"הכל יקר פה": המחירים משתוללים, הממשלה מצפצפת והאזרחים משלמים
"הכל יקר פה": המחירים משתוללים, הממשלה מצפצפת והאזרחים משלמים
התייקרות הארנונה בשיעור הגבוה זה 17 שנה תתדלק את האינפלציה ובעלי עסקים יגלגלו את ההתייקרות אל הציבור. החשש: הצתת ספירלת שכר־מחירים. את הממשלה זה לא מטריד והיא עשויה עוד להרוויח מהגדלת הכנסות ממסים
אחרי שמשרד הפנים הודיע שלשום כי תעריף הארנונה יזנק ב־5.3% - שיעור העלייה הגבוה ביותר ב־17 השנים האחרונות – ולצד שורת התייקרויות בכל התחומים שחווים אזרחי ישראל, כדאי להיזכר בסרטוני התעמולה שהפיץ נתניהו בשווקים ובתחנות הדלק בבחירות האחרונות תחת הסלוגן "הכל יקר פה". ואומנם, כמעט שנה וחצי אחרי כינונה של הממשלה הכושלת הזו - הכל רק יותר יקר פה. היתה אפילו הבטחה של נתניהו בינואר 2023 להקפיא את עליית הארנונה, עלייה שעמדה אשתקד על 1.37%, גם זו כמובן נעלמה לה כלא היתה.
סעיף הארנונה הוא מחולל אינפלציה מרכזי בגלל אופיו וטבעו. אך בניגוד לאינטואיציה, זינוק נוסף באינפלציה עשוי לשרת את הממשלה שכן הדבר מאפשר לה לגבות מס סמוי, המכונה "מס אינפלציה", שמקטין את החוב הממשלתי במונחים ריאלים, מגדיל הכנסות ממסים ושוחק את כוח הקנייה של הציבור.
1. מס הארנונה הישראלי הוא כזה שתמיד עולה. המס הזה בנוי על "טייס אוטומטי" שמושפע במחציתו מעלייה במדד המחירים לצרכן (מדד האינפלציה) ומדד השכר במגזר הציבורי שגם הוא כמעט תמיד עולה. האירוע המרכזי הפעם הוא השיעור החריג של הזינוק: הארנונה תעלה בשיעור הגבוה ביותר מאז 2007, ודווקא באחת השנים הקשות שחוו הישראלים.
הארנונה היא מחוללת אינפלציה מיוחדת. הרי כל סעיף שמתייקר, בסופו של דבר, בא לידי ביטוי במדד, תורם לו ומתורגם באינפלציה. אלא שלהתייקרות הארנונה אפקט כפול: ישיר ועקיף. ישנו סעיף מיוחד במדד (מסים עירוניים) שצפוי לזנק בקרוב בגלל אותה התייקרות. אבל יש גם אפקט עקיף. הרי כל בעל עסק שברשותו מבנה – חנות, מפעל או משרד – משלם ארנונה. מטבע הדברים, לא סביר שבעל עסק שמבקש למקסם רווחים יספוג את ההתייקרות, ולכן הוא יגלגל אותה אל הצרכן הסופי. מי שישלם לבסוף על ההתייקרות הם משקי הבית, בתוספת מחיר לתשומות, מוצרים ושירותים. כלומר, הכל יתייקר. האפקט הוא רוחבי וזה יוצר אינפלציה.
3 צפייה בגלריה
רק לפני שנה וחצי: סרטוני התעמולה שהפיץ נתניהו בשווקים ובתחנות הדלק בבחירות היו תחת הסלוגן "הכל יקר פה". ואומנם, כעת, עם הממשלה הכושלת, הכל רק יותר יקר פה
(צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הארנונה אינה הסעיף היחיד שהתייקר לאחרונה, אלא רק האחרון שבהם: מים, חשמל, דלק, שכר מינימום - הכל עלה ותשומות המגזר העסקי רק מזנקות בימים אלו. לארנונה גם אפקט מכפיל אינפלציה. מכיוון שהיא צמודה לאינפלציה ולשכר במגזר הציבורי, ככל שיש יותר אינפלציה, הארנונה עולה עוד יותר. יתרה מזו, ככל שיש יותר אינפלציה, הסבירות שהעובדים ידרשו תוספות שכר נומינליות כדי לא לשחוק את השכר הריאלי - גם מתחזקת. המנגנון הזה מוכר כספירלת שכר־מחירים: יש עלייה רוחבית וכוללנית במחירים (אינפלציה), העובדים דורשים העלאות שכר בגלל אותה התייקרות כדי לא להיפגע. המגזר העסקי (או הממשלה המהווה את אחד מהמעסיקים הגדולים במשק) מסכים להעלאת שכר אך מגלגל את אותה העלאה (ייקור תשומה) למוצר הסופי. המחירים עולים שוב, וחוזר חלילה. מאז הקמת ממשלת נתניהו־סמוטריץ' האינפלציה זינקה לרמה של 4.5% (ינואר 2023 לעומת אפריל 2024), כאשר הסעיפים הבולטים, אלו שעלו מעבר ל־4.5%, קשורים למזון ותרבות ובידור, בניגוד מוחלט להבטחות של נתניהו. האחריות על טיפול ביוקר המחיה היא של הממשלה: בנק ישראל משתמש בכלי הריבית, שפוגע באופן רוחבי, באופן די מוצלח, אך צעדים כמו פיקוח מחירים, הסרת חסמי יבוא לטווח קצר ורפורמות מבניות בתחומים הרלבנטיים לטווח ארוך הם חלק אינטגרלי מהמדיניות הממשלתית – לא של הבנק המרכזי.
