דברים שלא ידעתםבאיזו עיר אסור להכניס חמץ לפארקים בפסח?
דברים שלא ידעתם
באיזו עיר אסור להכניס חמץ לפארקים בפסח?
כמה חוקי חמץ יש, למה ירושלים נותקה מהכנרת בפסח - ואיך כל זה קשור לשד העדתי? דברים שלא ידעתם בעקבות אישור החוק לאיסור הכנסת חמץ לבתי החולים בקריאה טרומית
החמץ והשד העדתי. בכל הדיון הסוער על אישור חוק החמץ בקריאה טרומית ביום רביעי הקטע הסוער ביותר היה נאומו של ח"כ דוד אמסלם מהליכוד, שעלה לדוכן כדי לחולל מהומות. "נסראללה יודע שיש יהודים שבזים למסורת, ולכן המדינה היהודית בהכרח תיעלם, עם אנשים כמוכם", הוא אמר לח"כים מהאופוזיציה. אמסלם גם ידע לספר על החלטת בג"ץ לאפשר הכנסת חמץ לבתי החולים ש"אם היה שופט ספרדי, הוא לא היה עושה דבר כזה". בתגובה שמע עשרות קריאות "מה השעה"? שהתייחסו לשעון היקר שלו. "כל מה שאתה יודע זה שד עדתי. אתה חי על שנאה", צעק אליו ח"כ עידן רול מיש עתיד.
מים למהדרין. ב-1995 נענתה חברת מקורות לבקשת מאיר פורוש, אז סגן ראש העיר ירושלים, לנתק את הבירה מהמוביל הארצי במהלך חג הפסח. הסיבה היתה קבוצת קנאים חרדית שנהגה בחומרה יתרה ובפסח שמה בד על הברזים מחשש שמי הכינרת יחדירו חמץ לצנרת הביתית שלה. כמעט כל החרדים שתו אז את מי הכינרת בלי בעיה, אבל כיוון שירושלים השיגה מים למהדרין, הלכו בהדרגה כל הערים בעקבותיה. התוצאה היא שמקורות הפסיקה את אספקת מי המוביל הארצי בפסח לכל הארץ ואין יותר מים שחשודים בנוכחות פיתות בצנרת. זו דוגמה מצוינת לתהליכי ההקצנה שעוברת היהדות.
הברחת חמץ. ברקע הוויכוח על החמץ בבתי החולים עומד האיסור של "בל יראה ובל ימצא", כלומר כל גרגר חמץ בסביבה אסור. מה שהביא לעתירת הפורום החילוני וארגון עדאלה לבג"ץ היה בעיקר החיפושים בכלי האורחים. עלו הצעות פשרה כמו למשל מתחמי חמץ אבל שני הצדדים דחו אותן. בג"ץ נאלץ לפסוק ב-2020 שאין בסיס בחוק לאסור הכנסת חמץ לבתי חולים.
לא בוכים על חמץ שהוחמץ. חוק החמץ הוא בעצם "חוק החמץ 2". ב-1986 הועבר חוק חג המצות שאסר להציג חמץ למכירה בפומבי ועד 2009 בדרך כלל הוא נשמר. מי שרצה למכור או להגיש חמץ מצא כל מיני הסדרים. כך למשל היו מסעדות שהגישו חמץ בפנים אבל לא בחוץ, שזה דווקא הסדר יפה ומתחשב. גם היו חנויות מכולת שהחזיקו חמץ רק מאחורי שמיכות או מתחת לשולחן ושלפו אותו למעוניינים, כמו מוכרי אלכוהול בארצות הברית בתקופת היובש.
קריית קודש עפולה. את התקדים של חיפוש חמץ בתיקים מחוץ לבתי חולים קבעה למרבה הפתעה עירייה של עיר לא חרדית, עפולה. במסגרת מגמת ההקצנה הכללית ב-2015 התחילו לחפש חמץ בכלים בפארק העירוני של עיר העמק. עיריית עפולה לא הכחישה: "הפארק העירוני בעפולה הינו מתקן ציבורי, ועל כן מתבקש הציבור להימנע מלהכניס חמץ אל שטחו במהלך ימי החג".
פומבי, חצי פומבי. 22 שנים איש לא ערער על חוק חג המצות, עד שב-2008 הגישה עיריית ירושלים בראשות אורי לופוליאנסקי מיהדות התורה ארבעה כתבי אישום נגד בתי עסק שמכרו חמץ. שופטת בית המשפט המקומי, תמר בר אשר-צבן, נתנה בפסק דינה בנושא פרשנות מאד מצמצמת לאיסור על הצגת חמץ ב"פומבי". בכך הרחיבה מאד את האפשרות למכור חמץ בחנויות, במסעדות ובמזנונים, ובעצם רוקנה מתוכן את איסור מכירת החמץ מתוכן.
הפרות שומרות כשרות. רבים מאיסורי החמץ אנחנו מכילים כי אין לנו שום שליטה עליהם, למשל העובדה שרוב רשתות המזון מפסיקות למכור חמץ יומיים לפני החג. בשנים האחרונות הרחיבה הרבנות את איסור החמץ גם לבעלי החיים. הרפתנים ובעלי הלולים נדרשים להאכיל את החיות שלהם בפסח וכמה שבועות לפניו במזון כשל"פ (קטניות, תירס, חומוס) ויקר יותר, כאילו שהחמץ יעבור אלינו דרך גוף החיה. פעם החלפת המזון היתה גורמת לבעיות עיכול קשות לחיות. אחרי שהמזון שופר זה בעיקר גורם לירידה בתנובת החלב של הפרות ולזילות של ההלכה.
שנזכה לשנה הבאה. ב-2009, בעקבות פסיקת בית המשפט המקומי בירושלים, הודיעה ש"ס שעד לפסח הבא היא תעביר את חוק החמץ (של המסעדות והחנויות). "לצערנו, השנה הגענו מאוחר מדי", נמסר. "אבל בשנה הבאה, חד-משמעית, המצב ישתנה". זה לא קרה. לפחות החוק הזה בינתיים לא על שולחן החג, אבל הוא בהחלט יכול לחזור אליו. פורמלית חוק חג המצות עדין קיים, אבל בגלל הפסיקה איש לא אוכף אותו.
