פרשנותבג"ץ משבש את התוכנית של לוין לפגוע בשיטת הסניוריטי
פרשנות
בג"ץ משבש את התוכנית של לוין לפגוע בשיטת הסניוריטי
שופטי בג"ץ לא יכולים לקבוע כיצד יצביעו חברי הוועדה לבחירת שופטים, אך ברגע שקבעו שיש להביא אליה את בחירת הנשיא ואת הרוב הרגיל שנחוץ לבחירה, הם קבעו את בחירת השופט עמית לפי שיטת ה'סניוריטי'. בכך דחו את פרשנות השר לוין ואת נציגו בבג"ץ
אם שר המשפטים יריב לוין לא ישלוף שפן דחייני כלשהוא, ואם יחליט באופן מפתיע שיש לציית לבג"ץ (בשלב זה להחלטה, לא לפסק דין) אז השופט יצחק עמית ייבחר לנשיא בית המשפט העליון ויחליף את ממלא המקום עוזי פוגלמן באוקטובר. מפסק הדין הזה שופטי בג"ץ מנסים לברוח כמו מאש שכבר חורכת את שולי גלימותיהם. הם עושים הכל כדי שחברי הוועדה לבחירת שופטים יגיעו בלעדיהם להסכמות פנימיות, אבל ההתכתבויות של אתמול אילצו אותם להחליט: "אין מנוס מפנייה למנגנון קבלת ההחלטות הקבוע בסעיף 7 לחוק בתי המשפט, בעניין הצעת הוועדה לבחירת שופטים על מינוי נשיא ושופטים לבית המשפט העליון: קבלת החלטת רוב על ידי הוועדה למינוי שופטים - רוב רגיל ביחס למינוי נשיא בית המשפט העליון; רוב מיוחד לעניין מינוי שופטים לבית המשפט העליון".
המשמעות המיידית היא בחירת נשיא ברוב רגיל, כלומר עמית ייבחר ברוב הרגיל שנדרש (וקצת מעבר לזה) – שישה תומכים אל מול שלושה בלבד שתומכים בשופט יוסף אלרון – השר לוין, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר, שזה 75% מהפוליטיקאים בוועדה. ח"כ קארין אלהרר תצביע לעמית יחד על שלושת השופטים שבוועדה ושני נציגי לשכת עורכי הדין.
בהחלטה זו דחו שופטי בג"ץ יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין את פרשנות השר ונציגו בבג"ץ, עו"ד ציון אמיר, לפיה גם בחירת נשיא מחייבת רוב מיוחד של שבעה חברי וועדה, אותו רוב מיוחד הדרוש לבחירת שופט.
הרוב המיוחד הזה מספק ללוין את הבלוק החוסם למנוע בחירת שופט. באמצעות הבלוק הזה הוא מנסה לסחור ולכפות הסכמות לאורך כל החזית – מי יתמנה, מי יהיה הנשיא, מי יהיה נציב התלונות על השופטים. החלטת השופטים מהיום מוציאה מהמשחק את בחירת הנשיא. בג"ץ לא יכול לקבוע למי יצביעו חברי הוועדה, אבל ברגע שקבעו שיש להביא לוועדה את בחירת הנשיא ואת הרוב (הרגיל) שנחוץ לבחירה הם למעשה קבעו את בחירת עמית לפי שיטת ה'סניוריטי'.
וזה מחזיר אותנו להתכתבויות, ותחילה להצעת לוין. להצעתו שלושה חלקים. האחד קביל: שני שופטים ייבחרו במתווה הדילים שכבר הוחלו בידי השרים הקודמים, ובמיוחד איילת שקד: אחד שמרן ואחד ליברל. החלק השני הוא פסול - בחירת שני נשיאים, אלרון לשנה ואחר כך עמית ליתרת כהונתו. הוא פסול בגלל הפוליטיזציה הבוטה שנשזרת לבחירת הנשיא; הוא פסול בגלל שאין טעם למנות נשיא לשנה אחת בלבד. עד שהוא לומד את התפקיד ומורכבותו הוא מסיים את הכהונה; הוא פסול בגלל החשד שאלרון ממונה בגלל הציפייה ממנו להרכיב ועדת חקירה נוחה לנתניהו אם וכאשר נגיע לזה. וכל זה עוד לפני ובלי דריסת שיטת ה'סניוריטי' שמציעה מנגנון א-פוליטי רגוע שפעל היטב מאז שבא לעולם.
החלק השלישי בהצעת לוין הוא בחירת השופט השלישי לעליון בהסכמה רחבה מתוך מאגר השופטים המחוזיים. כאן הוא משאיר לעצמו שוב את אופציית הדחיינות בהעדר הסכמה. לכן הייתי משפר את החלק הזה: אם לא תושג הסכמה, ייבחר השופט המחוזי שיזכה לכמות התומכים הגדולה ביותר בוועדה.
להצעת לוין לא איחרה להגיע תגובתו של מ"מ הנשיא פוגלמן. פוגלמן מנתץ את החזות נוטפת הדבש, אחווה ואחדות שמנסה לוין לשווק. הוא מתאר את הנזקים שמחולל השר למערכת כשהוא מסכל, מטרפד, דוחה מינויים שאינם קשורים לסלעי המחלוקת בעליון, רק כדי להתמקח וללחוץ על הנקודות האלה.
בהחלטה מהיום עוטפים שופטי בג"ץ את השר במחמאה, מחמאות על תנאי בהינתן החזקה שהם זוקפים לזכותו: "ביודענו כי ערכי שלטון החוק וטובת מערכת המשפט הישראלית עומדים לנגד עיניו", הם כותבים, "אנו מביעים תקווה כי הוא יפעל בימים הקרובים על מנת להוציא תובנה זו מהכוח אל הפועל...", כלומר, מתוך ביטחון שטובת המערכת לנגד עיניו, חזקה על השר לוין שיכנס את הוועדה ויביא להצבעות לפי המפורט כאן, רוב רגיל לנשיא, רוב מיוחד לשופט.
ואם לא – פסק דין מחייב שיקבע זאת יינתן בתחילת שנת המשפט הבאה. כלומר בעוד כחודש.
