פרשנותמספר אסטרונומי של עבירות, מספר שיא של שנות המאסר
פרשנות
מספר אסטרונומי של עבירות, מספר שיא של שנות המאסר
ביהמ"ש המחוזי שלח היום את פאינה קירשנבאום ל-10 שנות מאסר על עבירות שוחד ומרמה וקבע כי "אין אח ורע אף לעוצמת שחיתות הנאשמת כפי שהיא עולה מהיקף, ריבוי וחומרת מעשיה"
נדמה שמעולם לא הורשע איש ציבור במספר אסטרונומי כזה של עבירות. פאינה קירשנבאום, לשעבר סגנית שר הפנים, חברת כנסת ומזכ"לית ישראל ביתנו, נידונה היום (ד') ל-10 שנות מאסר. זאת, לאחר שהורשעה ב-19 עבירות שוחד (15 לקיחה, ארבע בקשות שוחד), 3 עבירות מרמה והפרת אמונים, 15 עבירות הלבנת הון ו-6 עבירות התחמקות ממס. וכל אלה בתשעה אירועים שונים. לכן גם העונש התקדימי, לראשונה הדו-ספרתי - 10 שנות מאסר - הוא גם החמור ביותר עד כה בעבירות שוחד, אבל גם סביר ביחס למספר ההרשעות, הסעיפים והאירועים.
את אביגדור ליברמן, הבוס הצנטרליסטי של ישראל ביתנו, לא ניתן למצוא בסיפור הזה. הוא לא ידע, לא שמע, לא ראה, ובטח גם לא האמין שאנשיו מסוגלים לדברים כאלה. היה אמנם עד, שאמר בשלב כלשהו בחקירתו כי "הכסף מגיע לכולם, לפאינה ומעלה". אבל, הפרקליטות לא הצליחה למנף את קצה החוט הזה ולהובילו לליברמן.
השיטה התלת-ממדית
השיטה שנחשפה היא תנועה דו-סטרית, ובעיקר תלת-ממדית - בין המגזר הציבורי (מפלגת קואליציה), למגזר השלישי (עמותות) ולכיס הפרטי. כספי ציבור חולקו ככספים קואליציונים-מפלגתיים לעמותות, כאשר בכירי 'ישראל ביתנו' מתוגמלים על נדיבותם בחלוקת כספי כולנו. בין העמותות הנהנות נרשמה חיבה יתרה לספורט – כדורסל, כדוריד, החותר האולימפי מיכאל קלגנוב. ובין הנהנים הפרטיים בלטו גם בני משפחתה של קירשנבאום שהוזמנו למסיבה. בן זוגה, אחיה וגיסתה, הבנות מיטל ורנית והבן טמיר שהועסק בין היתר כאוסף חומר באינטרנט בשכר חודשי של 27,850 שקל. מה שלא הספיק אצל משפחת שרון, הספיק אצל משפחת קירשנבאום. אז, כזכור, הועסק גלעד הבן אצל הקבלן דודי אפל כאוסף חומר אינטרנטי על איים יוונים קסומים.
בטיעוניה לעונש, הציגה קירשנבאום מכתבי הערכה מיו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק, משר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, ומרבים אחרים. כל אלה נועדו כמשקל נגד לדרישת התובע עו"ד ד"ר מאור אבן חן למתחם ענישה של 12-10 שנים (אל מול מתחם של 6-3 שנים שביקש הסניגור גיורא אדרת).
אל מול פועלה הציוני למען המדינה, העולים וההתיישבות הוצבו כל סממני החומרה האפשריים שהתגבשו: הסכומים הגבוהים (למעלה מ-2 מיליון שקל), ניצול הכוח השלטוני, המעמד הבכיר, השיטתיות, התחכום, הימשכות מעשי העבירה והפסקתם רק בעקבות פרוץ החקירה, לקיחת השוחד משמונה גורמים שונים ועוד.
השופט ירון לוי החליט שהגיע הזמן לשבור את השיא הקודם – 7 שנים על קבלת שוחד למהנדס עיריית ירושלים אורי שטרית בפרשת הולילנד – והעמיד את השיא החדש על 10. לוי הוא שופט נוקשה, מהזן של השיאן הקודם מהולילנד, השופט דוד רוזן.
גם גילה של קירשנבאום, 66, נתון שבדרך כלל מהווה נסיבה לקולא לא סייע הפעם. אדרת ביקש להשוות לדאוד גודובסקי ("צעיר, כל החיים לפניו"), יד ימינה ושותפה של קירשנבאום במיזם הפלילי המתמשך. השופט לוי גזר עליו 7 שנים, והעליון הפחית ל-6. ההבדל הוא שגודובסקי הורשע בפחות אירועים, בפחות כספים שנטל, היה כפוף לקירשנבאום וגם חסך לעצמו כמה שנים בהסדר טיעון. מי שמתעקש לנהל את משפטו עד הסוף, משלם מחירים גבוהים בהרבה אם ייכשל.
להתנות מראש או לדרוש בדיעבד
טענה נוספת של הסניגור הייתה שחלוקת העבירות ל-11 אירועים, כפי שטענה התביעה, היא מלאכותית ומובילה להחמרת הענישה באופן שאינו הולם. טענה זו מבקשת לצמצם את מספר העבירות לנוכח הדמיון בדפוס הפעולה – קירשנבאום נהגה להתנות מראש או לדרוש בדיעבד, באופן ישיר או באמצעות צדדים שלישיים, "תמורה" בעד תקציבים ציבוריים שהקצתה.
אבל השופט לוי קיבל את עמדת המדינה לריבוי אירועים: "בחינה מעמיקה של עובדות האישומים שבהם הורשעה", כתב, "מעלה הבדלים משמעותיים בין עובדות האישומים השונים, באופן שלא ניתן לומר שהצטברות ההתרחשויות העובדתיות, שהקשר ביניהן הוא זהות העושה והדמיון בדפוס הפעולה העברייני, מקיימות קשר הדוק דיו, באופן שמדובר במסכת עבריינית אחת". עם זאת, השופט בכל זאת "הלך" לקראת ההגנה וצמצם מ-11 אירועים ל-9.
ברמה הציבורית, דחה השופט לוי את טענת ההגנה שמותר למפלגה לנתב כספים קואליציוניים כרצונה. "אל לו לבית המשפט ליפול ברשתו של עיוורון מקבל השוחד, ותפקידו להצביע בקול רם וצלול על עצמת הפגם המוסרי ועל חומרת הנזק שיש במעשי עבירה, כגון אלה שבהם הורשעה הנאשמת, לדמוקרטיה ולחברה הישראלית", כתב השופט בגזר הדין אותו סיכם בהגנה על השיא החדש שקבע: "הסניגור עמד בטיעוניו על כך שלעתירתה העונשית של המאשימה – 10 עד 12 שנות מאסר – אין אח ורע בענישה הנוהגת בעניינם של נבחרי ציבור שהורשעו בעבירות שוחד. יש טעם בדברים אלה, ואולם, בחינה מעמיקה של שורת האירועים בהם הורשעה הנאשמת, והשוואתם לעניינם של עובדי ציבור אחרים שהורשעו בעבירות דומות, מובילה למסקנה שאין אח ורע אף לעוצמת שחיתות הנאשמת כפי שהיא עולה מהיקף, ריבוי וחומרת מעשיה".
