פרשנותשיפוי מעסיקים עבור ימי מילואים הוא צעד חשוב. אסור שיהיה זמני
פרשנות
שיפוי מעסיקים עבור ימי מילואים הוא צעד חשוב. אסור שיהיה זמני
מעסיקים ישופו ב־20% משכר עובדיהם במילואים, אך רק עד סוף 2024, ובינתיים כובד נטל המילואים צפוי לגדול. למשרד האוצר יש שמונה חודשים למצוא פיתרון קבוע
לאורך השנים מתרחש תהליך מתבקש שבו המדינה לוקחת יותר ויותר אחריות על ההשלכות הכלכליות של שירות המילואים על המשק. אם בעבר שירות המילואים נתפס כזכות לא רק בידי המשרת אלא גם בידי המדינה, כך שלדוגמא על שבוע המילואים הראשון המשרת בכלל לא קיבל משכורת, הרי שעם הזמן, במיוחד לאחר מלחמת לבנון השנייה ובעקבותיה חקיקת חוק המילואים ב־2008, המדינה התחילה להפנים שדין מילואים כדין עבודה.
שלשום נרשמה נקודת ציון חדשה, כשוועדת העבודה והרווחה בכנסת קבעה שהמדינה תשלם למעסיקים 20% משכר הברוטו של עובדים במילואים, וכך תשפה אותם על ההפרשות הסוציאליות שהמעסיקים משלמים מידי חודש לעובדים שגויסו. עד היום, המדינה אמנם שילמה למעסיקים את שכר הברוטו של עובדים במילואים, אך היא מעולם לא שילמה בעבור מה שזכה לכינוי "מס המילואים" - ההפרשות הסוציאליות, בעיקר הפרשות לפנסיה ־ שעומדות על לפחות 16% מהשכר. אם ניקח לדוגמא את השכר הממוצע לאורך 2023 - 12,860 שקל, נגלה שמדובר על לפחות 2,000 שקל לעובד.
כעת, המעסיקים יקבלו תוך 60 יום מהמדינה החזר רטרואקטיבי מפרוץ המלחמה, שיינתן גם בהמשך השנה עד לסוף 2024. ההחזר יהיה בשיעור של 20% משכר הברוטו של עובד, שיחושב על בסיס שכרו בשלושת החודשים שקדמו לגיוסו. יודגש כי התקנות אינן מתייחסות לעצמאיים, וזאת מכיוון שהתגמול שהם מקבלים כיום כולל את ההפרשות הסוציאליות.
אמנם שיעור הפרשות הסוציאליות משתנה ממעסיק למעסיק, אך בשונה מתוכנית הפיצויים לעסקים לדוגמה, שבה בוחנים פרטנית את הירידה במחזור הכספי בכל עסק, במקרה הנוכחי האוצר כיוון אל הממוצע. נציג אגף התקציבים באוצר אריאל הבר הסביר ש"אם נלך על מודלים מורכבים יותר, זה ייקח לנו זמן".
ביטולו של מס המילואים הוא צעד חשוב בתהליך ההפנמה המדיני של השלכות שירות המילואים על המשק. הבעיה היא שמדובר בצעד זמני. החל מ־2025, מעסיקים ישובו לשלם אלפי שקלים על כל חודש מילואים של עובד.
מילא, אם היקף שירות המילואים היה נשאר זניח יחסית כמו בעשור האחרון, ניתן היה לטעון שמדובר בעלות שולית. המצב לצערנו הוא הפוך: במערכת הביטחון כידוע מקדמים הצעת חוק לפיה גיל הפטור ממילואים יעלה ל־46 לחיילים ו־50 לקצינים, הגדלת ימי המילואים המותרים בשנה תגדל עד ל־42 יום לחיילים, 70 למפקדים ו־84 יום לקצינים, והיקפי שירות המילואים צפויים להישאר משמעותיים גם במהלך 2025. כלומר, בעוד שהנטל על המעסיקים לאורך זמן צפוי לגדול, המדינה סיפקה פיתרון זמני בלבד.
הסיבה המרכזית לכך שעל המדינה לשאת באופן קבוע בעלויות השכר המלאות של חיילי המילואים היא לא המעסיקים עצמם, אלא פשוט כי זה בריא יותר ויעיל יותר למשק. עד היום המעסיקים סיבסדו בפועל עבור צה"ל את עלות גיוס המילואים. כשצה"ל לא נושא במלוא עלות גיוס כוח האדם שלו, הוא מתומרץ לגייס יותר כוח אדם. מנגד, ככל שצה"ל נושא ביותר מעלות הגיוס, הוא נדרש להיות יעיל יותר בכמות כוח האדם שהוא מגייס. במקביל, ככל שהנטל על המעסיק גבוה יותר, כך הוא מתומרץ להימנע מהעסקת חיילי מילואים, מה שמחמיר את הפגיעה ביעילות שוק העבודה וכמובן בחיילי המילואים עצמם.
הנטל על המעסיק גבוה גם מבלי לקחת בחשבון את ההפרשות הסוציאליות. לגיוס עובד למילואים צריך לקרוא בשמו: מדובר למעשה בהלאמה זמנית של עובד, שמחייבת את המעסיק להביא עובד זמני, וככל הנראה פחות מיומן, או להפחית את היקפי העבודה בעסק.
העלות של שיפוי המעסיקים מוערכת בכ־2.5 מיליארד שקל. קשה להעריך כרגע את המשמעות הכלכלית של הפיכת הצעד לקבוע, אך ההערכה היא שעלותו תגדיל את הוצאות הביטחון בלפחות מיליארד שקל בשנה. סביר להניח שבאוצר היו שמחים שמערכת הביטחון תישא במלוא עלות גיוס כוח האדם, אך חוששים במקביל מהעלות הגדולה למשק, זאת בזמן שהממשלה הנוכחית נכשלה בגיבוש תקציב אחראי שהולם את גודל השעה.
שיפוי המעסיקים אמנם יקר, אבל כנראה מונע נזקים בשווי גדול יותר, אם מתחשבים - לצד העלות הישירה למעסיק - בעלות גיוס כוח אדם עודף, עלויות נלוות למעסיקים ותמרוץ נגד העסקת חיילי מילואים. כאמור, במשרד האוצר אומרים שיצירת מודלים מורכבים יותר תיקח זמן. ובכן, לאוצר יש זמן (עד סוף השנה) למצוא פיתרון יעיל יותר משיפוי בשיעור אחיד של 20%, ולוודא שכל מעסיק ישופה בגין עלויות השכר הספציפיות שהוא משלם.
