ראיוןמנכ"ל סימנט ישראל: "ללא עוד הקלות ביבוא נהפוך למדינת עולם שלישי"
ראיון
מנכ"ל סימנט ישראל: "ללא עוד הקלות ביבוא נהפוך למדינת עולם שלישי"
"צריך לסגור את מכון התקנים"; "נשר היא חברה של מוצר אחד לשוק אחד"; "חסמי היבוא הפכו אותנו למדינה של שודדי דרכים"; איל הכט מסביר איך הצליח לשבור את מונופול המלט ומשוכנע ש"בעתיד נהיה מעורבים בכל התחלת בנייה בישראל"
מנכ"ל סימנט ישראל איל הכט, הקמת את החברה מאפס לפני שש שנים. מה הוביל אותך להיכנס לתחום המלט האפרורי?
"ב־2011, אחרי המחאה החברתית, בעיית יוקר המחייה בערה, וכולם רצו לעשות משהו. אז התקיימו גם דיוני ועדת הרשקוביץ שבחנה את התחרותיות בשוק המלט. באותו זמן פגשתי את שלומי פוגל (מבעלי השליטה במספנות ישראל ביחד עם סמי קצב ומשפחת שמלצר — י.א) ושיתפתי אותו ברעיון להקים חברה שתייבא מלט ותתחרה בנשר. הוא אמר: 'תביא את היצרנית הכי גדולה בעולם שתהיה הספקית ואני אדאג למימון ולכל מה שצריך'. מרגע שהחלטנו על כניסה לענף לקח ארבע שנים עד שהתחלנו לפעול".
סימנט נהייתה שחקנית מהותית בשוק המלט הישראלי, שנייה רק למונופול לשעבר נשר ומחזיקה בנתח של כ־22% מהשוק כולו. ב־2021 הסתכמו הכנסות מספנות ישראל מפעילות המלט ב־450 מיליון שקל. גילית שקשה לשבור מונופולים?
"הכל התחיל קשה. ניסינו לשכנע את תאגיד המלט הצרפתי לה־פארג' הולסים להיות הספק שלנו בשוק הישראלי. אלא שלה־פארג' כבר ניסתה להתבסס בישראל בתחילת שנות ה־2000. כמה חודשים לאחר מכן שר התמ"ת אז, אהוד אולמרט, חתם לבקשת נשר על היטל היצף שהוביל לביטול הפעילות שלה בארץ. מנכ"ל לה־פארג' הבהיר שאחרי מה שקרה לו אצלנו אז החברה שלו לא תחזור לישראל. שדבר כזה לא קרה לו אפילו במדינות אפריקה. החברה התנתה את הסכמתה לעסקה במכתב חתום בידי שר האוצר של ישראל שבו הוא מתחייב לכך שהממשלה לא תטיל היטלים שיגבילו יבוא של מלט לארץ".
היה מכתב כזה?
"בזכות הכריזמה וכושר השכנוע של פוגל, לה־פארג' ויתרה עליו. כשכבר היינו מוכנים, ולה־פארג' אמורה להיות בשותפות של 25% איתנו, נקראנו אליה לפגישה דחופה. באותם ימים לה־פארג' רכשה אחת מחברות המלט הגדולות במצרים, עסקה בהיקף של מיליארדי יורו ואת השלטון תפס איש תנועת האחים המוסלמים, מוחמד מורסי: הוועדה להערכת סיכונים של לה־פארג' התכנסה וקבעה שאם יתפרסם שהיא פועלת בישראל ישרפו לה את המפעלים במצרים. היינו צריכים למצוא פרטנרית אחרת, כך שרק ב־2016 התחלנו לייבא מלט מיצרניות שמשתייכות לתאגיד השווייצרי סימנט".
איך שוברים מונופול?
"למדתי את שוק המלט, שנשר תלויה בלקוח גדול אחד: הרשות הפלסטינית, שהיא תופסת את יבוא המלט כגורם סיכון גבוה, ושהיא חברה שמוכרת מוצר אחד בשוק אחד. הבנו ומיפינו את נקודות התורפה שלה וחדרנו לשוק בצורה אגרסיבית. היום אנחנו 22% מהשוק, יצרנו תחרות והורדנו מחירים. כשהתחלנו לייבא ב־2016 המחיר של מלט בישראל עמד על כ־380 שקל לטונה. היום הוא עומד על כ־320 שקל לטונה, וזה לאחר שבשנה האחרונה מחיר המלט עלה בכ־10% בגלל הזינוק במחירי האנרגיה בעולם".
