הפחתת מזונות ילדים – האם הפסיקה בולמת שוויון מהותי?
שינוי בפסיקות חלק מבתי המשפט, בפרשנות המונח שינוי נסיבות מהותי, בתביעות להפחתת מזונות
במשך שנים רבות, אבות במדינת ישראל נשאו בנטל מזונות הילדים לאחר גירושין, באופן מפלה, אשר לעיתים הוביל אותם אלי דלות ועוני. בתי המשפט, פסקו כך, תוך הסתמכות על פרשנותם על דבר המחוקק ועל אג'נדה, החווה נשים כקרבן דל אמצעים וגברים כבעלי הון. מובן שמהלכים בינינו גברים רבים, שאינם מצליחים להשתכר, באופן אשר מאפשר להם להעביר חלק נכבד משכרם אל אם ילדיהם וגם להתקיים בכבוד.
ביולי 2017, נראה היה שכמעט בא הקץ לעוול חמור זה. הלכת בע"מ 919/15, הפכה את דיני המזונות לפחות עבור אבות לילדים מגיל שש שנים, לשוויוניים ולמאוזנים יותר. נשים רבות עובדות ומפרנסות את הבית וגברים רבים מקיימים הורות מעורבת ומשותפת על ילדיהם. הלכה זו קבעה, כי דמי המזונות יושתו על שני ההורים בין הגילאים 6-15 מדין צדקה. עוד נקבע שם, כי חלוקת נטל המזונות תיקבע, בהתאם ליכולותיהם הכלכליות של שני ההורים, מכל מקורות ההכנסה העומדים לרשותם בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
לאור הלכה זו, דיני המזונות שונו, כך שחלוקת נטל המזונות תתבצע על פי פרמטרים רלוונטיים תלויי מקרה ולא על פי מגדר גרידא.
כתוצאה מהתמורות שחלו בדיני המזונות, החלו להתפתח בפסיקה, פרשנויות שונות להלכה החדשה. השוני והיעדר האחידות בפסיקות ופניות רבות של אבות לבתי המשפט, על מנת להפחית מזונות לא מותאמים אשר נפסקו להם, היוו קרקע פוריה להלכת בע"מ 7670/18. שם נקבע, כי הלכת בע"מ 919/15, לא מהווה שינוי נסיבות מהותי, המצדיק הגשת תביעה להפחתת מזונות. עוד נקבע שם, כי לא ניתן להשתמש בהלכה זו, על מנת להקל על דרישת שינוי הנסיבות המהותי, אשר הנה תנאי הכרחי לשם קבלת פסק דין, המפחית את דמי המזונות אשר הושתו על האב.
האפשרות להגיש תביעה להפחתת מזונות צמחה מהלכת פייגה. הלכה זו קבעה, כי ניתן לדון מחדש בגובה המזונות אשר אושרו בהסכם שקיבל תוקף של פס"ד, או שנקבעו בפס"ד, כאשר קיים שינוי נסיבות מהותי, אשר יצדיק את הפחתת המזונות. בפועל, כמקובל לרוב לדאבון הלב במדינת ישראל, פסה"ד נקבע בהתאם ליושב/ת בדין.
לאחר בע"מ 7670/18, חלק מבתי המשפט הקצינו מאוד את הדרישות להוכחת שינוי נסיבות מהותי. לשם הדוגמה, לפני כעשר שנים, אב הגיע לפס"ד בנושא דמי מזונות, בהתבסס על כך שאשתו דאז לא השתכרה והוא השתכר סכום של 5000 ₪ לחודש. כמו כן, בנם, אשר היה פעוט בן שנתיים, כלל לא לן בבית האב, לפי דרישת האם. כשבע שנים לאחר מכן, כשהילד היה בן תשע שנים, נקבע בפס"ד כי תתקיים הורות משותפת ושווה על הבן. למרות זאת, ביהמ"ש לענייני משפחה פסק שהשינוי המשמעותי הזה, הוא לא שינוי נסיבות מהותי. זאת, בעיקר משום שהונחו בפניו מסמכים שהעידו לדבריו, על כך שהאב ידע שבנו ילון בביתו מגיל שלוש, חמישה לילות בשבועיים, מה שבפועל לא קרה. בפסקי דין רבים אחרים, נקבע, כי שינוי מעין זה בזמני השהות ואף שינוי קל יותר, מהווה שינוי נסיבות מהותי לעניין הפחתת מזונות, בגין שינוי בזמני השהות והרי לנו אחידות בפסיקה במרעה.
פרמטרים נוספים אליהם מתייחסים בתי המשפט ככאלו אשר עשויים להוות שינוי נסיבות מהותי, הם שינוי בשכר האם או האב, הולדת ילדים נוספים ועוד.
לאחר הלכת בע"מ 919/15 השוויונית למדי, בתי המשפט חששו מאוד מהצפה בתביעות להפחתת המזונות המוגזמים, שנקבעו נגד אבות רבים. נראה כי עלה חשש כבד בקרב בתי המשפט, כי תיקים רבים מנשוא יגיעו לפתחם. במקום לפסוק לאורו של בע"מ 919/15 הנאור ולתקן עוולות רבות שנגרמו בפסיקות המזונות בעבר, אטם ביהמ"ש הנכבד אזניו וליבו למצוקותיהם של אבות רבים, אשר הגיעו אל עברי פי פחת.
הלכת בע"מ 7670/18, אכן שמה קץ לניסיונות להפחית דמי מזונות בלתי סבירים, בהתבסס על בע"מ 919/15. דמי מזונות אלו, פגעו באבות רבים ובזכותם החוקית להתקיים בכבוד. בעמ"ש 1180-05-14 נקבע כי: "מוחלטותו של החיוב אין משמעותה הותרת האב חסר כל ויש להותיר בידיו מינימום של כבוד אנושי". בבג"ץ 10662/04 נקבע: כי " הזכות למינימום של קיום אנושי וכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם".
לא אף זאת, כי חלק מבתי המשפט לא שמו לנגד עיניהם את השיקול החשוב, שהנו זכותו של האב לחיות בכבוד, הם הקצינו את פסיקותיהם בתביעות להפחתת מזונות ודרשו בתביעות אלו, הוכחה של שינוי מהותי היורד לשורשו של עניין שלא ניתן לצפות אותו. פסיקות מעין אלו, אבחנו בין הגברים אשר התמזל מזלם להתגרש לאחר הלכת בע"מ 919/15 לבין אלו, אשר התגרשו בטרם נפסקה ההלכה, משל הצדק, המוסר וכבוד האדם הנם תלויי סדר היום של עולם המשפט.