרטגית במרחב, וכלה בשיתוף פעולה אזורי שישראל כה כמהה לו. כזה שהחל בהסכמי אברהם ואולי יסתיים בהסכם עם סעודיה, ההישג שנתניהו משווע לו. האמריקאים מבהירים לנו ששיתוף הפעולה נשען לא רק על האינטרס ההדדי אלא גם על הערכים המשותפים. ישראל בלי דמוקרטיה לא תקבל מארה"ב את הסיוע והתמיכה שתקבל ישראל הדמוקרטית. ומול זה מה בדיוק נתניהו מסכן אם יבלום את החקיקה? שסמוטריץ', רוטמן ובן גביר יילכו לאופוזיציה? שיריב לוין יתפטר ויכריז שלא יהיה עוד שר משפטים? אלה מחירים שרובו הגדול של הציבור בישראל ינשום לרווחה כדי לקבלם.
ברור שאלה לא המכשולים שיבלמו את נתניהו מלבלום את החקיקה המתקרבת. המכשול הוא נתניהו עצמו שכנראה איבד כל קשר ובוחן מציאות לתפקידו כמנהיג בכלל וראש ממשלה בפרט: מחויבותו לאינטרס הציבורי הרחב, לטובת מדינת ישראל.
2.
חשוב להבין למה נוסח החוק המוצע לביטול עילת הסבירות הוא הפיכה משטרית ולא רפורמה משפטית. פשוט, כי ככה לא נראית רפורמה משפטית, שאלה התנאים העיקריים לזהות אותה ולכונן אותה:
ראשית, הסכמה רחבה.
שנית, הסדר כולל (כמו חוק יסוד: החקיקה, חוק סמכות המנהל במקרה שלנו) ולא סעיף אקראי בודד חד-צדדי שתכליתו היחידה היא להחליש מהותית את הביקורת השיפוטית.
שלישית, רפורמה עושים בהצעת חוק ממשלתית ולא במסלול עוקף של רוטמן בוועדת חוקה. הצעה ממשלתית מחייבת התייחסות של כל משרדי הממשלה באשר להשלכותיה על כל תחומי חיינו – ביטחון, כלכלה, איכות סביבה, לכידות חברתית ועוד. הממשלה בדרכה המחפירה מתעלמת מההשלכות ומהתוצאות, וכנראה שאפילו מעוניינת בהן כי היעד של החלשת המשפט הוא תנאי חיוני להחרבת הדמוקרטיה שהוא התחנה הסופית שאליה היא מעוניינת להגיע.
רביעית, וזה המוזר, המדהים והאבסורדי בכל הסיפור הזה – אפילו הממשלה והקואליציה שמריצה את חוקי ההפיכה לא קיימה דיון מעמיק ב"רפורמה". כפי שהודה יו"ר הכנסת אמיר אוחנה בריאיון עם רוני קובן. כפי שהפליא להוכיח השר ישראל כץ באחד הריאיונות שבהם ניסה להסביר שהחוק לא נוטל את כוחו של בג"ץ לפסוק אי סבירות קיצונית (הוא נוטל) והוכיח שאין לו מושג ירוק מה אומר החוק.
בלי התנאים האלה אין "רפורמה", יש מחטפים נקודתיים שמיועדים לרסק את הביקורת השיפוטית בשמן של כמה סיסמאות שגם הן כבר לא עומדות במבחן המציאות. הראשונה: 'כי זה מה שהבוחרים שלנו רוצים'. לא, הרוב בציבור לא מבין את הרפורמה וובעיקר נרתע ממחיריה. מחיר הקריעה הפנימית הנוראה לצד המחירים הכלכליים, הביטחוניים והבינלאומיים. ההצדקה השנייה ל"רפורמה" היא שצריך לשחרר את השלטון מהכבלים שמטילה עליו המערכת המשפטית, ובראשם הפגיעה במשילות. גם טענה זו שאולי היה לה תוקף מסויים לפני עשרים שנה, כבר לא נכונה היום. ברור שהיום "המשילות", היא רק תירוץ לחסל את מערכת המשפט כדי לשחרר את הממשלה לשלטון יחיד, בדרך לדיקטטורה פרסונלית או הלכתית. כדי לסלול את הדרך למינויים פוליטיים מושחתים ומוטים, כדי לשרת את נתניהו למילוט ממשפטו, כדי לשרת את הקנאים המשיחיים בריסוק הערכים הדמוקרטיים-ליברליים של המדינה בואכה מדינת הלכה.