יתרונכם ברציף פריקה עצמאי בנמל מספנות ישראל.
"הפעילות של סימנט מתבססת על מודל של שליטה מלאה בכל שרשרת הערך בשוק המלט. היא מחזיקה בצי של 5 אוניות להובלת מלט, 4 מהן בבעלות מלאה, כל אחת עם קיבולת של 15 אלף טונות: רק על הצי השקענו עשרות מיליוני דולרים. על הקמת טרמינל הפריקה השקענו 120 מיליון שקל ועל צי של 40 משאיות השקענו עוד 40 מיליון שקל. עד היום השקענו בסדר גודל של 300 מיליון שקל".
אתם מייבאים את המלט שלכם מטורקיה והמתנגדים טוענים שככל שהיבוא מטורקיה יתרחב, ישראל תהיה תלויה יותר ויותר בארדואן. אמרו שישראל מתמכרת למלט הזול שיעלה לה באובדן עצמאות היצור.
"בטורקיה עושים הפרדה מוחלטת בין כלכלה לפוליטיקה. מבחינת הטורקים זה כלל, והם לא מפרים אותו. גם אם יתממש התרחיש הקיצוני ביותר, נייבא מלט ממקומות אחרים. יש עודפי יצור של מלט במצרים, בקפריסין, באיטליה וביוון, נביא משם. וגם לא נגיע למצב הזה".
מאיפה הביטחון הזה?
"כ־30% מהיצוא של המלט הטורקי מופנים לשוק הישראלי. מדובר בכ־4 מיליון טונות של מלט בשנה. ישראל היא יעד היצוא השני של מלט טורקי בעולם, אנחנו שניים רק לארה"ב. מבחינת הטורקים פעילותם בשוק הזה אסטרטגית. תעשיית המלט הטורקית מעסיקה כ־19 אלף עובדים, אין לה תעשיית הייטק והאינטרס שלהם הוא לשמור על הפעילות הזאת".
אחרי ששינתה את שוק המלט הישראלי, סימנט נמצאת בעיצומו של מהלך שמבחינת הכט, מסמן את תחילת לאחת מחברות מוצרי הבנייה המרכזיות בישראל. במרץ האחרון היא רכשה ממשפחת גשורי את פעילות הפיתוח, הייצור, ההפצה והמכירה של דבקים לקרמיקה ואבקות לשימוש ענף הבנייה והשיפוצים מחברת קשת פרימה בכ־90 מיליון שקל.
במקביל, היא משקיעה כ־100 מיליון שקל על הקמת מפעל ליצור של לוחות גבס בחיפה, עם תפוקת יצור מתוכננת של כ־20 מיליון מ"ר בשנה. המפעל מתוכנן להיפתח בשנה הבאה. בניסיון להקדים את כניסתה לשוק, סימנט רכשה באחרונה את השליטה (70%) ביבואנית "אונת פאן" ב־6.7 מיליון שקל.
הבעלים של אונת פאן, אחמד עותמן מחזיק בזיכיון בלעדי ליבוא של לוחות גבס, בלוקים, טייח גבס ומוצרים נלווים נוספים מתאגיד טורקי גדול. במקביל, סימנט מחזיקה בחברה בת "ביונ תלת מימד" שעוסקת בייצור של רכיבי בטון לשלב הגמר בבנייה באמצעות רובוטים תעשייתיים מתקדמים.
מה סימנט רוצה להיות?
"עד 2048 ישראל תכפיל את עצמה, יחיו כאן 15 מיליון איש ואנחנו רוצים להיות חלק מכל התחלות הבנייה שנראה בשנים הבאות. אנחנו לא רוצים להיות חברה של מלט בלבד, ונכנסים לפעילות יצור ויבוא של עוד רכיבים. זה כמו לבנות עוד מדינה. סימנט תפעל ברוב חומרי הבנייה שאתה מכיר, והיא תפעל גם במדינות נוספות בטווח רחב של מוצרים".
אבל גם הדרך לשם עוברת במונופול, במקרה הזה מכון התקנים.
