פרשנותההפיכה לא עוצרת: בין ה"טיהור" של היועמ"שים למוקש שמניח לוין בעליון
פרשנות
ההפיכה לא עוצרת: בין ה"טיהור" של היועמ"שים למוקש שמניח לוין בעליון
הממשלה העלתה הילוך בניסיון להיפטר מהיועמ"שים ולהציב במקומם ממלאי מקום צייתניים. סילוק אנשי היועמ"שית יימשך במלחמת התשה מתלהמת של השרים מולה. ושר המשפטים לא מוותר על התנגדותו למינוי יצחק עמית לנשיא העליון, הפעם דרך בחירת נעם סולברג כמשנה לנשיא והתעקשות עליו כממלא המקום
1. התשלום עבור מעונות היום כמסלול עוקף לסבסוד המשתמטים הוא פטנט מגושם ומיוזע של ממשלה שמפרפרת בתוך מילכוד משולש, שבורחת משלוש בשורות: גם מהחרב החרדית שמונפת על ראשה. גם משלטון החוק, פסיקת בג"ץ והנחיות היועצת המשפטית לממשלה. וגם - מזעמו הגובר של הציבור שמתחבר למצוקת המילואימניקים שקורסים תחת מחירי הדם והדמים. תחת נזקי הגוף, הנפש והממון שמשלמים הישראלים שמשרתים ועובדים, שיש בהם דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים, יהודים ולא יהודים. אין בהם (כמעט) חרדים.
שלוש עתירות שונות הוגשו לבג"ץ בעניין החלטת שר העבודה שלא לפרסם מבחני תמיכה. יש את "אמת ליעקב", הנשים החרדיות שמבקשות מהיועצת גלי בהרב־מיארה לסלק ידה מהסיפור. יש את התנועה לאיכות השלטון שמבקשת להחמיר ממנה ויש את קרן ברל כצנלסון שמתחברת אליה בדרישה לשר לפרסם מבחני תמיכה. נציג הממשלה, עו"ד אוהד שלם, ינסה להפיל את התיק על היועצת. למקד את הדיון בשלושת חודשי המעבר שהציע שר העבודה יואב בן צור. היועצת הסכימה, בתנאי שבזמן הזה ייבדק מי זכאי ומי לא, אך התעקשה על כך שהמבחנים לא יפגעו בהסתמכות והוודאות של הציבור הרחב, המשרת, העובד. זה שלא קשור ל"מחסום" שנועד לבלום את התמיכות למשתמטים. השר והממשלה סירבו, ומחר צפויים הצדדים להתכתש בשאלה מי לוקח את מי כ"בני ערובה"? הממשלה או היועצת. "החלטת הממשלה", כתבה בהרב־מיארה בתגובה לבג"ץ, ״פוגעת בצורה קשה באינטרסים לגיטימיים של ציבור הזכאים המונה עשרות אלפי משפחות, והכל כדי לכפות מציאת 'פתרון' לעניינה של קבוצת לומדי לימודים תורניים חייבי גיוס, שהיא קבוצה נבדלת, שבמצב החוקי הקיים היא והיא בלבד אינה זכאית לתמיכה מאז פסק הדין".
פסק הדין הוא הבג"ץ שקבע כי בהיעדר חוק יש לזמן בצו לבקו"ם את כל חייבי הגיוס. מהחלטה זו השתרשרו ההגבלות הכספיות: אין לממן את מוסדות המשתמטים ואין לשלם להם עבור מעונות ומשפחתונים.
