פרשנותהמלחמה על עדות נתניהו: דחייה או נבצרות
פרשנות
המלחמה על עדות נתניהו: דחייה או נבצרות
ראש הממשלה הגיש, כצפוי, בקשה נוספת לדחיית עדותו בתיקי האלפים; האם מדובר ב"שינוי בתשתית העובדתית" שעשוי להוביל את היועמ"שית ובג"ץ למסקנות חדשות בנוגע להמשך הכהונה?
בקשת נתניהו לדחיית עדותו הייתה צפויה. נתניהו הוא אדם שבורח מבשורה, בשורת העדות שתעלה אותו על הדוכן, ב-2 בדצמבר בשלב זה, כעד ההגנה מספר אחת בתיקי האלפים. והשאלה היא האם יש לו סיבות טובות להרחיק את עדותו לעוד חודשיים וחצי? התשובה היא שיש לו. כל עוד הוא ראש ממשלה הוא ינהל מלחמה. כל עוד ינהל מלחמה הוא לא יוכל להעיד. השאלה היא אם אפשר לקטוע את המעגל השוטה, הזה שבו אנחנו המשוטים העיקריים.
בעולם נקי ונטול זיהומים, ראש ממשלה לא יכול לנהל מלחמה ולהעיד במקביל, שלושה ימים בשבוע לאורך כמה שבועות בבית המשפט. את כפל הפונקציות המוזר הזה - ראש ממשלה ונאשם בפלילים - הכשיר בג"ץ ברוב של 0-11, תוך שהוא מנסה לרבע את המעגל: מבחינה חוקתית, נקבע, לא ניתן למנוע מנאשם להרכיב ממשלה; אבל ניתן למנוע ממנו להשפיע על משפטו באמצעות הסדר ניגוד עניינים. ומאז, הדברים ידועים – נתניהו יצא למלחמת חורמה במערכת המשפט. מנאום הפוטש שנשא נגדה על מדרגות המחוזי ביום פתיחת משפטו ועד ההפיכה המשטרית. המלחמה הזו מחריבה את הדמוקרטיה הישראלית ומדרדרת את פלגיה למלחמת אחים. והכל, כדי לבצר את שלטונו. לסייע לו להפוך מנאשם למאשים. ועכשיו שתי הרכבות האלה נוסעות במהירות זו לקראת זו - המלחמה והעדות. איום הכטב"מים גויס גם הוא למערכה – הסכנה לראש הממשלה אם יגיע להעיד במקום ידוע מראש שאינו ממוגן דיו.
הנבצרות יכולה להיות פתרון. נתניהו ייצא לנבצרות זמנית של שלושה חודשים כדי להעיד. קשה להניח שהוא יתנדב לפתרון הזה שגם היועצת המשפטית וגם בג"ץ לא ששים אליו והתנגדו לו בעבר. אבל, בקשת הדחייה היום עשוייה לשנות את עמדת היועצת גלי בהרב מיארה.
אל מול הבקשה הקודמת שקבעה את תחילת העדות ל-2 בדצמבר כתב נציג היועמש"ית ד"ר גיל לימון: "עמדתנו היא כי קיים אינטרס ציבורי מובהק המחייב לסיים מהר ככל הניתן את ההליך הפלילי בעניינו של ראש הממשלה, ובכלל זאת, כי פרשת ההגנה תחל במועד שנקבע ולא תידחה עוד. מובן כי אם יחול שינוי בתשתית העובדתית עליה מבוססת עמדתנו כמפורט לעיל, וככל שיהיה צורך בכך, יהיה מקום לשקול את הבקשה לעדכון הסדר ניגוד העניינים, על פי התשתית המעודכנת הרלוונטית".
ובכן, הבקשה החדשה היא "שינוי בתשתית העובדתית" שעשוי להוביל את היועמ"שית ובג"ץ למסקנות חדשות – אולי נבצרות, אולי פסילת כהונה, אופציה שמוצעת בעתירות משפחות החטופים ובכירי הביטחון והאקדמיה באמצעות עו"ד דפנה הולץ-לכנר: "אין כל דרך להסדיר ו/או למנוע את קיומו של החשש הסביר להימצאותו (של נתניהו, מ"ג) בניגוד עניינים בעת ניהול מלחמה, באמצעות עריכת הסדר או עדכון ההסדר הקיים", ולכן, "מתבקשת בזאת היועצת המשפטית לממשלה לנקוט את האמצעי הקיצוני של פסילת כהונתו של נתניהו בתפקיד ראש ממשלה וכן כי תורה על נבצרותו להמשיך ולשמש בתפקידו הציבורי."
בינתיים, מוטלת משימת האיזון הזו – בין העדות למלחמה – על כתפיהם השחוחות של שלושת שופטי המחוזי בירושלים. עליהם לשקול את בקשת הדחייה והם יעשו זאת לפי אמות המידה שמכתיב המשפט הפלילי. לעומת זאת, על היועצת המשפטית ובג"ץ לשקול שיקולים רחבים יותר – משטריים, קונסטיטוציוניים, האינטרס הציבורי הרחב. עד כה גם הם ברחו מהבשורה והותירו אותה לשופטי המחוזי. בתשובתה מחר, נראה אם היועצת תתמודד עם תפוח האדמה הלוהט זה או שתפיל אותו שוב על שופטי המחוזי. במובן הזה היועצת חובשת שני כובעים: היא גם הממונה על התביעה בתיק והיא גם מופקדת על האינטרס הציבורי הרחב. בתשובתה מחר, נראה איך תשלב בין השניים. בהתנגדותה להצעת השופטים לנתב את תיקי האלפים לגישור, לא לגמרי ברור מאיזה מהכובעים נשלף הסירוב.
ההתנגשות שבין העדות לניהול המלחמה משליכה על אמון הציבור בשאלה האם נתניהו מנהל אותה אך ורק משיקולים ענייניים או שהוא מאריך אותה כדי להימלט מעדותו. עצם הצגת השאלה היא מזעזעת, וגם מבקריו הפוליטיים הנוקבים של נתניהו, יאיר לפיד למשל, מסרבים לייחס לו הקרבת חיילים וחטופים על שני מזבחותיו הפרטיים – שימור שרידותו הפוליטית ודחיית עדותו במשפט.
בקשת הדחייה הנוכחית, משחזרת את הבקשה המקורית של נתניהו – להעיד במרץ 2025. האם הוא יודע שאז תסתיים המלחמה? ומה ניתן להשיג רק במרץ שלא ניתן היה להשיג עד היום? מעניין אם בדיון הדחייה מחרתיים (רביעי) יתבררו השאלות האלה.