"אנחנו מנסים להרחיב יבוא של לוחות גבס, אלא שיש בישראל תקן ייחודי שמשלב רכיבים מהתקן האירופי עם רכיבים שנלקחו מהתקן האמריקאי, הכלאה של שני תקנים שנועדה למנוע יבוא לוחות גבס לארץ. מתברר שאם אני מייבא לוחות גבס מטורקיה, שמיוצרים לפי התקן האירופי הם לא מספיק טובים לשוק הישראלי, שבו יש תקן שונה. אם אבקש מהיצרן הטורקי שייצר לי בדיוק לפי התקן הישראלי, הייצור מתייקר ב־10% והוא לא יפתח קו מיוחד בשביל ישראל, כי ישראל היא לא שוק מאוד גדול".
בסך הכל לוחות גבס. למה צריך תקן ישראלי?
"אין הבדל ואין שוני. רק שבישראל יש את מכון התקנים ובוועדת התקינה שלו יושבים יצרנים ישראליים שהחליטו מסיבותיהם לסבך את הדברים ולמנוע כניסה של שחקנים חדשים לשוק. מכון התקנים מהווה חסם יבוא שהמדינה חייבת להסיר. מה ההבדל בין ישראל לבין 27 מדינות באירופה, שהיא צריכה תקינה מיוחדת? מה, הגרמנים לא מבינים בלוחות גבס? מה שטוב לגרמני, לצרפתי ולספרדי לא מספיק טוב, עמיד ואיכותי לישראלי? כל ניסיון להביא לכאן משהו חדש דורש תהליכי תיאום והתאמה עם הרגולציה והתקינה, הם אורכים חודשים ארוכים או שנים וזה מעכב כניסה וזמני תגובה לשווקים".
מה לדעתך צריך לעשות?
"מדינה שמיטיבה עם אזרחיה, וחפצה בתחרות ובהורדת מחירים צריכה לסגור את מכון התקנים, ולאמץ באופן גורף את כללי התקינה שנהוגים באירופה, בהיותה גוש הסחר הקרוב אליה. את התקינה צריך לאכוף באמצעות מעבדות פרטיות שיתחרו ביניהן על מהירות, מחיר ושירות. לא ייתכן שבכניסה למדינה יושב גוף כזה, שבולם את החיים של כולנו ואתה רואה את זה בכל תחום, אפילו בפסטה. בעשור האחרון משהו פה השתבש. עליית יוקר המחיה עבור אוכלוסייה שגדלה בקצב שנתי של 2%־3% פירושה שאנשים לא יכולים לרכוש דירה, בסוף נהיה מדינת עולם שלישי כי אנחנו לא מטפלים נכון בצורכי האוכלוסייה, ולא מנגישים לה את הדברים הנכונים. וככל שיהיה פחות יבוא לכאן, הדירות, שממילא עולות כאן הרבה מאוד, יהיו יקרות עוד יותר וגם הגבינות ושאר המוצרים בסופר. תיכנס לסופר באירופה, תראה כמה אתה יכול לקנות ב־50 יורו. תשאל את עצמך למה אתה יוצא מהסופר בישראל עם שתי שקיות, ומשלם 450 שקל".
וכל זה תוצאה של חסמי יבוא?
"בוודאי. הכל סיפור של חסמים. איך יכול להיות שהחיים בצרפת ובאנגליה יותר זולים מהחיים בישראל? אנגליה היא חצי מישראל ביוקר המחיה. עם כל הטריקים והשטיקים נהיינו שודדי דרכים. יוקר המחיה הוא פצצה חברתית שחייבים לפרק. אפשר לטפל בכל. אנחנו הורדנו את מחיר המלט ואם המדינה תעשה על זה פולו־אפ לתחומים נוספים, החיים כאן יהיו הרבה יותר נורמליים".
ממכון התקנים נמסר בהתייחס לטענות של הכט כי "מכון התקנים לא 'קובע תקנים', אלא נציגי ציבור שחברים בוועדות מקצועיות המרוכזות בידי עובדי המכון. בוועדה האמורה חברים נציגי יצרנים, יבואנים ונציגים נוספים וכן, נציג אחד של מעבדת מכון התקנים שעמדתו המקצועית שהובעה בוועדה היא שיש להסיר חסמי יבוא של מוצרי בנייה ככל שניתן. התקן הקיים כיום מבוסס על תקינה אירופית וגם על תקינה אמריקאית במטרה להקל על היבואנים — ומתאפשר יבוא כזה. מכון התקנים אינו מהווה חסם ליבוא ובוודאי לא אחרי הרפורמות שנערכו בתחום לאחרונה".