קשה להלום את גודל האבסורד. את הרשעות הכפולה הזו. הממשלה הימנית שלנו גם רוצה לפטור את החרדים מגיוס וגם לפגוע במשרתים באמצעות כריכתם עם המשתמטים לצורכי תבחינים וקומבינות שנועדו לשרת הפלייה בזויה וצינית שנועדה מצדה לשרת שרידות פוליטית־קואליציונית על חשבון הערכים והאינטרסים החשובים ביותר של החברה והמדינה. ההתנפלויות הגסות היום של הפוליטיקאים על בהרב־מיארה כוונו אמנם להתנגדותה להגבלת כהונת היועמ"שים, אבל ברקע מתפוצץ זעמם על עמדתה הנחושה בעניין חוק ההשתמטות ונגזרותיו הכלכליות. בסיפור הזה יהיה להם קשה לתקוע טריז בינה לבין רובו הגדול של הציבור הישראלי. הם יסיתו, יגדפו, יאיימו, ימשיכו למרר את חייה אבל יתקשו למחוק את לחימתה בחזית החשובה ביותר של השוויון בנטל, מונח שיש לדייק ולהחליף: שוויון בקטל ולא בנטל. החרדים הרי משוכנעים שהם נושאים בנטל, אבל זהו נטל שאין בצדו דפיקה בלתי צפויה בדלת.
2. הממשלה העלתה היום הילוך במאבקה להיפטר מיועצים משפטיים בשירות הציבורי שנתפסים לעומתיים. למשל, היועץ המשפטי של האוצר אסי מסינג שלא תמיד בא בטוב לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. ועל הכוונת גם יועצי משרדי הרווחה, החינוך, העלייה והקליטה, התפוצות, החקלאות, והשוויון החברתי. בהרב־מיארה מתנגדת למהלך. לא לרעיון קציבת הכהונה שגם היא עצמה כפופה לו, אלא לברוטליות, להפרת חובות ההגינות ותום הלב, לסיום המיידי והחד צדדי שיותיר חלל במשרדים וישליטו עליהם את השרים באמצעות ממלאי מקום חוורים שימונו לפי מידת צייתנותם לשר. דרמה שמתחילה בדיני עבודה ומסתיימת במשפט הקונסטיטוציוני.
התנגדות בהרב־מיארה לסילוק היועמ"שים גררה התנפלות רבתי, כולל של סער שמינה אותה, ומיישר כעת קו עם אמסלם וקרעי. זו המורשת שישאיר אחריו
מבחינת הממשלה מדובר בצעד גדול להחלת ריבונותה ומשילותה. לטיהור וניקוי השירות הציבורי מיועצים שכפופים ליועצת המשפטית לממשלה, לתקדימי בג"ץ ולחוקי מדינת ישראל. כמובן שהתנגדות היועצת גררה התנפלות רבתי, כולל של שר החוץ גדעון סער שמינה אותה בקדנציה הקודמת כחבר ממשלת השינוי. עכשיו הוא מיישר קו עם דוד אמסלם ושלמה קרעי. זו המורשת שתישאר מהאיש שמרבה לצטט את מנחם בגין. והשאלה הגדולה היא האם הצעת המחליטים מהיום היא הפרומו, ההכנה לפיטוריה של בהרב־מיארה עצמה. מנגנון פיטוריה קשוח יותר ולכן קשה יותר לסלקה. כאן חייבים לעבור דרך ועדת האיתור שמינתה אותה ובהמשך גם את בג"ץ. ואין סיכוי שהוועדה ובג"ץ ייתנו יד לפיטוריה. לכן בשלב זה תסתפק הממשלה בסילוק "סייעניה" מכמה משרדים ובהמשך מירור חייה בנאצות ואיומים.
3. לכל שוחרי הוצאת נתניהו לנבצרות כדאי להפנים שבעל הסיכויים הגדולים ביותר להחליפו הוא סגנו, שר המשפטים יריב לוין, הדמות האהודה ביותר בליכוד. את האהדה הזו קנה בזכות התעללותו הנמשכת במערכת המשפט. בהתחשב באלטרנטיבה הזו – עוד נתגעגע לנתניהו.