2. חוסר המעש של הממשלה הכושלת גם בתחום הכלכלי כבר מתחיל להעלות תהיות: האם הממשלה הזו מעוניינת בהתייקרות כל כך חדה ורוחבית? עד כמה שזה נשמע הזוי, הספרות הכלכלית מתארת מצב שבו התשובה לכך יכולה להיות חיובית. תנאי הרקע לאותו מצב קיימים בישראל בימים אלו. המונח הקשור לתופעה שאנו חווים בימים אלו מכונה "מס אינפלציה". המונח הזה מתייחס לתפיסה הכלכלית שבה הממשלה "נהנית" מהאינפלציה מכיוון שהיא מקטינה את הערך הריאלי של החוב שלה ומגדילה את הכנסותיה הנומינליות ממסים. הגירעון הממשלתי, נכון להיום, הוא 7% תמ"ג - שיעור חסר תקדים, והוא צפוי לגרום להזנקת החוב לרמות של 68% תמ"ג לעומת 59% ערב הקמת הממשלה. תקרת הגירעון הנוכחית עומדת על 6.6% תוצר, תקרה גבוהה ממילא כאשר פקידי האוצר דרשו תקרה של 5% תוצר. ישנן הערכות של מומחים שסבורים כי הגירעון יחצה את ה־8% תוצר ב־2024 כאשר בשנה שעברה הגירעון כבר הגיע ל־4.2% תמ"ג – 5% תמ"ג כולל קרן פיצויים. גם ב־2025 הצפי הוא לגירעון שאינו בר־קיימא ויגיע למעל 5% תוצר. כלומר החוב צפוי להשתולל באופן פרוע.
עדכוני הצמיחה כלפי מטה על ידי כל גוף כלכלי מכובד, ישראלי ובינלאומי, מרמזים כי גם ההכנסות ממסים בדרך למטה, אף שנתוני גביית המסים מפתיעים לטובה כעת.
איך זה עובד בדיוק? בעידן של אינפלציה הערך הריאלי של החוב הממשלתי (כלל החוב בניכוי אינפלציה) יורד. כלומר הכסף שהממשלה חייבת שווה פחות מבחינת כוח קנייה. מכיוון שרק 37% מהחוב הוא צמוד, "הסניוראז'" (הרווח) של הממשלה גדול יותר. יתרה מזו, האינפלציה גם מגדילה את ההכנסות כי העובדים (משקי הבית) "קופצים" למדרגות מס גבוהות יותר (אם מערכת המס פרוגרסיבית כמו בישראל), והממשלה גובה יותר מסים, ששווים פחות. העלייה הזו בהכנסות ממסים ללא עלייה מקבילה בהכנסה הריאלית היא למעשה דרך של הממשלה להפיק יותר משאבים מהציבור. לפי הספרות הכלכלית, האינפלציה שוחקת את כוח הקנייה של הכסף כאשר אותם אזרחים המחזיקים מזומן או השקעות בהכנסה קבועה, כמו פק"מ או אג"ח לא צמודות, מגלים שהכסף שלהם קונה פחות לאורך זמן. אובדן כוח הקנייה הזה פועל כמס נסתר על החוסכים והמשקיעים.
3. תיאוריית "מס אינפלציה" לא קונה אחיזה כרגע בקרב כלכלנים ובכירים בשוק ההון, והם מציגים שתי סיבות לכך, שתיהן לא מחמיאות במיוחד. הראשונה היא שהטענה כי הממשלה מייצרת אינפלציה בכוונה כדי לשחוק את החוב מייחסת לה "תחכום" לא לה. הסיבה השנייה היא שהממשלה מצפצפת על הגירעון והחוב ומייחסת רק חשיבות לנראות והפופולריות שלה, ולכן ההנחה שהיא תעדיף להקטין את הגירעון על חשבון פגיעה בתדמיתה הגרועה ממילא היא משוללת יסוד. תיאוריה לחוד ומציאות לחוד, הציבור הישראלי כבר מרגיש על בשרו את אוזלת היד של הממשלה בצורה של התייקרויות חדות על בסיס יומי, כאשר הוא נכנס למכולת, לקניון, למוסך, למספקי שירותים. המחירים נוסקים, המסים עולים, הנטו נפגע ועלול להיפגע עוד.
לא רק שהציבור רואה איך הכל מתייקר בצורה חדה, אלא גם מתחיל להתכונן לכך שהשירות הצבאי יתארך, מספר ימי המילואים יזנק, כאשר המשאבים הציבוריים מופנים רק לסקטורים שהממשלה חפצה ביקרם, כמו החרדים. רק השבוע נחשף כי סמוטריץ' ביקש מוועדת הכספים לאשר העברת עודפי תקציב של כ־855 מיליון שקל מ־2023 ל־2024 כשמרבית הכספים מיועדים לרצות את השותפים הקואליציוניים.
כך שגל ההתייקרויות שמגיע עם היעדר השוויון בנטל צפוי להמשיך ולפגוע בבטן הרכה של הישראלים. זה לא מטריד את הממשלה שממשיכה בשלה ומעדיפה לעסוק בהחרמת כספי המסים של הרשות ובמהלך דומה לציוד של גופי תקשורת בינלאומיים, ובביקורים בהר הבית.