השופט עמית מבחינת לוין הוא ייהרג ולא יתמנה. הוא השטן הליברלי־שמאלני, והוא גם הדגל ותמונת הניצחון עבורו. אין גבול שלא יחצה במלחמה הזו
לוין זימן את הוועדה לבחירת שופטים ל־28 בנובמבר, לבחירת משנה לנשיא העליון ולבחירת הנשיא. הסדר הזה, קודם משנה ואחר כך נשיא, אינו מקרי אלא מזימתי. גורמים בוועדה ומחוצה לה משוכנעים: לוין רוצה לבחור את נעם סולברג כמשנה ואחר כך להתעקש על כך שהמשנה אמור להיות ממלא מקום הנשיא. כעת יצחק עמית הוא ממלא מקום מכוח החוק כשופט הוותיק ביותר. אבל אם אין הסכמה על הנשיא, יאמר לוין, המשנה צריך להיות ממלא המקום ועכשיו כשיש משנה אז סולברג יהיה מ"מ.
את הזימונים לישיבה פתח לוין במלים אלה: "מכוח הפקעת סמכויות שר המשפטים ובהתאם לצו שניתן על ידי בית המשפט העליון...״. לשיטתו צו הבג"ץ הוא "הפקעת" סמכותו. ועכשיו הוא ישיב בהפקעה משלו כאשר יטרפד את בחירת הנשיא ויסתפק במשנה לנשיא שיהיה ממלא מקום.
1 צפייה בגלריה
מימין: מ"מ נשיא העליון השופט יצחק עמית, היועמ"שית גלי בהרב־מיארה ושר החוץ גדעון סער. האם זו ההכנה לפיטוריה של בהרב־מיארה עצמה
(צילומים: אתר בתי המשפט, יואב דודקביץ, יאיר שגיא)
בוועדה נערכים לתרחיש הזה. השופטים בוועדה, נציגי לשכת עורכי הדין וח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) נחושים שלא לאפשר אותו. עדיין לא ברור כיצד. האם "ישתלטו" על קביעת סדר היום לטובת הסדר הנכון – בחירת נשיא ורק אחר כך בחירת משנה. או שיסרבו להשתתף בהצבעה על המשנה, כל עוד אין הצבעה על הנשיא. ואולי יהיה זה סולברג שיסרב להצגת מועמדותו לפני בחירת נשיא קבוע.
כל זה מתחיל וכנראה נגמר בשנאה היוקדת של לוין לממלא מקום הנשיא יצחק עמית. השניים אינם מדברים והתוצאה היא נזק למערכת, אבל ללוין לא אכפת. עמית מבחינתו הוא ייהרג ולא יתמנה. הוא השטן הליברלי־שמאלני, והוא גם הדגל ותמונת הניצחון שחשובים לו להציג. אין גבול שלא יחצה ואין תעלול שלא יגייס במלחמה הזו.
4. לצד המלחמה על העליון, מי יהיה הנשיא ומי השופטים שייבחרו, נפתחה חזית קטנה יותר, אך מרתקת לא פחות. הקרב על הכיסא הפנוי בבית הדין הארצי לעבודה. המתמודדים הם השופטים מבית הדין האזורי בתל אביב דורי ספיבק וכמאל אבו קאעוד. פוליטיקת הזהויות שעדיין שולטת במינויים הציבה כאן בזירה צמד מעניין. ספיבק שהוא הומוסקסואל מוצהר וגאה מול אבו קאעוד שהוא ערבי מוסלמי. מבחינת מערכת המשפט שניהם ראויים, אך השופטים בוועדה תומכים בספיבק בגלל שניסיונו רב יותר. לעומת זאת הפוליטיקאים בוועדה תומכים באבו קאעוד. לא בגלל שיש להם משהו נגד הומואים, וגם אם יש להם, זה נסוג מפני פגם גדול יותר שדבק בספיבק - בן זוגו, פרופ' ישי בלנק הוא פעיל במחאה נגד ההפיכה המשטרית. אצל יריב לוין אין חטא גדול מזה ולכן לא יקודם האיש שחולק זוגיות עם מתנגד ההפיכה.
